מסרת מפחדת להיזרק לרחוב, יוסי מרגיש שאם המצב ימשיך הוא יקרוס ואתי נכנסה לסיטואציה שהיא לא יודעת איך לצאת ממנה. ככל שהמגפה הכלכלית בעקבות משבר הקורונה תופסת תאוצה מתחדדת גם מצוקת הדיור בחייהם של רבים. לא רק השוכרים חוששים למצוא את עצמם בלי קורת גג, גם בעלי הדירות מצויים בחובות שעליהם לכסות.
"הפחד הכי גדול שלי שלא אצליח לשלם שכר דירה ואאלץ לצאת מהבית", אומרת מסרת פסחיא, אם חד הורית לשני ילדים מתל אביב. "אני גרה בדרום תל אביב ורואה פה אנשים זרוקים ברחוב ומפחדת שנגיע למצב הזה. יותר מעצמי אני מפחדת על הילדים שלי".
מסרת עובדת כמתרגמת ובתקופת הסגר של הגל הראשון הוצאה לחל"ת. לאחר חודשיים חזרה לעבוד בצורה הדרגתית אבל המצב הכניס אותה למצוקה כלכלית של ממש. "היו לי חובות קודמים והמצב הזה גרם לי להיכנס לעוד יותר חובות", לדבריה, "אני מפחדת גם שלא יהיה לי כסף להאכיל את הילדים שלי. זה מה שאני חושבת כל היום. איך אני אעבור את התקופה הזו?"
"הבאתי למשרד השיכון את כל ההוכחות על מצבי", מספרת מסרת, "מכתבים מעובדות סוציאליות, מצב בנקאי, דו"חות כספיים, הכול. והם לא עוזרים לי". בעיניה הפתרון לבעיה טמון בדיור ציבורי: "כמה היה טוב אם היו מאפשרים לאנשים במצבי לגור בדיור ציבורי. שכר דירה זו ההוצאה הכי גדולה וכל המשכורת שלי הולכת לתשלומים האלה. אני חושבת שהיו צריכים לעזור לי במיוחד בתקופה הזאת. לאן אני אמורה לפנות כדי לקבל עזרה? למה מחכים? שנהיה ברחוב? אם נהיה ברחוב יעזרו לנו?"
"אין לי בית משלי, אני גרה בדירה שכורה ואני משלמת חצי מההכנסה שלי על הדירה הזו", מספרת אתי אגיסון, אם לחמישה ילדים מיפו. "אני מדריכה שיקומית בבית חולים לפגועי נפש ויש לי עסק של קייטרינג ואוכל ביתי. מאז הקורונה אין לי עבודה. שבוע לפני שנכנסנו לסגר עברתי דירה בתקווה לבית יותר מאפשר עבור העסק שלי אבל הכל מת".
"אני ממש מרגישה שאני מנסה להחזיק את הראש מעל המים זה פשוט הזוי מה שקורה כאן. אין לי מילים לתאר", אומרת אתי, "זה לא רק שכירות, זה כל החיים – אוכל, ילדים, בית, רכב. אני לוחמת צדק, פעילה חברתית ואני מרגישה מותשת. זה מאבק הישרדות".
"אני מאוד מודאגת שלא יהיה לי כסף לשלם שכירות", לדברי אתי. "גם בעלת הדירה שלי במצוקה משלה. זה גלגל, זה מסתובב. אולי היא תוכל להתחשב חודש, חודשיים, אבל זו עדיין סיטואציה שאני לא יודעת איך לצאת ממנה. זה נכון גם לגבי ההלוואות שמציעים לנו. מאיפה נחזיר את הכסף? זה מרגיש כאילו מישהו מנסה לסבך אותנו. זו הרגשה שכל מה שבנית בשתי הידיים נופל לך מבין האצבעות".
"אני בחל"ת בגלל הקורונה", מספר יוסי יהושע, נשוי ואב לילד מירושלים. "עבדתי כנהג אוטובוס בחברה פרטית. אשתי עובדת והמשכורת שלה מאוד נמוכה ואני זה שמשלם את השכירות של הבית. השכירות אוכלת את כל הכסף שאנחנו מקבלים בחל"ת, זה משפיע על החיים שלנו, זה משפיע עלינו כלכלית. יש הלוואות, שכירות ואני כבר במינוס של 10,000 שקל".
"אם זה ימשיך אני אקרוס, אני לא יודע מה לעשות. אני מפחד שלא תהיה לי קורת גג בגלל המצב הזה. את בעל הבית שלי זה לא מעניין אם אני עובד, הוא צריך את הכסף שלו בזמן. אני מפחד שהוא יוציא אותנו מהבית, שלא יהיה לנו לאן ללכת, יש לנו ילד קטן", אומר יוסי.
מצוקת הדיור פוגעת לא רק בשוכרי הדירות אלא גם בלווי המשכנתאות. אתמול (יום ב') פורסם כי היקף המשכנתאות המוקפאות הגיע בחודש יוני ל-21% לאחר שבמאי עמד על 25%. אף על פי שהבנקים מבטיחים למחזר משכנתאות ולפרוס תשלומים למי שיישאר עדיין בקשיים – הבעיה עמוקה בהרבה.
דני גיגי מארגון "121-מנוע לשינוי חברתי" מקדם המדיניות של פורום הדיור הציבורי אמר: "במשך יותר משני עשורים מדינת ישראל מייבשת את הדיור הציבורי ולא מעבירה תקציבים חדשים לרכישת דירות ציבוריות חדשות, ולכן עכשיו כשאנשים זקוקים לרשת ביטחון בקורת גג למדינה אין מענה".
לדבריו, "בישראל יש 2% דיור ציבורי בעוד שבאירופה הממוצע הוא 12% כך שבאירופה לעומת ישראל בתקופת משבר כזאת יש יכולת להתמודד ולספק לאנשים קורת גג בסיסית. על שולחנו של שר השיכון מונחת תכנית לשיקום הדיור הציבורי שעברה אישור של ועדה ממשלתית בין משרדית ועכשיו זה הזמן לקדם אותה בכל הכוח על מנת לספק לאנשים קורת גג בסיסית".
"לא ייתכן שאנשים יוותרו על אוכל ותרופות כי הוצאו לחל"ת ועדיין ישלמו שכירות מופקעת", אומר גיגי, "הוועדה למלחמה בעוני קבעה שכ-70% מההכנסה של אנשים החיים בעוני הולכת על דיור עכשיו המצב אפילו חמור יותר כי אין לאנשים הכנסה. שר השיכון, יעקב ליצמן, חייב להציג פתרונות ואימוץ של תכנית כוללת לשיקום הדיור הציבורי. זה מתחייב עכשיו יותר מתמיד".
