לפרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו אין רגע דל: אחרי עוד ימים סוערים של החלטות שהתהפכו, הוא מספר לראשונה איך הדברים נראים מהצד שלו.
"היממה האחרונה הייתה מורכבת", מגלה פרופ' גמזו. "הבנתי שאני צריך לחשב מסלול מחדש בהקשר של ההגבלות על הערים האדומות, אבל בלי לאבד עשתונות. לא תמיד נעים כשלא מקבלים את ההמלצות שלך אבל צריך להיות בוגר, להסתכל על התמונה הכוללת ולעשות הכי טוב שאפשר במצב הנתון, כדי לעזור לכל הערים האדומות להוריד תחלואה".
פרופ' גמזו, נזכיר, עורר את חמתם של החרדים בעקבות הכוונה להטיל סגר על ערים ושכונות אדומות, ואף נאלץ להתנצל בפני הרב חיים קניבסקי והמגזר החרדי כולו. בעקבות לחץ החרדים, ראש הממשלה בנימין נתניהו התנגד להטלת סגר באזורים האדומים - לאחר שהדבר כבר הוחלט ופורסם - וכעת לא ברור גם אם יוטל סגר לילי באזורים אלה כפי שבסופו של דבר נקבע.
אתה מרגיש שנכשלת?
"ברמה האישית אני לא מסתכל על זה במונחים של כישלון או הצלחה. אני רוצה להתוות דרך לנהל מגפה, וחלק מהצעדים שאתה רוצה לפעמים לא מתקבלים בגלל מורכבויות שקיימות וצריך להתאים את הצעדים שלך, להיות נחוש עם הכלים שיש לך כרגע ביד ולקחת את היתרונות שיש לך".
אומרים שהתקפלת. מה דעתך על כך?
"אני יודע שמדובר על מושגים שנמצאים בחלל האוויר. אני צריך לנהל מגפה. לפעמים כשחלק מהצעדים לא מתקדמים אז אני צריך לנהל את זה באופן שזה כן יהיה אפשרי. זה לא אומר שאם אתה לא מצליח בכיוון מסוים אתה מרים ידיים ומאבד כוח. ההרס יכול להיות יותר גדול. האם אני התפשרתי? מה פתאום. הקבינט קיבל החלטה והבנתי שאין מצב אחר. את דעתי אני לא שיניתי. גם ב־16:00 וגם תחת הארטילריה שעברתי לא שיניתי את דעתי. זה שהחליטו אחרת בגלל מורכבויות של גורמים רבים, אני מכבד את זה. זה לא משנה, ואסור שזה יחליש אותי ויוריד לי רוח מהמפרשים".
גמזו, אתמול: "מתנצל בפני החברה החרדית"
(צילום: לע"מ)
אז מה אתה היית עושה עכשיו?
"הרמזור יוצר אפקט מאוד משמעותי. אני צופה שבימים הקרובים נראה ירידה במספר הערים האדומות, ושיפור בחלק מהערים האדומות".
לא אמרת לעצמך 'למה אני צריך את כל זה'?
"הרבה מאוד אנשים שאלו למה לא התפטרתי. האירוע הוא גדול מכדי לנסות לנהל אותו מתוך רגשות אישיים של 'הצלחתי או לא'. אני יכול לחשוב את המחשבות הללו, אבל אם אתה בן אדם רציני - צריך לדעת להתאפק. אני מנטרל את התחושות האלו כי אני באמת מבין את גודל השעה ואת המורכבות. אני לא יכול לעזוב דבר שכזה. אני לא אתן לאף אחד את ההנאה הזו ואמשיך להיות נחוש ועקשן, אבל אני כן מוצא את הצורך להתאים ולחשב מסלול מחדש כשמסלול אחד לא עובד. אני לא חושב שזה אירוע להחלטות נמהרות של התפטרות דרמטית. יש אנשים ובתי חולים שאני צריך להנהיג אותם. רופאים ואחיות כותבים ואומרים לי 'תישאר בתפקיד שלך'. זה היומיום שלי".
זה נשמע כמו משפט של פוליטיקאי, ואתה מקפיד להכחיש שפניך לפוליטיקה.
"אמרתי את זה כמה פעמים ואומר שוב: אני באמת מתגעגע לאיכילוב. התקופה הזו לא סיפקה לי משיכה דווקא לפוליטיקה. אתה רואה את הדברים שמרתיעים אנשים מכניסה לפוליטיקה. כרגע אני נושך את השפתיים כדי לעשות את העבודה שלי".
