לא פחות מ-62 מינים חדשים חדרו לישראל במשך 15 השנים האחרונות, מתוכם 32 הגיעו דרך תעלת סואץ, לעבר הים התיכון ויצרו פיצוץ אוכלוסין שלא ידענו כמותו בעבר – כך קובע מחקר חדש שערך ד"ר דני גולני, ביולוגי ימי ואוצר אוסף הדגים של האוניברסיטה העברית. ד"ר גולני פרסם רשימה מעודכנת של דגים שחדרו למימי הים התיכון של ישראל במאמר מדעי, שפורסם לאחרונה בכתב העת "ZOOTAXA". מדובר בעלייה של 15.4% מכלל מיני הדגים ו-66.7% של מיני המהגרים מים סוף מהבדיקה האחרונה. עוד נמצא במחקר כי ישנה עלייה ברורה מעשור לעשור בכמות הדגים המהגרים לאזורנו, שהובילה לכך שיש בסך הכול מספר שיא של 469 מיני דגים במימי הים התיכון של ישראל.
במחקר נכתב כי הדגים המהגרים מים סוף הגיעו למימינו הטריטוריאליים באמצעות "הגירה לספסית". הם נעו מים סוף, חצו את תעלת סואץ והגיעו לים התיכון (הגירה זאת קרויה על שם האחראי לכריית תעלת סואץ, פרדיננד דה-לספס). מחקרים רבים נערכו ונערכים עד היום על אוכלוסיות ומיני הדגים המהגרים ברחבי העולם, כשתהליך ההגירה עצמו מעניין מאוד את המדע כתופעה כלל-עולמית שמשפיעה על תפוצת בעלי החיים ושרידותם בימים ובאוקיינוסים. חלק מהמינים המהגרים נחשבים לפולשים למימי הים התיכון, והם מסכנים את האיזון האקולוגי העדין שנוצר במהלך מיליוני שנות אבולוציה.
"הגידול החד במספר המינים הלספסיים מאז שנת 2000 צוין כמעט בכל הבדיקות שנערכו מים סוף", מוסבר במאמר המדעי שכתב ד"ר גולני. "הסיבה העיקרית למגמה זו נחשבת לשטף מוגבר של מים בין ים סוף לים התיכון, בשל התעלה החדשה שנוצרה באורך של 72 ק"מ, והגדלת חלקים מסוימים בתעלת סואץ עצמה. ישנם מדענים שמציינים את התרומה של שינויי האקלים, אך עם זאת, השינויים המקומיים בטמפרטורה מסתכמים בעלייה של פחות מחצי מעלה, לכן שינוי האקלים עשוי להיות גורם מינורי להגירת מיני הדגים".
ד"ר גולני לא קובע במאמרו אם ההגירה ההמונית של דגים לספסיים מים סוף באופן כללי היא טובה או רעה למיני הדגים המקומיים, ומסביר כי בכל מקרה לא קיימת דרך לעצור את תנועת "המהגרים" לעברנו. "כל המאמרים המדעיים שמתפרסמים לגבי הניסיונות לעצור את ההגירה הזאת - זה טוב לחוקרים לפרסם דברים כאלה כדי להוסיף קרדיטים ל-CV, אבל לא מדובר ברעיונות מעשיים וממשיים. אפילו ספינת המטען 'אוור גיוון' שנתקעה שישה ימים בתעלת סואץ לא יכולה לעצור את ההגירה הזאת", הסביר השבוע החוקר.
אחרי שחרור הספינה בחודש מרץ: חודשה התנועה בתעלת סואץ
(צילום: רויטרס)
הדג הגדול ביותר שהיגר אלינו עד כה הוא סקומברן זריז (פלמידה לבנה, בשפת הדייגים), שיכול להגיע לשני מטרים (דג מסחרי שנודד לאורך החופים שלנו צפונה). דג לא פחות גדול הוא ה-טריגון נקוד (שייך למשפחת חתולי הים) – שאורכו יכול להגיע למעל לשלושה מטרים, ומוטת סנפיריו יכולה להגיע למטר וחצי עד שני מטרים. הדג הקטן ביותר שהיגר אלינו הוא דג ממשפחת ה-קברנוניים, שאורכו כ-4-5 ס"מ. "מבחר עשיר של דגים היגרו אלינו, תפסו כמעט כל בית גידול והשתלטו על עומקים", מסביר עוד ד"ר גולני. "אם לפני 20 שנה דיברנו על 100 מטר עומק גבול גזרה, היום הם מגיעים ל-200 מטרים מתחת לפני הים".
שני מינים של דגים פולשים שהגיעו מים סוף מהווים סכנה. "לפחות שני מינים שהגיעו בעשור הראשון של המאה הנוכחית למימי ישראל מים סוף הפכו למינים נפוצים בים התיכון, ומדאיגים כיום את טובי החוקרים. המין הראשון הוא שפמית ארסית, דג ארסי לבני אדם. למזלנו, מגע עמו עדיין לא גרם למוות, אבל היו מקרי אשפוז רבים. דייגים דגו אותם ואחרי שמיינו את השלל שלהם נטו לזרוק אותם מתים למים. הם נסחפו לחוף, מתרחצים דרכו עליהם וכתוצאה מכך נדקרו, הארס חדר לגופם ונזקקו לטיפול רפואי. מין אחר של דג מהגר, שגם הגיע פחות או יותר באותה התקופה לחופינו, הוא הלגינון המוארך, ששייך למשפחת הנפוחיתיים (אבו-נפחא). הוא דווח לראשונה בים התיכון בשנת 2003 בחופי טורקיה, וכיום הוא המין נפוץ בחופי ישראל ובמזרח הים התיכון. הוא רעיל ולא ראוי כלל למאכל. הרבה אנשים אכלו אותו ואושפזו. היה אפילו מקרה אחד של מוות, אבל לא של ישראלי", מוסיף ד"ר גולני.
