לרגע ארוך השתעשעו יועצי הנשיא דונלד טראמפ ברעיון להביא בחשאי את יורש העצר הסעודי לוושינגטון, ולשלוף אותו לרגע החתימה על ההסכמים בין איחוד האמירויות לבין ישראל. מייד אחרי שיסתיים הטקס, כך חשבו, יעלה מוחמד בן סלמאן על המטוס ויחזור מיד לסעודיה כדי למנוע מבכירי המפלגה הדמוקרטית את ההזדמנות לתבוע את בן סלמאן על רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י. אבל הקווים הכלליים של התוכנית - שלא תצא אל הפועל - דלפו, ויורש העצר הסעודי הבהיר בלשון חד-משמעית, בשיחות שהוא מקיים עם ידידו ג'ארד קושנר, כי אין לו כוונה להגיע לבית הלבן.
ואז נהגה רעיון חדש: לשלוח פקידים בכירים סעודים לאבו-דאבי, להיות נוכחים - בגלוי או אפילו מאחורי וילונות אטומים - בשיחות שייפתחו היום (ב') במפרץ הפרסי. וכשיגיע המועד, אי שם בחודש אוקטובר, יחתמו על ההסכמים באבו-דאבי, בנוכחות בן סלמאן, מלך בחריין ושליט עומאן. שימו לב איך קושנר מצהיר כל הזמן ש"יש עוד מדינות", בכוונה בלי לפרט את שמותיהן: כדי להשאיר את הדלת פתוחה.
אבל המצב מורכב הרבה יותר בצמרת הסעודית: בסביבתו הקרובה של המלך סלמאן החולה והקשיש (84) מתעקשים לחזור ליוזמה הסעודית-ערבית מ-2002, שמתמקדת בפתרון הפלסטיני כתנאי בל יעבור. בבת-אחת מצטטים את המלך פייסל המנוח, שקבע כי "אם הערבים יסכימו ללכת לקראת ישראל ולחלק את פלסטין - לעולם לא נצטרף אליהם". מבחינת הדור הקשיש, יוזמת השלום הסעודית-ערבית מ-2002 עוד לא איבדה את כוחה.
לעומתם, יורש העצר ועוזריו הקרובים פתוחים יותר לתוכנית האמריקנית, אבל מעל ראשיהם מרחף האיום האיראני. נכון ששליט האמירויות בן זאיד הוא, בגדול, המנטור של בן סלמאן הצעיר (34), אבל ככל שמתבוננים לעומק צפות גם עמדות סותרות: איחוד האמירויות של בן זאיד כבר לא מעורב בסכסוך הסעודי עם תימן. האמירויות הוציאו את כוחותיהן למרות הכעס הסעודי וגם החליטו להתרחק מהלחימה בלוב ולהוציא את הכוחות. ומעל לכל - האיום האיראני מטריד את סעודיה הרבה יותר, ובצדק, מאשר את איחוד האמירויות. שניהם - המלך ויורש העצר - לא מוכנים להיכנס להרפתקאות שלום שיקפיצו את טהרן.
כדאי לשים לב לעניין שולי, כביכול, שמלמד לא מעט: איך התקבלה ההחלטה של שליט האמירויות - שעל ההודעה עליה חתום בכלל אחיו החולה והלא מתפקד, שייח חליפה - לארח היום את המשלחת הישראלית. בחריין בירכה, עומאן בירכה, וסעודיה, שמטוס של אל על יעבור בפעם הראשונה בשמיה, התעטפה בשתיקה מוזרה. לא כן ולא לא, כאילו אין מגעים עם הבכירים האמריקאים וכאילו אין עסקאות נשק עם ישראל והתייעצויות ביטחוניות, הרחק מהעין הציבורית.
דווקא בלשכת ראש הממשלה בירושלים מבינים את המשחק המורכב, אבל לא מדובר במשחק ישראלי מול איחוד האמירויות או מול סעודיה. שליחי הנשיא טראמפ תופסים פה פיקוד מלא: רק על פיהם יתנהלו העניינים. נכון, פה ושם מתייעצים עם נתניהו, וגם מקשיבים, אבל עושים אותו הדבר בדיוק גם מול בן זאיד, שנחשב למנהיג הבולט, הממולח והפיקח ביותר בכל רחבי העולם הערבי.
וכך, עד לרגע האחרון לא ידעו אם תגיע קבוצה של יועצים סעודים לאבו-דאבי. עוד לא ברור גם אם יורש העצר בן סלמאן יתחייב להגיע לטקס חתימה במפרץ הפרסי. שתיקתו רועמת, ולא במקרה. צריך יהיה לשלוף שפן פוליטי הרבה יותר גדול כדי לשכנע אותו. בינתיים הוא לא מצטרף.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
