10 צפייה בגלריה
אברהם אדרי, מרדכי מכלוף, דוד רפאל פיינשיל, יחזקאל אייזנברג, פליקס עמר, מיכאל לוי ושושנה ורד
ביום חמישי האחרון מת מקורונה אברהם אדרי (86), אב לחמישה, סב ל-13 נכדים ושלושה נינים. אדרי עלה ממרוקו ב-1963 ואת רוב שנותיו חי באשקלון ובאשדוד. הוא עבד שנים רבות בענף הבנייה ולחם בשלוש ממלחמות ישראל. לדברי המשפחה הוא היה "אדם ירא שמיים, אוהב אדם, משכין שלום, שמח בחלקו וציוני בנשמה". כמעט 2,000 חולי קורונה נפטרו בישראל, ו-ynet ו"ידיעות אחרונות" מביאים את סיפורי האנשים שעומדים מאחורי המספרים.
אדרי פונה לפני יום הכיפורים לבית החולים אסותא עקב חום וחולשה שנמשכו כמה ימים. בבית החולים התייצב מצבו ואף הומלץ למשפחה להעבירו למנוחה בשיקום גריאטרי לחולי קורונה. אך ביום כיפור מצבו הידרדר. שניים מילדיו זכו לבקרו במחלקה כשהם ממוגנים ושאר בני המשפחה נערכו להיפרד בזום. "הפרידה אכזרית וכאובה, מרגשת ועצובה. ההלוויה נערכה ביום שישי במתכונת מצומצמת, לוויה עצובה", אמר בנו, קובי אדרי.
בתו לידיה סברו ספדה לו: "תמיד אמרו עלייך שאתה אדם טוב, עם עיניים טובות, שקט, אהוב על החברים - מהצבא, מהעבודה ומבית הכנסת, ואהוב על המשפחה המורחבת והגרעינית בעיקר. אהבת דת מתונה, מסורת, שבתות, חגים ואוכל טוב.
"יותר מכל מתארות אותך המילים צניעות ושקט. צניעות בדיבור, במאור הפנים, בעדינות ובשלוות הנפש. ושקט - כמה עוצמה וקולות היו בשקט שלך. גם ללא מילים הבנו מה אבא רוצה, מה אבא מרגיש. אהבת את אמא ואותנו בדרכך שלך, נתת משמעות לאהבה במעשים, בדאגה, באכפתיות והתעניינות בכל אחד מאיתנו".
שרד את השואה ונפטר מהנגיף
יחזקאל אייזנברג, ששרד את השואה בגטו לודג' והקים משפחה מפוארת בת כ-500 צאצאים, נדבק בתחילת חג הסוכות בקורונה. בשמחת תורה הוא נפטר מהנגיף בבית החולים מעייני הישועה.
אייזנברג היה מחשובי חסידי גור בבני ברק. נכדו , אברהם דב גרינבוים, מספר עליו כי הייתה לו אישיות חביבה ומאוד מקרבת. "הוא ראה רק את הטוב שבכל אדם. איחד את משפחתו הענפה והקים קרן עזרה הדדית על שם אשתו, 'יד שפרה'. כל מי שנזקק מהמשפחה מקבל מענק או הלוואה".
אייזנברג נולד בעיירה קונסטנטין שפולין ככל הנראה בסביבות 1930. אביו, שהיה סוחר אמיד לפני המלחמה, גווע מרעב בגטו ב-1942, זמן קצר לפני בר המצווה שלו. שנה לאחר מכן אימו ואחיו נשלחו לאושוויץ, ואייזנברג נותר לבדו בגטו לודג'. "לקראת התבוסה של הנאצים הם ציוו עליו ועל חבריו לחפור בורות בכניסה לבית העלמין בלודג'", מספר נכדו, "מישהו אמר להם שהם חופרים את הקברים של עצמם. הוא וכמה חברים הסתתרו בבית הקברות הענקי במשך מספר ימים וכך הוא ניצל. עד היום אפשר לראות את הבורות האלו, ולפני עשור הוא נסע לפולין וביקר שם. הוא נכנס לאותו בור ובירך שעשני נס במקום הזה".
לימים חבר אייזנברג לתנועת בית"ר, עלה לישראל והתיישב בבני ברק, שם הוא הכיר את רעייתו שפרה. לזוג נולדו 11 ילדים. אייזנברג נזהר מאוד בתקופת הקורונה, לא נפגש עם אנשים, וככל הנראה נדבק מהמטפל שלו. "הקורונה ציערה אותו, הוא אמר לי 'לאחרונה אין מה לקרוא בעיתון, רק שלילי'", סיכם גרינבוים.
נפרדים מ"השריף" של איכילוב
במשך כ-20 שנה עבד רס"ב מיכאל לוי (55) כשוטר בעמדה הצמודה לחדר המיון בבית החולים איכילוב. בתפילת יום הכיפורים הוא התמוטט ואושפז, אז התברר כי נדבק בקורונה. לאחר שבוע שבו היה בין חיים למוות הוא נפטר במקום עבודתו שהיה עבורו לבית שני.
רס"ב לוי הוא איש כוחות הביטחון הראשון בישראל שנפטר מהנגיף. אולם בשל ההנחיות של משרד הבריאות הוא לא זכה ללוויה ממלכתית לפי כללי הטקס. אתמול הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין קריית שאול. אנשי זק"א תל אביב התנדבו לערוך את הלוויה כשהם ממוגנים מכף רגל עד ראש. משמר כבוד עמד בכניסה לחלקה הצבאית והצדיע ללוי בעת שאמבולנס זק"א חלף על פניהם בדרכו לקבר. בני המשפחה המצומצמת עמדו מרחוק ונפרדו מאהובם.
"פגשתי אותו פעמים רבות במקום עבודתו", סיפר מתנדב זק"א תל אביב צבי חסיד, "תמיד היה מחייך ומקבל אותנו בזרועות פתוחות. מדובר באיש צעיר ובריא שנפטר מהקורונה, זה מלמד אותנו להיזהר ולא לשחק בחיים".
השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, שבגלל מגבלות הקורונה לא יכול היה להשתתף בלוויה, נפרד ממנו: "הוא היה ה'שריף' של איכילוב, מוסד דרכו עוברים 20 אלף נפש ביום, כמו עיר קטנה. מכריו מספרים על שוטר מסור, אכפתי, נעים הליכות. תמיד סייע לצוותים הרפואיים ולכל מי שנזקק לעזרה. טיפל באירועים מאוד קשים ומורכבים ברמה האנושית, במעורבות בני משפחה של חולים".
לוי התגורר בבני ברק והותיר אחריו את רעייתו שמחה ושישה ילדים.
"הייתה האמא של כל העובדים"
שושנה ורד מרמת גן נפטרה בתחילת השבוע מקורונה בגיל 78. משפחתה מספרת על אישה פעילה וחיונית שעד לפני הסגר עבדה במרץ בעסק המשפחתי, שלמרבה האירוניה המצערת מספק בין היתר שירותי חיטוי כנגד הנגיף.
"כל בוקר היא הייתה מחכה מחוץ לביתה מתוקתקת עם הליפסטיק", מספרת כלתה סילביה. "היא הייתה האמא של כל העובדים. אישה פעילה שאי אפשר שלא להתאהב בה וברוחה הצעירה. הסגר היה קשה מאוד עבורה, ממש עונש".
מאז נדבקה, מצבה הבריאותי של שושנה הידרדר במהירות. "היא לא הרגישה טוב, הניחה שהיא מקוררת ולא יותר מזה", מספר בנה הבכור נמרוד, "רק אחרי שהפצרנו בה היא ניגשה לבצע בדיקת קורונה. לקחנו אותה לאיכילוב וביקשנו שתכין תיק, אבל היא לא רצתה לקחת כלום. זכיתי לבקר אותה באשפוז ולהחזיק לה את היד. אמרתי לה שתהיה חזקה ושאני אוהב אותה. ביום החמישי לאשפוז היא פונתה לטיפול נמרץ, התקשרה משם ואמרה 'אני לא יכולה יותר'. עודדנו אותה במילים חמות, ושעות אחר כך היא נפטרה".
שושנה הותירה אחריה שלושה בנים, תשעה נכדים וחמישה נינים. היא הובאה לקבורה בבית העלמין בחולון, מעל קברו של בעלה שנפטר לפני 35 שנה.
"היה הסמל האחרון של השכונה"
המכולת של פליקס עמר ברחוב ביל"ו בירושלים הפכה בסוף השבוע האחרון לפינת זיכרון מאולתרת, לצד שלטים לרפואה שלמה שנתלו בכניסה כשנודע לתושבי שכונת קטמון הישנה שנדבק בקורונה. עמר, שנפטר מהמחלה בגיל 70, הותיר אחריו ארבעה ילדים, 11 נכדים ונינה.
"לדעתי הוא נדבק בתפילות של ראש השנה בבית הכנסת", מספר בנו פנחס. "כמה ימים אחרי החג התחילו סימפטומים וחום, ובמוצאי כיפור הוא אושפז בשערי צדק. אבא היה בריא מאוד, לא היו לו מחלות רקע, אבל חלה הידרדרות בתוך ימים. טובי בני השכונה טיפלו בו בבית החולים במסירות אין קץ. עצוב לנו שלא הספקנו להיפרד ממנו".
מתן חייט, תושב השכונה שהכיר את פליקס מילדות, נפרד ממנו: "פליקס היה עבור מאות משפחות הסמל האחרון של השכונה. אנשים באו, עזבו, חזרו - אבל ידעו שפליקס נשאר. הוא ידע כל מה שקורה בשכונה. אם רצית לקבל תמונת מצב, חיפשת רכב, דירה, אבד לך הכלב - רק אצל פליקס. בזכות פליקס ההורים שלי מצאו את הבית שלהם ובטוח שכמותם עוד רבים אחרים".
התושבים מספרים שהמכולת של פליקס הייתה אחת האחרונות שבה אנשים 'רושמים' את הקניות ומשלמים בסוף החודש. ניקי נויפלד שמתגוררת בשכונה סיפרה: "בפורים שמתי לב שאנשים ניגשים לפליקס בדיסקרטיות ומציעים לשלם את החשבונות של משפחות שנמצאות בקשיים כלכליים. הוא אף פעם לא אמר למשפחה מי שילם עבורה".
בסניף קטמון של עמותת שכן טוב, המחלק מדי שבוע מאות סלי מזון לתושבים, סיפרו על התרומות הקבועות של פליקס. "בכל שבת וחג, מעל 15 שנה, הוא היה מעמיס שקיות וארגזים של מוצרי מזון כדי לסייע לנזקקים. עוד קרטון חלב למשפחה מרובת ילדים, עוד עוגה שתשמח קשיש בודד, עוד בקבוק יין לאדם בעל מוגבלות שלא יכול לצאת מהבית - זה עושה את כל ההבדל. פליקס תמיד נתן ותרם בלב וביד רחבים - אפילו עד ראש השנה האחרון, לפני שבועיים, כשדאג לשלוח דרך העמותה משטחים ענקיים של מוצרי מזון".
"אימא ואחי נפרדו ממנו כשכבר לא היה חי"
מרדכי מכלוף (68) מפרדס חנה מת מקורונה בבית החולים הלל יפה, חודשיים לאחר לידת נכדתו הראשונה, רומי. "הוא התרגש מאוד, היה שמח ומאושר, אבל הוא לא זכה להחזיק אותה בידיו", סיפרה בתו טליה. מכלוף השאיר אחריו אישה, חמישה ילדים ונכדה אחת.
הוא נולד וגדל בנתניה, ובמשך שנים התגורר עם משפחתו ביישוב חומש בצפון השומרון. כשהוחלט על ההתנתקות הוא עבר עם משפחתו לפרדס חנה. "לפני כעשרה חודשים אבא עבר אירוע מוחי", סיפרה טליה. "לאחריו אושפז לשיקום בבית אבות בחדרה. כשהתחילה הקורונה הוא עדיין היה בשיקום. שמרו עליהם שם. אנחנו לא יודעים איך הוא נדבק אבל כנראה שזה קרה בבית האבות כי רק שם הוא היה. בסוף החודש שעבר הוא אושפז במחלקת הקורונה. היינו כל הזמן בקשר איתו בשיחות וידאו. למרות שהוא התקשה לדבר, הוא נראה לנו בסדר. רק היה מחובר לחמצן ולא היה לו חום. ביום שישי האחרון דיברנו אתו והכל היה בסדר".
ביום שני השבוע קיבלה המשפחה את ההודעה: "אמרו לנו שהמצב של אבא הידרדר ושאלו אם אנחנו רוצים לבוא להיפרד. נסעתי לבית חולים, הלבישו אותי במיגון והכניסו אותי לחדר שלו. הוא היה מחובר למכשירים. היה לי מאוד קשה לראות אותו ככה ולדעת שאלה הרגעים האחרונים. אי אפשר היה לדבר איתו כי הוא מורדם ומונשם, ואפילו אי אפשר ללטף אותו. אני היחידה שהספיקה להיפרד ממנו. כשאמא ואחי הגיעו כבר היה מאוחר יותר. הכניסו אותם להיפרד ממנו שהוא כבר היה לא בחיים.
"אין כמו אבא שלי בעולם. אני יודעת שזו קלישאה וכולם אומרים את זה, אבל אבא היה אדם מיוחד. אנחנו חמישה ילדים והוא דאג לכולם כל הזמן. גם כשלא גרנו בבית, הוא כל הזמן היה מביא לנו אוכל. אחותי שירתה בקריית שמונה ואף פעם הוא לא התעצל: כשהיא הייתה סוגרת שבת הוא היה נוסע אליה לבסיס ומביא לה קוסקוס ומפרום. אבא אהב את המטבח ואהב לבשל כמו כל 'אימא טריפוליטאית'. לא משנה באיזו שעה היינו מגיעים, הוא מיד היה עוזב הכול ומכין לנו אוכל. כשהיו באים חברים הוא היה מפנק את כולם ופותח שולחן".
"כשנולדה נכדתו רומי הוא היה מאושר. שלחו לו תמונה שלה מחדר היולדות והוא התרגש שהוא סבא. הוא התקשר בשיחת וידאו לכל האחים והאחיות שלו ובישר להם על הולדתה של רומי. למרות שהוא התקשה לדבר, כולם ראו עד כמה הוא מאושר".
ביום שלישי הובא מרדכי למנוחת עולמים בבית העלמין בפרדס חנה. משפחת מכלוף היא משפחה גדולה שמקורה בנתניה, אבל במקום מאות מלווים, אבל עקב ההגבלות הגיעו רק 30 בני המשפחה. בנו הנמצא בארה"ב לא הצליח להגיע להלוויה.
הכוכב החסידי שידע שהוא בקבוצת סיכון
הזמר החסידי דוד (דדי) רפאל בן-עמי (פיינשיל) מת מקורונה ביום שישי בבית החולים הדסה עין כרם. הוא נולד ב-1950 במושב נהלל, היה זמר ושחקן שחזר בתשובה בשנות ה-70 והפך לחסיד ברסלב. פיינשיל סיפר שהוא נזהר מאד בתקופת הקורונה ואף ויתר על נסיעתו לאומן, אך ככל הנראה נדבק כאשר יצא להתפלל בבית הכנסת בראש השנה.
בתו, רעיה תורג'מן, סיפרה עליו: "הוא היה איש עם הרבה הומור, מאוד חברותי, כל חג הוא היה מתקשר לחברים וקרובים שלו מהעבר הרחוק. תמיד הוא היה מראה שמחה, גם כשעצוב. הוא היה בעל תשובה, אבל הוא היה מושבניק בנפשו, עם עברית צלולה. הוא היה שר שירי ארץ ישראל בקולי קולות. כל חג הוא היה מתקשר לחברים וקרובים שלו מהעבר הרחוק, שואל אותם לשלומם, שמח בשמחתם ומשתתף בצערם. הוא ממש רצה לחיות, לחתן את כל הילדים שלו ולהיות סבא. הוא זכה להשלים 70 שנה בדיוק לפני שבועיים".
תורג'מן מספרת שבחודשים האחרונים אביה פתח ערוץ יוטיוב שאליו העלה את שיריו ויצירותיו. הוא שירת בלהקת פיקוד דרום ולהקת פיקוד צפון, למד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ושיחק בתיאטרון הקאמרי. הוא התפרסם בזכות השיר דזדמונה שהלחין עבורו מתי כספי, שיר שכבש את מצעד הפזמונים ב-1970.
בתחילת שנות ה-70 הוא התקרב ליהדות בזכות הרב ישראל מאיר לאו והרב יצחק גינזבורג, ובמלחמת יום כיפור הסתובב בין החיילים יחד עם הרב גינזבורג. בהמשך הוא בישיבת חב"ד בניו יורק, עד שחזר בתשובה והפך לחסיד ברסלב. עם חזרתו בתשובה הוא חזר להשתמש בשמו השני, דוד רפאל, ובשם המשפחה פיינשיל אותו עיברת סבו.
לאחר חזרתו בתשובה הוא הפך להיות זמר חסידי מוכר, והקליט אלבומים של ניגוני ברסלב נדירים. במשך שנים נהג לעלות לקברו של רבי נחמן באומן, גם בשנים שהיה בלתי אפשרי להגיע לשם בגלל מסך הברזל.
לקראת ראש השנה התראיין פיינשיל למגזין החרדי "קרוב אליך" וסיפר שלראשונה השנה הוא לא יסע לאומן בגלל מגפת הקורונה. "לא זזתי מהבית 5-4 חודשים", אמר. "אני שייך לאוכלוסייה בסיכון".
הוא הוסיף כי "בכל מקום זה ראש השנה. כמו שהמלך בשדה, הוא גם בבית הכנסת וגם במניינים בחצרות. גם אם לא הצלחת להיות בבית הכנסת שאתה רגיל ובנוסח שלך - רק תזכור שהיום ראש השנה, שבו כל העולם נידון".
פורסם לראשונה: 20:55, 11.10.20
