ימים ספורים אחרי ההכרזה על כינון היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות - במגזר הערבי הביעו רגשות מעורבים על ההסכם בין ירושלים לאבו-דאבי. בצד אחד היו מי שקראו לביטולו וכינו את המהלך "בגידה" מצד מנהיגי איחוד האמירויות, אך בצד השני היו גם כאלה שעודדו את הצעד והביעו בו תמיכה.
כך למשל, חוסיין מסארווה, המתגורר באזור ואדי ערה, אמר: "מבחינתי, ההסכם הזה פסול כל עוד הפלסטינים ותושבי עזה חיים תחת כיבוש. הדבר הזה חשוד, כי הוא משרת את האינטרס האישי של אותם מנהיגים, ובמיוחד של נתניהו, שנאשם בעבירות חמורות. איחוד האמירויות בוגדים. אני, באופן אישי, לא אטוס לשם".
גם עבד אל-כרים, תושב נצרת, הביע התנגדות נחרצת להסכם: "רוצים לקנות אותנו שצפויים לחתום עליו אנשים בלי כבוד. על נתניהו וכל מי שתמך בכך להבין שאנחנו דורכים על ההסכם הזה, שמטרתו להשתלט על האדמה הפלסטינית. זה לא יקרה, כי לא נרשה שזה יקרה. יהיה מאבק לא פשוט".
הפלסטינים נגד ההסכם ההיסטורי עם האמירויות
(צילום: שחר גולדשטיין)
במזרח ירושלים נשמעו גם כן קולות רבים שקראו קריאות בגנות כינון היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות. מחמוד עלי, המתגורר באזור, ציין: "אחת המטרות של ההסכם הזה הוא השליטה במסגד אל-אקצא והשכונות הערביות. דבר כזה לא יקרה. נצא לרחובות על כל פגיעה בנו, נפגין ונחסום כבישים".
תושב אחר המתגורר במזרח ירושלים אמר, כי לדעתו "זו הכרזת מלחמה. נתניהו רוצה להבעיר את האזור באמצעות הסכם פסול מבחינתנו. גם אם יציעו לנו ארמונות - לא נבגוד בעמנו ונמשיך בדרכנו. הזעם בדרך".
לדברים הצטרף גם עו"ד רדא ג'אבר מטייבה, שאמר בזעם: "בעוד שהפלסטינים נאבקים להיפרד מהכיבוש הישראלי ולהיאבק בכוונת ממשל הימין לחסל כל אפשרות לעצמאות פלסטינית - בוחר שלטון ערבי לתמוך דווקא בצד הישראלי, בהמשך הכיבוש וחיסול שאיפות עמנו. אם זו המשוואה - ברור שאתנגד להסכם.
"העם הפלסטיני למוד ניסיון כקורבן של שיקולים אזוריים ואינטרסים שמטרתם הישרדותם של משטרים טוטליטריים, המתפקדים כבובות בידי מדינות מערביות. בנקודת הזמן הזו, עמנו נאבק לבדו למען עצמאותו, ואין צודק ממאבק זה".
עיסא פאיד, תושב יפיע שבצפון, הוסיף: "שלום עושים בין עמים, לא בין אנשי עסקים. שלום צריך לכונן אחרי סיום הכיבוש והקמתה של מדינה פלסטינית. זה לא שלום. אם נסתכל על טורקיה - ארדואן החליט 'לייבש' את היחסים עם ישראל בגלל הסבל של תושבי עזה והבנייה בהתנחלויות. כל עוד נעשים עוולות והכיבוש נמשך - הסכמים כאלה רק מעודדים אותם".
ח"כ ד"ר יוסף ג'בארין (חד"ש), יו"ר הצוות ליחסים בינלאומיים ברשימה המשותפת, אמר גם הוא: "ה'הסכם' הזה הוא חלק מתוכנית טראמפ המסוכנת. הוא פוגע בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, ומשרת קודם כל את המשברים הפוליטיים שבהם שרויים נתניהו וטראמפ.
"אסור לטעות, נתניהו וטראמפ לא צועדים לשלום, אלא להנצחת הסכסוך, הכיבוש וההתנחלויות ולמניעת הקדמת מדינה פלסטינית בגבולות נתניהו וטראמפ לא צועדים לשלום אלא להנצחת הסכסוך, הכיבוש וההתנחלויות, ולעבר מניעת הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967. לא יהיה שלום באזור ללא סיום הכיבוש, כמוסכם על הקהילה הבינלאומית".
"ההסכם - עדות לכך שהעולם הערבי השתנה"
מנגד, כפי שצוין, היו גם כאלה שבירכו על המהלך המדיני ההיסטורי. וג'די ח'טאר, תושב ירכא, אמר כי "השלום הוא דבר חיוני במזרח התיכון. למגפת הקורונה היה חלק חשוב בקידום התהליך בין שתי המדינות, על רקע שיתוף הפעולה הרפואי. אני מברך את שייח' מוחמד בן זייד ואת ראש הממשלה בנימין נתניהו. מדובר בשני מנהיגים אמיצים".
לדברי ח'טאר, "גדולתו של אדם נמדדת בשעת החלטה, וברחוב האמריאתי מרגישים היטב את ההסכמה עם המהלך של מנהיגיו. כולי תקווה שמדינות נוספות במפרץ, כמו עומאן ובחריין, ינהגו באותה דרך: נגד הקיצונים ולטובת ולרווחת האזרחים והכלכלה.
"אי אפשר להתעלם מכך שאיחוד האמירויות היא מעצמה כלכלית עולמית, ובישראל ישנם פיתוחים טכנולוגיים בתחומים שונים. החיבור הזה יכול לתרום מאוד לכלכלת שתי המדינות, ולהביא גם לשיתוף פעולה במישורים נוספים כגון המאבק בקורונה, החקלאות, הנדל"ן וכוח האדם".
ח'טאר, שעוסק בפרסום ושיווק, טוען כי "באיחוד האמירויות מתגוררים יותר משבעה מיליון אזרחים זרים - מה שיחסוך הרבה כסף בהקמת מפעלים או בתי עסק שונים. בקרוב, עם פתיחת הקו האווירי, יהיו גם שיתופי פעולה עסקיים. כמו כן, כידוע, בירושלים נמצא אחד המקומות הקדושים ביותר למוסלמים - מסגד אל-אקצא; הסכם השלום יאפשר לאזרחי האמירויות לעלות למסגד ולהתפלל בו, מה שיאיר באור חיובי את ישראל".
נור רסלאן היא עו"ד מומחית בליטיגציה אזרחית, מסחרית ומנהלית יועצת משפטית לארגונים ציבוריים, נמנית עם נשיאות ועדת הביקורת בלשכת עורכי הדין. לשיטתה, "אין כל ספק כי הסכם השלום ונרמול היחסים עם איחוד האמירויות צפוי להשפיע על כלכלת המדינה באופן ניכר וצפויים להתפתח שיתופי פעולה עסקיים הן בתעשיית הנשק הישראלי והן בתיירות".
לדבריה עו"ד רסלאן, "מדובר במיליארדים שישפיעו על הכלכלה של השכבות החזקות תחילה ומהר מאוד זה יחלחל וישפע על כלכלתם של השכבות החלשות יותר בחברה הישראלית". עם זאת, היא טוענת כי ההסכם המדובר נוגע ב"סוגיות סבוכות, כגון התפילה במסגד אל-אקצא (שנמצא בשליטת הווקף הירדני - ח.ש). ההסכם מחליש את ירדן וחותר תחתיה ואף, לעניות דעתי, עומד בסתירה להסכם השלום בין ישראל לירדן. לדבר הזה יהיו השלכות היסטוריות מרחיקות לכת".
עו"ד רסלאן הוסיפה: "למראית עין, ההסכם הזה מבורך בשל מגמת האלימות הכלל עולמית שהולכת ומסלימה, אך מנגד הוא שטחי ועלול בסוגיות מורכבות ללא כל דיון מעמיק בהן".
ג'לאל בנא, יועץ אסטרטגי ופרשן המתמחה במגזר הערבי, אמר כי "הסכם השלום הוא עוד עדות לכך שהעולם השתנה, והמנהיגות הערבי השתנתה. היא כבר לא רואה את הבעיה הפלסטינית כמרכיב מרכזי בסכסוך הישראלי-ערבי, ועידן טראמפ עשה היסטוריה לנתניהו וממשלותיו". הוא ציין כי "אין ספק שההסכם הזה יהיה שונה בתכלית מכלל הסכמי השלום האחרים שישראל חתמה עליהם עם מדינות הערביות - במיוחד מצרים וירדן".
לדברי בנא, ההסכם עם איחוד האמירויות מושתת על "כלכלה ועסקים. ישראל רוצה לגייס כמה שיותר כסף - ואיחוד האמירויות רוצה את הקדמה ו'החוכמה היהודית'. מה שמעניין הוא שעוד לפני שנחתם הסכם על נייר, ולפני שהמנהיגים נפגשו - הוכרזה נורמליזציה; מה שמחזק את התחושה שהקשר בין המדינות לא חדש - אלא רק פורסם עכשיו". לדעת בנא, הקשר בין ירושלים לאבו דאבי "מנוהל על-ידי המוסד ולא על-ידי משרד החוץ".
בנא הוסיף: " ככל שישראל תקיים הסכמי שלום ונורמליזציה עם מדינות ערביות - כך ההנהגה הפלסטינית תרגיש ייאוש ואובדן תקווה, למרות שאין זה סוד שלמדינת ישראל קשרים - בעיקר ביטחוניים - עם רוב המדינות הערביות. המבחן הגדול של ההסכם יהיה, בסופו של דבר, במספרים: כמה השקעות ותיירים יצליחו המדינות למשוך אליהן".
