פרויקט פינוי־בינוי הפך לשם נרדף להשאת רווח כלכלי גדול וללא מאמץ, כשהדירה הישנה והמרוטה הופכת לדירה חדשה במגדל דירות חדשני. תוצאה זו הוציאה גורמים רבים אל ביצות הנדל"ן במטרה לנגוס בנתח מחגיגת המגדלים. בשנים האחרונות צצו מכל עבר "מנהלות" להתחדשות עירונית, חלקן מטעם הרשויות המקומיות מכוח חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, והן בעצמן גוף מעין ציבורי הכפוף לרשות הציבורית המקומית, וחלקן הוקם על־ידי גורמים פרטיים. מלבדן צצו גם "קבלני חתימות" רבים, הנושאים שמות בעלי קונוטציה של שחקנים חזקים מעולם הנדל"ן, אף שאין בינם לבין נדל"ן מאומה. על מנת לקנות את מיקומם בפרויקט, יבטיחו המחתימים לדיירים "הרים וגבעות", בלי שבדקו לפני כן באופן מקצועי את ההיתכנות, והתוצאה במקרים רבים היא אכזבה ועוגמת נפש לדיירים.
מאחר שדירת המגורים היא הרכוש היקר ביותר עבור רוב האנשים, לא ברור מדוע במקרים רבים מובלים בעלי דירות על ידי גורם שאינו מקצועי, מעין מוכר חלומות, למסע חתחתים ארוך ללא תכלית.
ברובם המכריע של הבניינים שבהם ניתן לבצע פינוי־בינוי, הדרך המהירה להצלחה היא התארגנות נכונה של דיירי הבניין ומינוי בעלי מקצוע שיובילו את הפרויקט אל חוף מבטחים. גם בבניין בודד וגם במתחם בניינים יש למנות ועד פעולה שיידע לרכז סביבו את בעלי הדירות ולנפות בעלי אינטרסים שמהווים גורם מכשיל. לאחר מינוי נציגות יש למנות משרד עורכי דין מקצועי ובעל ניסיון בתחום ההתחדשות העירונית, שיודע לשמוע ללב הדיירים, להציב בפניהם את כל צורכי הפרויקט, וגם להדגיש את האילוצים על מנת למנוע מפח נפש בגין חלומות שאינם ברי יישום.
עורך הדין של הדיירים יידע בתוך זמן קצר יחסית, האם מדובר במתחם בשל למכרז קבלנים או שקיים צורך לפתור חסמים שונים עם רשויות התכנון בסיוע ובשיתוף הרשות המקומית. פעמים רבות קיים פער דרמטי בין רצון הדיירים לביצוע פרויקט פינוי־בינוי לרצונה של הרשות המקומית לקדמו באותו האזור. מדובר באחד מהחסמים המרכזיים של התחדשות עירונית. ברוב המקרים הדיירים מתייאשים או תולים תקווה בגורמים שאינם יודעים כיצד להתמודד עם החסמים השונים ולקדם את הפרויקט.
חשוב לציין, כי הדיירים אינם מנצלים את כוחם הרב אל מול הרשות המקומית, שבסופו של יום אמורה להעניק להם את המענה לשיפור הרווחה ובכלל זה ביצוע התחדשות של בניינים בני עשרות שנים, שאינם ממוגנים, התחזוקה בהם ירודה והחיים בהם אינם חוויה - וזאת בלשון המעטה.
במקרים בהם המתחם טרם הבשיל למכרז קבלנים, משרדנו ממליץ לצרף כבר בשלב הראשוני אדריכל העוסק בפינוי־בינוי לשם חשיבה משותפת לתכנון אפשרי, כדי לקדם את הפרויקט מול הרשות המקומית. כך שבסופו של יום חברות הבנייה ירצו לבצע את הפרויקט, שכן הוא רווחי דיו לצורך קבלת ליווי בנקאי. אציין, כי החישוב הכלכלי הוא בדרך כלל הנקודה שעליה מתקוטטים הרשויות המקומיות מול היזמים.
כידוע, ידע הוא כוח ולכן במקום להיות מובלים על ידי מוכרי חלומות באספמיה, יש להתנהל רק עם בעלי מקצוע במטרה להבין ולתכנן נכון את המהלך התכנוני האפשרי של הדיירים במתחם. כאשר הדיירים יאחזו בידם מידע שהוא רלוונטי לפרויקט, הם יידעו איך להתנהל מבחינת התמורות שהם יכולים לקבל. חשוב לציין, כי פרויקטים רבים נופלים בגלל רצון חלק מהדיירים לקבל תמורות גבוהות משל יתר השכנים, תוך מסקנה שגויה שמגיע להם יותר מסיבות רבות ומגוונות, שבהליך משפטי לא יחזיקו מים ("גרתי בבניין יותר מהשכנים", "אני עושה שימוש ייחודי בחצר המשותפת", "אני דחפתי את הפרויקט" וכדומה). כיום אחוז החסימה בדרך כלל אינו מהווה חסם, שכן ברוב המתחמים יש די והותר דיירים המעוניינים בביצוע הפרויקט. הבעיות מתעוררות במקרים שטרם קיבלו מענה חקיקתי, למשל בפרויקט תמ"א 38 חיזוק, שבו אין אפשרות לבנות מעלית, אלא דרך חלק מהדירות, מה שמחייב הסכמה מלאה של בעלי הדירות שבהן המעלית תעבור. במקרים רבים הפרויקט נופל בגלל דייר שאינו מוכן לכך, כאשר לבניין לא קיימת חלופה אחרת, למשל פינוי־בינוי, ובמצבים אלו הדיירים עומדים ללא מענה חקיקתי ומדובר בבניינים רבים.
חסם נוסף שטרם קיבל ביטוי מתאים על ידי המחוקק הוא המועד שבו ניתן לפתוח בהליך משפטי כנגד דיירים סרבנים. כיום ניתן להגיש תביעה למפקח על המקרקעין רק בשלב תכנוני מתקדם מאוד, לאחר קבלת החלטת ועדה בתנאים. אולם במקרים רבים ההליך המשפטי נגד הדייר הסרבן מסתיים תקופה ארוכה לאחר קבלת היתר הבנייה, מה שמעכב את התחלת העבודות. כך הדייר הסרבן גורם ברוב המקרים לנזק כלכלי רב לדיירי הבניין וליזם, ולמרות זאת ההוצאות שנפסקות כנגד הסרבנים הן באלפי שקלים בודדים.
