בעבר ההתייחסות שלנו לפסולת בבית הייתה בעיקר סביב הוויכוח מי מפנה את הפח המלא. הממחזרים הראשונים בישראל הפרידו עיתונים ונייר ל”תפוזיות” ומאז התפתחה המודעות לחשיבות המחזור ולהפרדת פסולת לפחי מחזור ייעודיים.
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, במדינת ישראל מיוצרת מידי שנה כ־5.4 מיליון טון פסולת עירונית ומסחרית. כמות הפסולת גדלה מידי שנה בשיעור של כ־1.8% כאשר כל תושב מייצר בממוצע כ־1.7 ק"ג אשפה בכל יום, שישית ממשקל הפסולת היא אריזות. הפסולת מתפזרת בכל כדור הארץ ומאיימת לפגוע בקרקע, בים ובבעלי החיים.
בשנת 2011, חוקק בישראל חוק האריזות. החוק מטיל, בין היתר, על יצרן/יבואן של מוצרים ארוזים או אריזות שירות, למחזר את פסולת האריזות במטרה למנוע את הטמנת האריזות בקרקע ולצמצם את משקלן ונפחן הנאמד בין 50% ל־60% מנפח הפסולת הביתית, ובכך להקטין את ההשפעה השלילית הסביבתית של פסולת האריזות.
על מנת שהיצרנים והיבואנים יוכלו לבצע את חובותיהם בחוק הוקם תאגיד מחזור האריזות תמיר (חברה לתועלת הציבור וללא כוונת רווח) גוף שהוכר על ידי המשרד להגנת הסביבה.
אריזות שמושלכות לפח הירוק הרגיל עוברות ברובן להטמנה, אך בשנים האחרונות ניתן להקטין את פסולת האריזות שעוברת להטמנה בעזרת הפרדת האריזות והשלכתן לפח הכתום לטובת מחזור.
ככל שהאריזות מופרדות כבר בבית ומושלכות בנפרד לפח הכתום, כך פסולת האריזות מגיעה נקייה ככל הניתן לתחנות מיון ייעודיות לפסולת אריזות, וקל יותר להפריד אותה לטובת מחזור. כשיש חומר גלם איכותי יש גם מי שיקלוט אותו ונוצר תהליך של כלכלה מעגלית.
כלכלה מעגלית
הכלכלה העולמית מתבססת על ייצור וצריכה המביאה לצמיחה כלכלית, אך יש לה גם מחיר סביבתי. במקום מודל הכלכלה הליניארי של ייצור שימוש והטמנה, בכלכלה מעגלית החומרים וערכם נשארים במעגל הייצור ולא מסיימים את חייהם בהטמנה. כלכלה מעגלית היא גישה החותרת לכלכלה ברת קיימא, כלומר פיתוח מוצרים מחומרים שהיו בעבר מוצר או אריזה. היא מציעה שינוי כך שכל משאב ינוצל בכמות המרבית של פעמים לפני ש"יסיים את חייו".
בתחום של מחזור האריזות, הכלכלה המעגלית פועלת במקביל פעם אחת במחזור האריזות והחזרת חומר הגלם ממנו הן עשויות לטובת מוצרים חדשים, ופעם שנייה בהפחתה בשימוש במשאבי טבע וחומרי גלם ליצירת מוצרים חדשים (כך למשל קורות ברזל לתעשיית הבנייה מיוצרים גם מהמתכות הנאספות מאריזות קופסאות שימורים).
למודל הכלכלה המעגלית יש השפעה על כל מערך המחזור החל משיתוף פעולה עם היצרנים והיבואנים בשלב תכנון האריזה לכזה שיתאים באופן מיטבי להליכי המיון והמחזור של האריזות. כיום חברות רבות משקיעות מאמץ ומשאבים בהפיכת האריזות ליותר סביבתיות וברות מחזור.
בחוק האריזות נקבע כי על כל רשות מקומית ליישם הסדר הפרדה לפסולת המצטברת בתחומה. תמיר פועלת בשיתוף פעולה עם הרשויות לייצר תהליכי הסברה וחינוך לעודד תושבים להפריד אריזות לפחים השונים, בדגש על אריזות לפח כתום. תמיר מממנת את פינוי פסולת האריזות מהרשויות. רשויות שמפעילות את מודל ההפרדה בצורה טובה ויעילה יחסכו כסף שכן נפח האריזות העצום עובר מהפח הירוק לפח הכתום, שאת פינויו כאמור תמיר מממנת באופן מלא.
המעגל ממשיך בתהליך הפינוי הנפרד. בכדי לייצר תהליכי איסוף מדויקים הותקנו במספר ערים בתוך פחי המחזור הכתומים המונפים חיישני נפח ותנועה המעבירים מידע בזמן אמת למערכת ניהול. באמצעות חיישני הנפח הרשות המקומית יודעת לבצע פינוי בזמן הנכון ולהימנע ממצב של גלישת פסולת מהפח, ובאמצעות חיישני התנועה יודעים שבוצע פינוי לפח. תהליכים אלה מייצרים שירות מיטבי לתושבים וגם יעילות תפעולית. בהתאם לנתונים הנאספים במערכת הניהול נבנית תוכנית פינוי ייחודית ומותאמת בכל פינוי ופינוי. משאית הפינוי לא יוצאת כבעבר לפינוי פסולת בכל השכונות לפי סדר קבוע אלא בצורה חכמה ויעילה.
האריזות שנאספות בפחים הכתומים עוברות לתחנות מיון ייעודיות, הממוקמות בראשון לציון ובעפולה.
האריזות מועמסות על גבי מסועים לאורכם הן נבררות בהתאם לסוג החומר ממנו הן עשויות. האריזות מופרדות ל־7 חומרים שונים, 4 מהחומרים ממוינים באופן טכנולוגי ללא מגע יד אדם.
לאחר שהופרדו לסוגי חומרים שונים כל חומר נכבש לקוביות גדולות (באלות) העשויות מחומר זהה. ומשם הן מופנות אל מפעלי המחזור השונים הקיימים ברובם בישראל, לטובת התעשייה הישראלית.
באמצעים טכנולוגיים הופכים מפעלי המחזור את האריזות לחומרי גלם מהם נוצרים מוצרים חדשים כמו כבלי תקשורת, צינורות השקייה, אדניות, עציצים ועוד.
כיום יש פח כתום כהסדר להפרדת אריזות ב־118 רשויות מקומיות והפריסה עוד נמשכת. עד לסוף השנה ל־75% ממשקי הבית בישראל יהיה פח כתום ליד הבית. אם בעבר היינו משליכים את כל הפסולת לאותו פח, היום מפרידים את הפסולת לפחי המחזור השונים. כך נמנעים מהטמנה ושומרים על הסביבה.
