נאומים בהפגנה, אמש בתל אביב
(צילום: SES, עומרי סילבר)
למחרת ההפגנה אמש (שבת) בכיכר רבין, האנשים שמאחורי המחאה מדברים על הקולות שהדביקו לערב זה את חותם השמאל, על התחושה שבממשלה יושבים בחיבוק ידיים ומחכים שהם יתעייפו מלהפגין, ועל הרצון לשרוד את התקופה הזו מבלי לאבד תקווה.
לילי בן שלום, שנאמה על הבמה בכיכר רבין, היא בעלת מסעדת "ללה" בשוק הכרמל, העוסקת במסעדנות כבר 12 שנה. את "ללה" היא פתחה לפני כשנה. "המסעדה היא המתכון הכי מדויק לאושר עבורי. היו לי עוד מסעדות אבל זו אהבת חיי המסעדה הזו", היא אומרת.
בן שלום הגיעה לתל אביב אחרי שנים ארוכות בירושלים. "התקופה של הפיגועים גמרה אותנו", היא מספרת. "עד לא מזמן עוד הייתי צריכה לכסות את הנזקים הכספיים שספגנו שם, חשבתי שאני אגיע לשוק הכרמל והחיים שיש פה והשמחה יעשו הכל אחרת.
"אבל אני לא יודעת איך אני מסיימת את החודש, השוק ריק, אין אנשים. איך אפשר להיות ככה כמה חודשים? צריך להזרים כסף לכל העסקים, מצליחים ומפסידים, כל עוד הם שילמו עד עכשיו מסים וביטוח לאומי. לעזאזל, בשביל צריך ביטוח אם לא לימים האלה?".
בן שלום עבדה 19 שנים כשכירה בדואר לפני שבחרה ללכת עם החלום שלה ולפתוח מסעדה. היא קוראת לממשלה להציל את המסעדות לפני שיהיה מאוחר מדי: "עוד מעט יתגלו הנזקים, משפחות יתפרקו, אנשים ינטשו את העסקים שלהם שהיו החלומות שלהם, זה כואב. אני קוראת לכל עם ישראל בימים הקרובים לבקר בעסקים שלנו, במסעדות, בבתי קפה, כי אולי בקרוב לא יהיה להם איפה לכייף".
"חוסמי הכבישים הרסו לנו את המחאה"
מוטי זורגר, נהג האוטובוס שמשך את תשומת הלב של רבים בהפגנה בשל היותו חרדי, סיפר על רגע שהיה קשה שחווה כשעלה לבמה לנאום: "איך שעליתי אישה הפנתה אליי אצבע משולשת כשהיא ראתה שאני חרדי. אמרתי לעצמי 'זה לא יעזור לה'. לא באתי כחרדי, באתי כאזרח שמשלם מסים וביטוח לאומי כל חייו ואני לא צריך טובות מאף אחד. אני אמור לקבל את מה שמגיע לי כמו כל עצמאי".
זורגר, אב לשישה מאשדוד, עובד כנהג הסעות 25 שנה בחברה שהקים אחיו. בתקופת הקורונה גם הוא וחבריו הנהגים נמצאים במצוקה בשל היעדר התיירות בארץ. "היינו האנשים האלה שיש להם את השקל בכיס, מצליחים להשתכר, לא טסים לחו"ל כל חודש, אבל חיים בסדר", הוא אומר. "אנחנו לא מבקשים הנאות, רק לחיות עם הלחם ביד והאפשרות לקנות לילד נעליים".
לדבריו, היו גורמים במחאה אמש, שניסו להסית אותה לכיוון פוליטי: "האנשים שחסמו כבישים ושברו זכוכיות הרסו לנו את המחאה, פספסנו את המסר שניסינו להעביר, שיש כאן אנשים ששילמו כל החיים והם בסך הכל מבקשים את מה שמגיע להם".
עם זאת, לדבריו הממשלה אטומה לקולות המחאה: "לאנשים בממשלה יש עור של פיל, הם אטומים, הם הכריזו שביתת משק מוחלטת, יושבים בפינה בחיבוק ידיים ולא מתייחסים אלינו. אנחנו כמו זבוב על הקיר והם מחכים שנתעייף".
"הכל פה ימין ושמאל"
אביב כרמי, שחקנית ומפיקה עצמאית, נאלצה בגיל 32 לחזור לגור בבית הוריה בתל אביב. אף שקיבלה תגובות תומכות לדברים שאמרה על הבמה בכיכר רבין, היא נתקלה גם בהרבה טענות שהמחאה הייתה כמו רבות אחרות - פוליטית.
"יש בעיה במדינה הזו, שהכל עובד לפי שמאל או ימין", היא אומרת. "כל פעם שאתה רוצה להגיד משהו נגד הממשלה אז לוקחים את זה לאיזשהו צד. אבל יש פה אנשים מכל הקשת שדורשים את הדבר הכי בסיסי - זכות קיום, לחם.
"מספר העצמאים גדול כי המדינה חינכה אותנו ליזום, ועכשיו מסתכלים עלינו ואומרים 'מה, איך אין לכם רזרבות?'. תגידו, אתם יודעים איפה אתם חיים? רוב המדינה הזאת חיה על הלוואות. יכולנו להסתדר עם פחות אבל עכשיו כבר אין כלום.
"כל החיים שלי הייתי מחושבת. בתחילת המשבר עוד ניסיתי להסתדר בכל מיני דרכים, אבל איך אפשר? אני עצמאית ושכירה, בסך הכול לפני מסים קיבלתי 10,000 שקל, כלומר 2,500 שקל לחודש. זה לא מספיק אפילו לשכר דירה. בחיים לא חשבתי שאני אגיע למצב הזה שאני חוזרת להורים.
"לפני כמה חודשים התחילו בתרבות עם הקמפיין 'אני לא אשרוד', ואמרתי שאני לא אשתף עם זה פעולה. אבל עכשיו אני מבינה שאנחנו העניים החדשים. מהממשלה אני מבקשת להתעסק במלוא כוחותיה ביציאה מהמשבר. בחרתם תפקיד קשה, אתם נבחרי הציבור - תתעסקו רק בזה, תפתרו את זה".
