אישור חוק המצלמות בכנסת מעלה שאלה מהותית: האם התקנת מצלמות במוסדות החינוך היא הפתרון המלא למניעת פגיעה בילדים?
מניתוח פסקי דין בתיקי התעללות במסגרות חינוכיות, עולים שלושה גורמי סיכון עיקריים: לחץ במסגרת החינוכית, מאפייני אישיות מסוימים, וליקויים בניהול המסגרת.
הצוות החינוכי הוא הלב הפועם של המערכת, והפגיעה של איש צוות בפעוט היא הפרה חמורה של האמון הבסיסי. חלק מהלחצים במערכת נובעים מדרישות מורכבות: למשל, כשהורה מאחר בבוקר ומביא את ילדו באיחור, הצוות נאלץ להתפצל בין קבלת הילד לטיפול בילדים האחרים. מצב זה יוצר עומס שעלול לפגוע באיכות הטיפול.
המצלמות הן כלי פיקוח חשוב, אך אינן מהוות פתרון מלא. הניסיון מראה שגם מצלמות בשידור חי לא מונעות לחלוטין מקרי אלימות. המפתח לשמירה על ביטחון הילדים הוא צוות יציב ומקצועי, העובד לפי נהלים ברורים. דווקא מנהלת שמסוגלת להציב גבולות ברורים להורים, תוך הסבר מנומק, מעידה על מסגרת המתנהלת באופן מקצועי.
חשוב שהצוות יורכב מאנשי חינוך מקצועיים שבחרו בתחום מתוך שליחות אמיתית. נדרשת עבודה משותפת של הורים, צוות חינוכי ורשויות הפיקוח כדי ליצור מערכת בטוחה. המצלמות הן נדבך חשוב, אך הן רק חלק ממערך שלם של הגנה על ילדינו.
מאור צור הוא לשעבר ראש דסק הפלילים בחדשות 13, חושף פרשת כרמל מעודה ומייסד מיזם "גן מוגן"