מאת יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי ענף הבניין והתעשיות
לא פחות משישה מקרה מוות פתאומיים של מנופאים צעירים התרחשו בשנה האחרונה בישראל ועוררו דאגה רבה בקרב אנשי המקצוע בענף. תעלומת מותם הציפה שאלות ותהיות לגבי גורמי המוות האפשריים. המקרה האחרון התרחש בחודש יולי 2023, עם פטירתו של המנופאי השישי בשנתיים אחרונות מסיבה בלתי ידועה. ככל הידוע, כולם היו גברים צעירים ובריאים בשנות ה־50 לחייהם, שניהלו אורח חיים ספורטיבי ותקין, ונפטרו לאחר שלא חשו בטוב.
רצף המקרים המצער הוביל לא מעט מהעובדים ומגורמי המקצוע בענף לתהות על קשר אפשרי בין מקרי המוות שהתרחשו ובין סביבת העבודה ודפוסי העבודה שבהם מועסקים מפעילי העגורנים בענף, הכוללים שעות עבודה מרובות, ישיבה ממושכת לאורך זמן, תנאים סביבתיים קיצוניים, לחצים ותנודות בתא המטען של העגורן בגבהים וגורמים נוספים, שעלולים ליצור תגובה פיזיולוגית חמורה.
מלבד הצער העמוק, האירועים הטרגיים הדירו שינה מעיניי. לכן החלטתי באופן מיידי ובהול להזמין מחקר מקיף בנושא, שישפוך אור על התופעה. המחקר בראשיתו, אך כבר בסקירת הספרות שקיבלתי לידיי, נדלקה אצלי נורה אדומה מהבהבת, שתאמה את החששות שעלו בי מלכתחילה. באופן מצמרר, בין הגורמים שהוצגו, הסקירה הפנתה זרקור לתופעה הידועה בספרות המחקר בשם "קארושי" (Karoshi) – מונח יפני סוציו-רפואי, המתאר מוות פתאומי שמתרחש כתוצאה מעבודה בתנאים פיזיים ונפשיים קיצוניים לאורך זמן, לרבות שעות עבודה מוגזמות, שחיקה תעסוקתית, רמות מתח ולחץ גבוהות בעבודה וגורמים נוספים שעלולים להוביל למחלת לב וכלי דם ולהתמוטטות.
התופעה זוהתה לראשונה כבר בסוף שנות ה־70 ביפן ובמדינות דרום-מזרח אסיה – מדינות המתאפיינות בתרבות של עבודת יתר קיצונית והעסקה במשך שעות עבודה ארוכות, לאחר שכמה אנשי מקצוע צעירים ללא עבר רפואי מתו בפתאומיות. מאז היא הולכת ומתרחבת למדינות נוספות בעולם המערבי.
שעות עבודה ארוכות הן המרכיב המרכזי באבחון "עבודת יתר". חוקרים טוענים, כי עבודה של יותר מ־10 שעות ביום במהלך 50 ימים בשנה מוגדרת כשעות עבודה ארוכות. אחרים מגדירים תרבות עבודה מוגזמת ככזאת שבה יותר מ-45 שעות עבודה שבועיות. באיחוד האירופי זמן העבודה השבועי הממוצע לעובדים במשרה מלאה מוערך ב־40.3 שעות, אך אחוזים ניכרים מהאוכלוסייה עובדים מעל שעות אלה. מחקרים מצאו שככל שמספר שעות העבודה רב יותר, כך גדלה ההתרחשות של מקרי תשישות פיזית, חרדה, דאגה ומתח הקשור לעבודה וגם סיכונים לפציעות ומחלות עד כדי מוות פתאומי. יש לציין, כי לעיתים גם עומס נמוך לאורך שעות ארוכות מזוהה כמקור משמעותי ללחץ, שכן שעמום וחוסר אתגר הם אינדיקציה משמעותית לחוסר שביעות רצון בעבודה, לתסכול וללחץ נפשי.
מלבד שעות עבודה ארוכות, מחקרים מציינים שני גורמים נוספים שעלולים לגרום לתופעת "מוות מעבודת יתר" – מחסור בחופשה שנתית והעסקה לא מוסרית. האחרון מוכר בישראל גם כתופעה של התעמרות קיצונית, המאופיינת ביחס פוגעני ומשפיל, חוסר הערכה, התעלמות ועוד.
מרבית הגורמים שצוינו במחקר לא היו זרים לי. עליהם אני וכלל הגופים הרלוונטיים מתריעים במשך שנים רבות, במסגרת מאבקנו העיקש להפחתת הסיכון הבטיחותי של המנופאים וצמצום תאונות העבודה. אלא שכעת יש לבחון את הקשר שלהם לא רק לתאונות פיזיות המתרחשות באתרי הבנייה, אלא לתופעה החמורה שתוארה בספרות ולמקרים הטרגיים שהיכו בתדהמה את כולנו במהלך השנתיים שחלפו.
דרכי מניעה והסדרים מוסדיים לצמצום הסיכון
מפעילי עגורנים, שתפקידם להעביר משאות כבדים באמצעות מנופים גדולים הנישאים לגובה רב, נמצאים בסיכון גבוה לתאונות ולהתפתחות של בעיות בריאות. הפיקוח הרופף על מנופים, שממלאים תפקיד קריטי באתרי הבנייה בישראל, הוא אחד הגורמים המרכזיים לריבוי תאונות העבודה בענף. הבעיה, שנמשכת שנים רבות, נובעת ממגוון רחב של כשלים בתחום, ובהם ליקויים בתחזוקה ובהפעלת המנופים, מחסור בהכשרות ובידע מקצועי בסיסי, חריגה בהיקף שעות העבודה של המנופאים ועבודה במשמרות כפולות ומתישות. כמו כן בין הסיבות המרכזיות שמעמידות את המנופאים ברמת סיכון גבוהה לתאונות מנוף, ניתן למנות את העסקתם באמצעות תאגידי כוח אדם והשלכותיה – תנאי עבודה רעועים, הפרת זכויות עובדים, הנפקת תעודות מקצוע מזויפות, העסקת מפעילי מנופים ללא הסמכה, אי שמירה על נוהלי עבודה ותשלום שכר במזומן. כשלים אלה חושפים את העובדים והסביבה בפני סכנה מתמדת לפציעות ולתאונות.
יצחק מויאלצילום: CHARISMA PIXELכמו כן ישנן השלכות בריאותיות עקיפות על מפעילי העגורנים, שאינן נגרמות באופן ישיר מתאונות עבודה, אלא כתוצאה מסביבת עבודתם ודפוסי העבודה. מחקרים מצביעים על השלכות כתוצאה מתנוחת הישיבה הסטטית לאורך זמן בתא המטען של העגורן, שהות בתנאים של צפיפות ורמת רעידות ונדנוד גבוהה, המהוות סיכון בריאותי ועלולות להוביל למגוון בעיות בריאות. בין היתר הצביעו החוקרים על בעיות שרירים ושלד ועייפות.
לאור הכשלים העמוקים, כבר בשנת 2017 הובלנו להסכם תקדימי, שמטרתו להסדיר את הפעילות בענף ולצמצם את הסיכון הבטיחותי. כעבור שנתיים, בנובמבר 2018, חתמנו עם משרדי העבודה, האוצר והשיכון על הסכם עקרונות, הכולל 12 צעדים אופרטיביים לשינוי מצב הבטיחות. כמו כן בתחילת 2019 נקבע בחקיקה תיקון מס' 12 בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, ולפיו קבלן כוח אדם של עגורנים המפעילים עוגני צריח נדרש לקבלת היתר מיוחד לפעילותו, זאת במקום הרישיון הרגיל של קבלן כוח אדם, כפי שהיה נהוג. אלא שבפועל יישומו של התיקון בחוק נמצא פרוץ, ויישומו של הסכם העקרונות לא מומש, כך שלא חל שינוי מהותי במצב הבטיחות של המנופאים. בעוד החוק יצר גישה חדשה לפיקוח, עשרות חברות כוח אדם נמצאות עדיין מחוץ לתהליך, והן שקופות לאכיפה מסודרת של תקנות הפיקוח והאכיפה.
הגברת המודעות לסיכונים בריאותיים בעבודת יתר
במכתב ששלחתי לאחרונה לשר העבודה, עם העתק לשר הבריאות והפנים, יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד וגורמים רלוונטיים רבים נוספים, דרשתי להקים ועדת בדיקה מעמיקה בנושא. במכתב נכתב בין היתר: "צמצום הסיכון של עובדים מפני תאונות עבודה בכלל ומפני מוות מעבודת יתר (קארושי) בפרט מחייב טיפול דחוף על ידי ריסון הגורמים לתופעה. הצעד הראשון והמיידי שיש לבצע הוא קביעת מגבלה חוקית לכמות שעות העבודה המותרות ביום למנופאים, כך גם לגבי השעות נוספות המותרות ותקופת המנוחה. יש לעודד יציאה לחופשות ולחזק את פעילויות הרווחה והפנאי של העובדים כצורך בריאותי חשוב והכרחי. בד בבד נדרשת חקיקה נגד התעמרות בעבודה, כדי להגן על העובדים מפני מצבים נפשיים קיצוניים. לשיתוף הפעולה בין איגודי העובדים והמעסיקים תפקיד חשוב במיגור התופעה ובהעלאתה לסדר היום בשיח הציבורי. כך גם לחיזוק האיגוד המקצועי ולהרחבת הכיסוי הקיבוצי, כאמצעי להגנה על זכויות עובדים ותנאי העסקתם ולמיגור תופעת עובדי הקבלן. השילוב של ניצול עובדים המועסקים בקבלנות ותנאי העבודה הקשים עלול להיות בעל פוטנציאל רב להגברת הלחץ הנפשי המתמשך של עובדים ולהגברת הסיכון שלהם ללקות במחלה חמורה ואף במוות מעבודת יתר. אמצעי חשוב נוסף לצמצום התופעה הוא הגברת המודעות הציבורית לסיכונים בריאותיים הקשורים לעבודת יתר, זאת באמצעות הסברה והדרכה. מודעות זו דורשת בראש ובראשונה הכרה של הסוכנויות הממשלתיות בתופעה ובנזקיה".
לסיכום, תופעת "מוות מעבודת יתר" עדיין לא זוכה בישראל להכרה ולתודעת הציבור. אומנם לעייפות פיזית כתוצאה משעות עבודה ארוכות באתרי הבנייה מיוחסת השפעה על תאונות עבודה באתרים, אך לא לתופעה של מוות פתאומי מעבודת יתר, המתרחשת גם מחוץ לאתרי הבנייה. המנגנונים והתקנות למניעת התופעה דורשים ריענון ובחינה.
אני קורא מכאן לכלל הגורמים להעמיק את הטיפול בתופעת המוות מעבודת יתר, להגביר את המודעות לסיכונים הקשורים להרגלי עבודה מופרזים, וכן לבחון את המנגנונים והחוקים הנדרשים למניעת התופעה.
