לכאורה זו הייתה עוד שבת רגילה: שמש, ים, ילדים מתרוצצים בחול. שגרה מבורכת של אמצע הקיץ. אבל כל מי שיצא אתמול לבלות קצת בטבע חש היטב: זו הפעם האחרונה.
אין כמו ההחלטה לסגור את הים כדי לסמל את הטיפשות והברדק שמאפיינים את הממשלה והתנהלותה בחודשים האחרונים מול מגפת הקורונה. מכל הפעילויות המסוכנות ומקומות הבילוי המידבקים, הים הוא האחרון ברשימת האיומים. מחקרים מחו"ל מוכיחים שוב ושוב: רוב ההדבקות מתרחשות בחללים סגורים. סכנת ההדבקה באוויר הפתוח – נמוכה מאוד. בימים שבהם הקושי סוגר עלינו מכל עבר, הים הוא המפלט האחרון עבור ציבור מדוכא ומיואש. לכן ההנחיה לסגור את החופים בסופי השבוע ולהשאיר אותנו כלואים בבית, בלי מקום להתאוורר בו, היא לחלוטין לא מוצדקת, שלא לומר הזויה.
החלטת הממשלה על סגירת החופים היא חלק מסדרה של החלטות אומללות שמקבלים קברניטי המדינה בתקופה האחרונה, ובהן גם ההחלטה לפתוח את המסעדות ולהורות שוב על סגירתן, או בעצם על פתיחתן, אבל רק למספר ימים ואז לסגור אותן, אבל רק בשעות הערב או בכלל. ומכוני הכושר, והבריכות הציבוריות, אבל לא אלו שבבתי המלון, ומכוני היופי וגני החיות. מי נפתח ומי נסגר? קצת קשה, האמת, לעקוב.
ואם לא די בכל אלו, את הדובדבן שבקצפת הגזירות השאירו ראשי הממשלה, המכהן והחליפי, ממש לסוף. בימים הקרובים, אמורים השניים להכריע יחד מה יעלה בגורלם של בתי הספר והגנים. לפני חודשיים הם אלה שהזדרזו לפתוח אותם בבת אחת, בניגוד מוחלט לדעתם של מיטב המומחים, שטענו כי לימודים בכיתות צפופות ללא אמצעי הגנה יביאו בהכרח לחידוש ההדבקה, כפי שאמנם קרה. עכשיו הם שוקלים שוב לסגור אותם, ולהשאיר מאות אלפי הורים ללא אפשרות לצאת לעבודה, כאילו שאין בארץ מספיק מובטלים ורעבים גם ככה.
אולי כדאי להסביר למקבלי ההחלטות, שהמועד לבלום את התפשטות הקורונה באופן כירורגי ומדויק חלף עבר לו. עשרות אלפי אנשים בישראל, לכל הפחות, נושאים את הנגיף ומדביקים אחרים, מי בחוסר ידע ומי בחוסר אכפתיות. ההחלטה על סגירת מוסדות הלימוד הייתה יכולה להיות נכונה, לו רק הייתה מתקבלת בזמן הנכון, כלומר בכל שלב מאז תחילת מאי ועד לרגע שבו המדינה איבדה לחלוטין את השליטה על מקורות ושרשרות ההדבקה.
עכשיו מאוחר מדי. הציבור עייף, מבולבל ושחוק. הוא לא מבין מה רוצים מחייו, ואיך מצפים ממנו להתנהל. הוא איבד את האמון בהנהגה ובמדינה, הוא חרד ומדוכא ואם אין מנהיגות שתוביל ותראה לו את הדרך – הדרך לאנרכיה קצרה.
חשוב לזכור, הקורונה היא לא בעיה ישראלית. לאיש ברחבי העולם אין, למרבה הצער פתרונות קסם נגדה. איש לא מחזיק בידיו את המתכון הסודי לחיסול הנגיף וכולם עוסקים בניסוי וטעייה. אבל גם אלה חייבים להתבצע בהיגיון, שיטתיות, עקביות, ובעיקר – תוך תכנון מראש ועריכת תוכניות חלופיות, למקרה של שגיאה או תקלה.
הסגר המלא שמרחף מעל ראשנו הוא לא כורח המציאות, אלא תוצאה של שרשרת החלטות שגויות ורעות שקיבלה הממשלה. וכשהוא יבוא, חשוב שיידעו כולם שאם שוב לא ננצל אותו כדי להיערך לבאות, הגל השלישי יהיה כואב עוד יותר. כי כאשר מנהיגי המדינה עסוקים בעיקר במשחקי הכס שלהם – בסוף, תמיד, החורף מגיע.
- שרית רוזנבלום היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
