חוקרים ישראלים הצליחו לזהות את עקבות המידה המקראית "טפח" (טווח רוחבן של ארבע אצבעות צמודות זו לזו) בממצאים ארכיאולוגיים. המחקר התבסס על שלוש קבוצות קנקני אגירה ומסחר שיוצרו במקומות שונים בארץ-ישראל במאות העשירית עד השביעית לפני הספירה בימי ממלכות יהודה וישראל. את המחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב האת הארכיאולוגי BASOR ערכו חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מכון ויצמן למדע ורשות העתיקות.
במחקר, שאותו הובילו ד"ר אבשלום קרסיק, ראש המעבדה לתיעוד ומחקר דיגיטלי בארכיאולוגיה של רשות העתיקות, אורטל הרוש, דוקטורנטית במעבדה לארכיאולוגיה חישובית, ופרופ' עוזי סמילנסקי מהמעבדה לארכיאולוגיה חישובית, נסרקו בתלת ממד 300 קנקנים בעלי נפח ממוצע של 40 ליטרים שהובאו מחרב'ת קייאפה (ליד בית שמש) מהמאה ה-10 לפנה"ס, קנקני 'היפו' המתוארכים למאה ה-8-10 לפנה"ס מצפון ארץ ישראל וקנקני מסחר ממלכתיים המתוארכים לסוף המאה 8-6 לפנה"ס מאזור שפלת יהודה והנגב המזוהים על-פי טביעות החותם "למלך" שהוטבעו על ידיותיהם.
הקנקנים שימשו בעיקר לאגירה, אחסון והפצה, ומקובל לחשוב עליהם כסימנים לנוכחות אדמיניסטרציה מרכזית. במחקר נמדדו מאפייני צורה וגודל של הקנקנים, כגון נפח, גובה, קוטר מקסימלי ובאמצעותם התבצעה השוואה בין קבוצות הקנקנים.
המדידות הצביעו על חוסר אחידות בגדלים שנמדדו בכל אחת מהקבוצות, אולם יוצאת מן הכלל הייתה מידה אחת שהייתה משותפת במדויק לכל הקנקנים: קוטר הפתח הפנימי של צוואר הקנקן. הקוטר שנמדד נע בממוצע בין 88-89 מ"מ שנמצא באמצע הטווח של ההערכה המקובלת של ה'טפח' - מידת רוחב של ארבע אצבעות - מידה קדומה הנזכרת במקרא. אחת ההשערות היא שפתחי הקנקנים נעשו בגודל אחיד במטרה ליצור פתח קטן המאפשר אטימה יעילה החשובה לאחסון ושינוע ומצד שני שיהיה קל יותר למילוי ומזיגה.
החוקרים גם קשרו את גודל הפתח לתהליך הכנת הכדים בו נדרשו הקדרים להכניס את ידם פנימה ובנוסף ניתן יהיה לנקות את הכדים מבפנים אחרי שימוש. לדברי החוקרים, "רוחב העונה לכל הדרישות האלו הוא גודל הטפח שמאפשר ליישום בקלות בידי הקדרים השונים. היה זה טבעי עבור הקדרים הקדומים לאמץ את גודל הטפח מפני שמדובר ביחידת אורך שהייתה בשימוש נרחב בימי קדם, והיא מוזכרת גם במקורות אשוריים ומצריים וגם בספר הברית".
4 צפייה בגלריה
משמאל: קנקן מטיפוס 'קייאפה', קנקן מטיפוס 'היפו' וקנקן ממלכתי עם טביעת חותם מטיפוס 'למלך'. קוטר הפתח הפנימי מסומן בקו אדום
(צילום: האוניברסיטה העברית)
הקשר בין הטפח וקוטרי הצוואר מקבל חיזוק על ידי השוואת ההתפלגות של מידות פתחי הקנקנים למדידות רוחב כף היד של גברים ונשים ממאגרי מידות של הצבא האמריקני. "אנו מניחים שרוחב היד הפיזי לא השתנה במהלך 3,000 השנים האחרונות", קבעו החוקרים. תוצאות הבדיקה הראו התאמה בין ההתפלגויות של פתחי הקנקנים ושל רוחבי כף ידם של גברים, אך לא של הנשים. נתונים אלו מחזקים את הטענה שניתן לזהות במקרה זה בצורה ברורה שימוש בטפח הקדום שהשתמר בתהליך ייצור הקנקנים ושגודלו הממוצע של 88-89 מ"מ. יתר על כן, הבדיקה תומכת בהשערה שייצור כלים אלו בתקופה הנידונה הופקד בידי קדרים גברים ולא בידי נשים.
