כחמישה חודשים מאז שנגיף הקורונה הגיע לישראל - ומצבם של בני הגיל השלישי, שנותרו חודשים בביתם, אינו מעודד. רבים מהם מספרים על בדידות, ריחוק מהמשפחות, וחוסר מעש שנמשך שבועות ארוכים. מומחה לגריאטריה: "המצב גורם לעלייה בתחלואה בבית ולתמותה של בני הגיל השלישי".
אדי מספרת על הבדידות
(צילום: עידו ארז, אבי חי)
"אני לא מבין למה לא מתייחסים לאנשים שהקימו את המדינה הזאת?", שאל בתסכול מרדכי רינגל, ניצול שואה בן 96 ממרכז הארץ. "לפני הקורונה, בכל יום אחר הצהריים הייתי יוצא לטייל. כבר כמעט שישה חודשים שאני בבית ולא יכול לצאת. אין לי עם מי לדבר וזה הורס אותי", הוא אמר.
"אני מאוד סובל מזה שאין לי עם מי לדבר, שאף אחד לא בא. רופאים מגיעים אלי הביתה מדי פעם, אבל אי אפשר לטפל בבית כל שצריך", הוא המשיך, "לפני הקורונה מתנדבים צעירים הגיעו אליי כמעט בכל יום. הם הפסיקו כי הם פחדו שאני אדבק. זה חסר לי, אני סובל מזה. אני לא ישן בלילות מרוב סבל. אני ממש משתגע ולא יודע מה לעשות".
רינגל סיפר כי על בעיות בריאותיות נוספות שבהן הוא לקה בשל המצב, והביע זעם כלפי הגורמים שאמורים לדאוג לו ולאוכלוסיית הגיל שאליה הוא משתייך. "כשהיינו צעירים הקמנו את המדינה הזאת, ועכשיו הגענו לגיל הזה והממשלה לא דואגת לנו. מתחילת המשבר אף אחד מטעם המדינה לא הגיע לבדוק שאני בסדר, לעזור, לשאול איך החיים שלי, האם אני בריא? האם אני בדיכאון? יש לילות שאני ממש מתעורר בבכי. למה זה מגיע לקשישים שהקימו את המדינה?".
"לפני הקורונה הייתי פעילה, עכשיו כלום"
אדי, בת 82 מתל אביב, סיפרה כי טרום הקורונה היא הייתה פעילה מאוד: "לא הייתי רגע בבית, הלכתי למועדון כמעט בכל יום. יצאתי להרצאות, לחברות, לתאטרון. ועכשיו כלום. אני כל היום בבית".
אדי איבדה את בעלה לפני כ-13 שנים, ומאז היא חיה לבד. "זה מאוד קשה, הקורונה הזאת הפכה לנו את החיים", היא הוסיפה, "יש ימים שאני לא יודעת מה לעשות. המצב הזה שאנחנו כל הזמן בבית פוגע בבריאות - אני סובלת מכאבים שלא הרגשתי לפני הקורונה, אבל הבדידות היא הכי קשה. אני מתגעגעת לילדים, לנכדים ולנינים שלי. אי אפשר להתראות, אי אפשר להתחבק. אני סובלת מזה שאני כל כך רחוקה מהמשפחה. אני מרגישה כאילו שאני בבית סוהר".
"לא ראיתי את המשפחה חודשים, זה מנוון אותי"
גם תמר אשרוב, בת 89, סיפרה על תחושות דומות. לפני חמש שנים נפטר בעלה, ומאז היא חיה לבד אולם בתפקוד פעיל ומלא.
"לפני הקורונה הלכתי למועדון, עשיתי ספורט, נפגשתי עם חברים, הייתי מאוד עסוקה", ציינה. "ההרגשה הזאת שאני לא יכולה לצאת החוצה היא נוראית. יש לי נינים ונכדים שלא ראיתי כבר יותר משלושה חודשים. הם חסרים לי. זה השפיע עליי לרעה, זה מנוון אותי פיזית. אני סובלת מתשישות בפעם הראשונה בחיי. חשבתי שאני יכולה להפוך עולמות ושום דבר לא יכול לעצור אותי, היום כבר לא. לפעמים אפילו אני קצת בדיכאון".
אשרוב ציינה גם כן את הכעס שהיא חשה מול הטיפול בה ובאוכלוסייה המבוגרת: "שמו את המבוגרים בצד, דואגים שלא נחלה אבל דברים אחרים כנראה לא חשובים".
מומחה גריאטריה: "תוחלת החיים תרד והתחלואה תעלה"
ד״ר רון בן יצחק, מומחה גריאטריה והמנהל הרפואי של 'בשיבה בריאה', העריך כי גם תוחלת החיים תרד וגם התחלואה תעלה בקרב קשישים כתוצאה מהמגפה. לדבריו, "יותר ויותר אנשים מבוגרים ימצאו את עצמם במצב סיעודי וכן במצב של תשישות נפש לפרק זמן ארוך יותר במהלך חייהם".
עוד הסביר ד"ר בן יצחק: "אנחנו רואים בקרב קשישים שהיו פעילים לפני הקורונה הידרדרות בזיכרון, חוסר התמצאות במרחב הזמן. מבחינה פיזית הם מתקשים לקום מהמיטה, מהכיסא, ולחוסר הניידות הזו יש השלכות בריאותיות. המצב הזה גורם לעלייה בתחלואה בבית ולתמותה. למעשה, הסגר והבדידות מאיצים את זה".
השרה לשוויון חברתי וגמלאים, ח"כ מירב כהן, התייחסה לדברים: "מכיוון שאנשים מבוגרים רבים גוזרים על עצמם תנאים של בידוד חברתי בתקופת הקורונה, נוצרה קבוצה גדולה של ציבור בריא שעד לא ממזמן ניהל אורח חיים פעיל ועצמאי - ועתה גם הוא זקוק לעזרה.
"הסכנה הגדולה ביותר היא הידרדרות למצב של דיכאון כתוצאה מבדידות, וכמו כן ניוון של יכולות שונות. למשל, יצא לי להיתקל באנשים שעד לפני כמה חודשים עבדו ותפקדו בצורה מלאה, ופתאום הם פיתחו פחד מפני נהיגה".
