לנגן על העצבים, וגם על העצמות: לפני כ-4,500 שנה, בתקופת הברונזה, קדמונים שהתגוררו בבריטניה של ימינו זכרו את מתיהם בכך ששמרו חלקים מהגוף שלהם, ואף הפכו אותם לכלי נגינה ולעיטורים.
ארכיאולוגים מצאו כי חלקי עצמות שנקברו עם מתים היו בכלל שייכים לאנשים שמתו עשרות שנים לפני כן, מה שמרמז שהשרידים נשמרו לדורות הבאים, כמזכרות או כתצוגה בבית. "זו הראיה הראשונה שיש לנו למסורת מתקופת הברונזה של שימור שרידים אנושיים לתקופת זמן ארוכה, למשך כמה דורות", אמר תומאס בות' מאוניברסיטת בריסטול, שתארך את השרידים.
"זה מראה על הלך רוח שבו הקו בין החיים למוות היה מטושטש יותר מבימינו אנו", הוסיף. "לא קברו את השרידים באדמה ושכחו מהם. הם תמיד היו נוכחים בין אלו שבחיים". המנהג נראה לנו אולי מקברי, אבל בות' מזכיר את הנוהג המודרני להשאיר את אפר המת בסלון. בתקופת הברונזה, ייתכן שהשרידים נותרו אצל המשפחות או שהועברו בקהילה.
3 צפייה בגלריה
חפץ מתקופת הברונזה שנמצא ליד המשרוקית מעצם אדם
(צילומים: מוזיאון ווילטשיר וטיס ארכיאולוגיה)
בות' ופרופ' יוהנה ברוק השתמשו בתארוך פחמן וסריקות CT כדי לחקור עצמות בני אדם ובעלי חיים מתקופת הברונזה באתרים ברחבי בריטניה. בחלקם נקברו בני אדם עם חלקי עצמות בני אדם, או לצד חפצים שנעשו מעצמות אנשים אחרים.
תארוך השרידים העלה כי בממוצע השרידים ששימשו כחפצים נקברו שני דורות אחרי מותו של האדם, אבל היו גם מקרים שבהם הם נקברו שישה דורות לאחר המוות. ברוק אמרה כי לעתים חלקי עצמות נשמרו גם בבתים כשהם קבורים מתחת לרצפות, ולעתים אף הוצגו לראווה.
חפץ מיוחד במינו, שנמצא קבור עם גבר ליד סטונהנג', התברר כמשרוקית שהוכנה מעצם ירך של אדם אחר שחי בערך באותה תקופה. באתר אחר נמצאה אישה קבורה עם עצמות גולגולות וגפיים מלפחות שלושה בני אדם שונים, שחיו בין 60 ל-170 שנים לפניה. בסמוך נמצא מה שנראה כ"קופסת עצמות", כולם בערך מאותה תקופה של אלו שנקברו עם האישה. נמצאה גם גולגולת מחוררת שייתכן שנתלתה כעיטור.
"המחקר שלנו מראה שאנשי תקופת הברונזה היו רגילים לטפל בעצמות המתים, אפילו בחיי היום-יום שלהם", אמרה ברוק. "עצמות ששייכות לאבות קדמונים משמעותיים נשמרו כמזכרות, ואפילו נעשו מהם חפצי אמנות, חלקם שימשו לתצוגה בבתים של בני האדם החיים". המחקר פורסם במגזין Antiquity. זהו המחקר במלואו.
