אלימות במשפחה היא מגפה שקטה שפוגעת בכל כך הרבה בתים, בכל כך הרבה נשים, בכל כך הרבה ילדים וילדות. וכן, היא פוגעת גם בגברים, והיא עלולה לעבור בירושה רגשית מדור לדור. השבוע, לרגל ציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, נביא מדי יום ב-ynet מונולוג של קורבן על האימה שספגה שבבית. היום (ראשון) זו הסופרת עופרה עופר-אורן, שחשפה באומץ רב, הרבה לפני תנועת מי-טו, שהיא נפגעה מינית בילדותה על ידי אביה. בספרים שפרסמה - "שירה והירושימה" ו"יופי לי יופי לי" - היא תיארה גם את ההשלכות הקשות של הפגיעה וכיצד הטראומה בילדות הובילה אותה לידיהם של גברים אלימים.
מכירים את סיפורה של מדוזה המיתולוגית? היא הייתה אמורה להיות סתם נערה רגילה, אבל קרה לה דבר נורא: אתנה, אלת החוכמה, התרגזה עליה וקיללה אותה. מדוזה הפכה למפלצת מבעיתה: במקום שיער צומחים מראשה נחשים, וכל מי שמישיר אליה מבט – מתאבן. מדוע אתנה כעסה כל כך על הנערה? אההה, זה קרה אחרי שאל הים, הלוא הוא פוסידון, התלהב מיופייה ואנס אותה בתוך מקדש אתנה. מה יכלה אתנה לעשות? לא הייתה לה ברירה, ברור שהייתה חייבת להעניש. את מי? את הנאנסת, כמובן.
גם אני, כמו רוב, אם לא כל, נפגעות גילוי עריות, מכירה היטב את סיפורה של מדוזה. האֵלה בחיי היומיום היא האימא, והפוגע הוא בן משפחה קרוב. במקרה שלי – אבא. הפגיעה התרחשה ב"מקדש". כלומר – בבית. איך נראים חייה של ילדה או נערה שמי שאמורים להגן עליה פוגעים בה, וזה קורה במקום שבו היא אמורה להרגיש הכי בטוחה? עשיתי מה שעשתה הגר, גיבורת ספרי החדש "מה קרה להגר באילת", רומן בסונטות שעתיד לראות אור בינואר: "אֶל הַמּוֹחַ הָרֵיק / שֶׁל הָגָר מִתְגַּנְּבִים חֲלָלִים בֵּין אִיִּים / שֶׁנֻּתְּקוּ זֶה מִזֶּה, אִי שֶׁל אִי-הֲבָנָה / אִי-רָצוֹן וּבְדִידוּת, אִי שֶׁל אִי-הַבְחָנָה".
הגר איננה אני, אבל כמוה חייתי בשני איים מנותקים זה מזה. אחד שבו שכנה המשפחה הנהדרת שבה גדלתי, זאת שאוהבת לשיר ולארח, משפחה שבראשה אבא ניצול שואה, טייס ומפקד טייסת בחיל האוויר, ואי אחר, שבו ידעתי הכול אבל לא הבנתי כלום.
באי האחר התרחשו המעשים הפליליים, כלומר – הפגיעה המינית. אבל לא רק היא. היו שם עוד דברים. למשל – התעתוע והבלבול. הרע שמתחפש לטוב. כך למשל, במשך שנים רבות מדי עוד המשכתי להאמין למה שאבא שלי אמר לי ממש בזמן הפגיעה: שהוא עושה את זה לטובתי, "כדי ללמד אותי". אבל אפילו על האי של אי-ההבנה תהיתי מדוע, אם כן, הוא זינק והסתיר את מעשיו כששמע צעדים מתקרבים.
הפגיעה המינית לא הייתה רק גופנית, היא הייתה גם בדיבור: השאלות החודרניות, שטשטשו את הגבולות ועיוותו אותם; הסיפורים המפורטים על המיניות שלו עם אשתו, הלוא היא האימא שלי, וגם עם הרבה נשים אחרות. היו שם אלימות מילולית ולעג. לא רק שלו. "את נראית פתטית", וגם "אני לא מאמינה שההיפופוטמית הזאת היא הבת שלי", כשהעזתי לרקוד לעיניהם סתם כך, ברגע של עליזות. היו שם התקפות בוטות, "מה שוב קרה לך? על מה את מתאבלת?", כשהעזתי להיראות עצובה. היו כינויי הגנאי שבהם פנו אלי בילדות: "פרזיטית, פטרייה, עלוקה...".
והייתה גם אלימות גופנית: חבטות שהיא חבטה בי בגיל 8 או 9 במקל הבמבוק של מאבק הנוצות כי לא חזרתי מהמכולת מהר מספיק עם הלחם שנשלחתי לקנות. דלי מים ששפך עליי באמצע הלילה בגיל 12 או 13, "כי לא שטפת טוב את הכוסות". בעיטות בכל הגוף בגיל 17 כי איחרתי לחזור הביתה. הגעתי בחצות ורבע במקום בדיוק בחצות (בעיטות הוא כינה, ברגעים של רוח טובה והומור, "חינוך מרוכז").
מה קורה לילדה שגדלה בבית כזה? איזו מין אישה היא תגדל להיות? היא מועדת לפורענויות ולכישלונות. כשהגבר שתינשא לו יבעט בה (וגם, בשלב מסוים, יחבוט בה עד כדי כך ששיניה יישברו), כשיפטרו אותה מהעבודה, כשתחווה בדידות תהומית, כשתחוש שחייה מזויפים, היא לא תופתע.
בגיל 50, אחרי עבודה נפשית עמוקה וממושכת, הצלחתי להסיר מעליי את הקללה. למדתי להאשים את האשמים ולכעוס עליהם, לא על עצמי. רק אחרי שיצאתי בגלוי, כתבתי על מה שנעשה לי, סיפרתי, התעמתי עם הפוגעים, יכולתי להשתחרר ולהתחיל לחיות את החיים שרציתי בהם, החיים שנועדו לי, אלמלא נפגעתי.
אמנם נענשתי שוב: כל בני המשפחה הגרעינית מנדים אותי. כיום גם אני כבר לא מעוניינת בקשר איתם. אחרי שחיברתי סוף סוף את שני האיים, אחרי שהכרתי במה שהתרחש בשניהם, הפסקתי לאמץ את התחושה שאני המפלצת המבעיתה. לא אני.
במקרה שאישה בסביבתכם נמצאת במערכת יחסים אלימה, הפנו אותה או התקשרו בעצמכם לקו החירום של משרד הרווחה בטלפון 118 או 077-9208560. המוקד מאויש במשך 24 שעות ביממה ומעניק שירות בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית.
מוקדי חירום נוספים:
6935* - עמותת אל"י, האגודה להגנת הילד מפני התעללות פיזית, מינית ורגשית.
1202 / 1203 - קו חירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
6724* - עמותת ל.א לאלימות נגד נשים.
9201* - נעמת (בימים א'-ה', בין 8:00 ל-15:00).
1-800-393904 - ויצו, קו סיוע לגברים במעגל האלימות.
1-800-292333 - עמותת בת מלך לדתיות וחרדיות המתמודדות עם אלימות במשפחה.
02-6780606 - המועצה לשלום הילד.
054-4525286 - יוצאות מאלימות לחירות, רשת לתמיכה ביציאה ממערכות יחסים פוגעניות.
