תגידו, יצא לכם כבר לראות את הסרטון של השומר בכניסה לבניין בתל אביב שמותקף באכזריות בגלל שהעיר הערה לילד על כך שלא אסף את הצרכים של הכלב?
לא יצא? אולי עדיף ככה. הוידאו המחריד הזה שבו אדם מבוגר מותקף באלימות נוראית, הצליח לזעזע את הגולשים שזעקו ״לאן עוד נגיע כאן״? רוצים את התשובה האמיתית? עוד לא ראיתם כלום. למה? כי האלימות כאן הפכה לשיח לגיטימי בחסות החוק ונבחרי הציבור.
כבר כמה שנים שהשיח כאן מתדרדר למחוזות האלימים האלה, ואף אחד לא באמת נותן את הדין על כך. יותר מזה, ההרגשה היא שככל שאתה אלים יותר, כך אתה מקבל הכרה, חשיפה ואפילו אהדה גדולה יותר. כשהיינו קטנים אמרו לנו שלא משתלם לנהוג באלימות. שהבריון של הכיתה בסוף תמיד יפסיד, אבל לאחרונה נראה שהבריון לא רק שאינו מפסיד, הוא מנצח ולוקח את כל הקופה.
אנחנו מזדעזעים למראה איש מבוגר מוכה באכזריות ושואלים: למה? מה זאת אומרת למה?!
כי ברגע ששחקני כדורגל מנצלים מינית קטינות, ובמקום שיוקיעו אותם וירחיקו אותם ממוקדי כח, הם מקודמים, מהוללים ומשובחים. וברגע שזה קורה, כל המלטפים והמכבדים שוכחים מיד להסתכל על הבת, האחיינית, האחות או האמא שרק חיבקו בארוחת השישי האחרונה.
חברים, אל תראו מופתעים - משום שברגע שנבחרי הציבור שלנו, אלה שמתיימרים להיות המנהיגים שלנו, מתחבקים צוחקים ומסתחבקים עם אנשים שלפני שנייה איימו עליהם, ואיחלו למשפחות שכולות לאבד עוד בן/בת משפחה, או אמרו שיוציאו להורג את מי שלא מסכימים איתם ברגע שיחזרו לשלטון, או שלחו מכתבי איום לראש ממשלה ובני משפחתו עם קליעי רובה או עשו משהו "קליל" יותר כמו סתם לפרסם איומים ואיחולי מוות בייסורים בתאונת דרכים ברשתות החברתיות, אל תראו מופתעים.
ברגע שמסרסרים כאן בסוהרות לקיים יחסי מין עם מחבלים בכלא, והמערכת שותקת, נשים וגברים כאחד, אל תראו מופתעים. כי ברגע שילדים מרביצים פה לילדים אחרים וההורים שלהם מעודדים חרמות ואלימות כלפי בני כיתתם, אל תראו מופתעים.
ובכל האירוע הזה של ההסתה והקריאות לאלימות, יש גורם חשוב שיכול היה לשנות את התמונה אבל האו לא נמצא: משטרת ישראל.
כי ברגע שהמשטרה שוכחת את תפקידה, זאת שאמונה לשמור על הציבור וזכויות הפרט שלנו מחליטה שמופנית לאזרחים שכל חטאם היה שבאו לממש את זכותם הדמוקרטית להפגין, רק בגלל שהם ערבים, חרדים, אתיופים, ושמאלנים - אז אל תתפלאו. ברגע שנשים, גברים, וילדים נרצחים על שמאל ועל ימין בחברה הערבית, והרוצחים מסתובבים חופשי וממשיכים את חייהם, בזמן שעוד מקום של חף מפשע נתפס בבית הקברות כי רשויות האכיפה לא עושות את העבודה שלהם…אז אל תתפלאו.
וחוקי המערב הפרוע שמתרחשים בתוך הקו הירוק, זולגים מחוצה לו: כי ברגע שגרעין מתנחלי קיצוני תוקף חיילים, פעילי שמאל ופלסטינים ואנשי החוק עומדים מהצד ולא עוצרים את המתרחש לנגד עיניהם ….אז אל תתפלאו.
הותשתם כבר מהרשימה הארוכה הזאת? נכון?! גם אני. אבל הבעיה היא לא שהרשימה הארוכה אלא שזה כנראה לא ייגמר בקרוב.
אבל אסור להגיד שהרצפה עקומה: גם לתקשורת, זאת שאמונה לעמוד על המשמר, גם אנחנו משתתפים בחגיגה הזאת.
ככל שהפוליטיקאי הקטן שלנו יעשה יותר פרובוקציה, יצעק יותר, יתבהם יותר, יסית יותר- הוא יקבל אצלנו זמן מסך רב יותר. בשנים האחרונות, בשם חופש הביטוי העאלק דמוקרטי, סילקנו ממרכז הבמה את מי שמדברים במתינות, שלא צורחים כשמנסים לנהל שיח אידיאולוגי רלוונטי. עשינו את זה כי הם ״משעממים״. ובמקומם שמנו במרכז הפריים, מול עיני הילדים שלנו את אלו שהאלימות והבריונות היא ״המצפן המוסרי״ שלהם.
מה הסיבה שזה קרה? כי מתינות היא לא מעניינת וקיצוניות ואלימות מביאים רייטינג. אנחנו אנשי תקשורת מנוסים ויודעים את העבודה ומבינים״ שהצופים שלנו, האזרחים, נהנים מהאלימות ורוצים לראות ממנה עוד.
האם זאת האמת במציאות? אני לא יודעת. מה שבטוח הוא שהקול של הרוב הדומם, של אלו שמזעזעים למראות מפגני האלימות כאן, הושתק.
הם מ פ ח ד י ם אמר כאן מישהו פעם, ואתם יודעים מה? אמר אז וצדק היום.
אני מודה, אנחנו מפחדים לדבר, אנחנו מפחדים לקום ולהילחם למען הערכים, המוסר והחינוך של הילדים שלנו. כי חינכו אותנו שאם נגיד משהו אנחנו יכולים להרגיז חלילה מישהו ולסיים מוטחים באלימות על רצפה בלובי של בניין, או אפילו בתוך ארון קבורה.
ולמקרבן יעשו כאן תהלוכה של כבוד בדרך ל״הלוויית״ הקורבן שלו.
נו?! אז אתם עדיין מזועזעים ממה שקורה כאן?!
כנראה שלא מספיק.
לוסי אהריש היא מגישה ראשית בערוץ דמוקרטTV
