מאת קובי ליברמן
מספר שנים לאחר נפילת מסך הברזל, כשדיוויד רוזנסון חזר לראשונה לעיר הולדתו לנינגרד (אותה עזב לארה"ב כילד), כדי להכשיר מורים לתוכניות יהדות, הוא נדהם מהתשוקה של תלמידיו לכל דבר יהודי, לאחר שהמשטר הסובייטי ביקש במשך עשרות שנים למחוק כל זכר לחינוך היהודי. "לעולם לא אשכח את המחברות שמילאו בכתב יד, את תשוקתם ללימוד עברית, לקריאת שירה. זו לא הייתה רק להבה, זו הייתה אש שואגת", הוא נזכר.
רוזנסון, כיום מנכ"ל בית אבי חי, מרכז תרבות יהודי בירושלים, חי במספר קהילות יהודיות דוברות רוסית - מילדותו והתבגרותו בארצות הברית, דרך לימודים בישראל ועד למגורים למעלה מעשור במוסקבה, שם היה פעיל בגיבוש ויישום תוכניות לימודים יהודיות ואירועים קהילתיים. מסעו, כמו טיפת מים, משקף את המציאות העכשווית של מיליוני יהודים, ששוחררו לפני 30 שנה מעול השלטון הסובייטי וכיום מהווים קהילה עולמית מרתקת, שמיליון אזרחים ישראלים דוברי רוסית הם חלק חשוב ממנה.
יהודים דוברי רוסית בארצות הברית - מגוון זרמים, התבוללות וישראל
מלבד ישראל, המיקום העיקרי הנוסף של יהודים דוברי רוסית כיום הוא ארצות הברית, אליה הגיעו בין 400,000 ל-600,000 יהודים ובני משפחותיהם. "מתוכם הגיעו למעלה מ-100,000 בשנות ה-70 וה-80, אך רובם היגרו לאחר התפרקות ברית המועצות", מציין ד"ר נתי קנטורוביץ', ראש תחום מידע ומחקר ב"נתיב" במשרד ראש הממשלה.
בקרב יהודים דוברי רוסית בארצות הברית, הדור ה"סובייטי" המבוגר יותר, שנשא את המשימה הכבדה של הגירה ובניית חיים חדשים, מראה קרבה גדולה יותר ליהדות, כחלק מהזהות שבה הגיעו לארץ החדשה. "הדור המבוגר פעל להקמת ארגונים קהילתיים, ויהודים דוברי רוסית ידועים כקהילה היהודית הפרו-ישראלית ביותר בארצות הברית", אומר ד"ר קנטורוביץ'.
הדורות הצעירים, לעומת זאת, מעורבים הרבה יותר בחברה האמריקאית. כמו בקהילות מהגרים רבות, יש צעירים שמנסים להתרחק משורשיהם, "וחלקם סופגים תפיסות מקומיות בנושאים מגוונים, כולל ישראל", אומר ד"ר קנטורוביץ' - מה שאומר בין היתר גם אימוץ תפיסות אנטי-ישראליות ביקורתיות הקיימות במידה זו או אחרת באוניברסיטאות בארה"ב, ומצד שני, פעילות וקולנית מאוד בתמיכה בישראל, כמו ארגון SSI (סטודנטים התומכים בישראל) אשר נוסד על ידי יהודים מברית המועצות לשעבר.
שילוב עמוק יותר זה של דוברי הרוסית הצעירים באמריקה מביא עימו חששות של התבוללות, שהיא בעיה נפוצה של הקהילה היהודית הכללית בארה"ב, אך גם הזדמנויות חדשות לתרומה רחבה יותר לחיים היהודיים בארה"ב. לדברי רוזנסון, “עולים רבים מדור שני ושלישי נמצאים בעמדות מנהיגות בקהילות יהודיות, בקמפוסים, בארגונים יהודיים. ניתן גם לראות מספר גדל והולך של אינטלקטואלים ויזמים, שרבים מהם הגיעו כילדים מרוסיה, שהופכים חשובים מאוד בספרות, בתרבות, בחברה ובעסקים בקהילה היהודית ובחברה האמריקאית כולה".
אחת מהמנהיגות הצעירות של יהודי ארה"ב דוברי הרוסית היא מרינה יודבורובסקי, מנכ"לית קבוצה פילנתרופית ג'נסיס (Genesis Philanthropy Group), שהגיעה לארה"ב כשהייתה בת 9. GPG, שנוסדה על ידי יהודים דוברי רוסית בעצמם, כפי שיודבורובסקי מנסחת זאת, "עובדת בכל מקום שבו נמצאים יהודים דוברי רוסית", ומסייעת לפתח ולחזק את הזהות היהודית של יהודים מברית המועצות לשעבר וילדיהם. 13 שנות ניסיון מעניקות לקרן ג'נסיס נקודת מבט וידע ייחודיים, וכיום היא משתפת פעולה עם ארגונים יהודיים מובילים, כמו JFNA באמריקה, לשילוב עמוק עוד יותר של יהודים "רוסים" בחיים היהודיים בארה"ב. "לדור החדש של יהודים דוברי רוסית בארה"ב - בדיוק כמו בכל מקום אחר בעולם - יש גם פוטנציאל עצום לחדש את הקהילות הקיימות וגם את התיאבון לידע יהודי", היא מציינת. "העתיד היהודי תלוי במידה רבה ביכולת לרתום את הפוטנציאל הזה".
גרמניה - התמודדות עם זיכרון השואה
מוקד נוסף הוא גרמניה, שבה הרוב המכריע של הקהילה היהודית הנוכחית מורכבת מיוצאי ברית המועצות לשעבר. "בגרמניה חיים בגרמניה כ-220,000 יהודים ובני משפחותיהם, רובם הגיעו לאחר התפרקות ברית המועצות, מחציתם יהודים על פי ההלכה", אומר ד"ר קנטורוביץ'.
"עצם העובדה שיהודים היגרו לגרמניה מציבה בפניהם סוגיה משמעותית שיהודים שהגיעו לישראל או לארצות הברית לא היו צריכים להתמודד איתה - זיכרון השואה במקום שבו היא נוצרה", אומר ד"ר קנטורוביץ'. "במחקרים שנערכו בעשורים האחרונים וגם בדיאלוג עם יהודים בשטח, ניתן לראות את הדיון והחששות סביב סוגיה כה רגישה".
בדומה לקהילה בארצות הברית, לדור הצעיר יש תפיסות יהודיות מורכבות יותר. הדור הצעיר של היהודים דוברי הרוסית בגרמניה רואה את עצמו יותר כאזרחים אירופאים. "הם מגיעים לערים הגדולות, משתמשים בדרכון האירופי כדי לטייל ולחיות ברחבי העולם", אומר ד"ר קנטורוביץ'. עם זאת, האיום המתחדש באנטישמיות גייס את הדור הצעיר של יהודי ברית המועצות לשעבר בגרמניה. "זוהי קהילה לוחמנית מאוד כשמדובר בהגנה על זהותה", אומרת יודבורובסקי. "בכל פעם שהם נמצאים, יהודים דוברי רוסית הלכו לשם כדי להיות חופשיים ולחיות את חייהם היהודיים כראות עיניהם, ואם הם יצטרכו להגן על הזכות הזו, הם יעשו זאת. אנחנו רואים תנועה נמרצת מאוד בגרמניה כשהיהודים האלה עולים להילחם באנטישמיות ולתמוך בישראל".
המרחב הפוסט-סובייטי - בניית קהילות מגוונות וקבלת יהודים במרחב הציבורי והפוליטי
במקביל לגלי העלייה של יהודים למדינות שונות ברחבי העולם בעשורים האחרונים, יהודים רבים ובני משפחותיהם נותרו במרחב הפוסט-סובייטי - ד"ר קנטורוביץ' מעריך את המספר בין 900,000 למיליון. ומה היהודים עושים? בונים קהילות - כל אחד לטעמו. ד"ר קנטורוביץ' מבחין כי "ישנם גורמים ישראליים, מערביים, דתיים וחילוניים הפועלים רבות להקמת ופיתוח קהילות, ואפשר אפילו להתבונן בחלוקה המוכרת בין התנועות היהדות במרחב הפוסט-סובייטי - רפורמי, קונסרבטיבי, חב"ד, ליטאי. יש מגוון אפשרויות, כך שכל יהודי יכול להתחבר לקהילה שהכי מתאימה לו".
יש לומר, שללא קשר לפוליטיקה המורכבת של האזור, היחס הרשמי ליהודים כמעט בכל מדינה פוסט-סובייטית עבר לא פחות משינוי אקלים - הקרחונים של האנטישמיות בחסות המדינה נעלמו, בתקווה לתמיד. החיים היהודיים הפכו לציבוריים, וצרכי הקהילות מוכרים ונלקחים בחשבון על ידי ההנהגה המקומית.
הוכחה נוספת לשינוי היא נוכחותם של יהודים בעמדות מפתח ציבוריות. "באוקראינה, יהודי נבחר לנשיא, בלטביה הנשיא יהודי מצד אביו", אומר ד"ר קנטורוביץ'. "ברוסיה משרתים פקידי ממשלה בעלי שורשים יהודיים. היום היהודים הם חלק מהחיים הפוליטיים, העסקיים והתרבותיים, בלי להסתיר את היהדות שלהם". גם החיבור לישראל מתקיים בגלוי ובתשוקה. "נתיב", שהוקמה על ידי בן-גוריון ובמשך שנים רבות פעלה בחשאיות כדי להתחבר ליהודים שמאחורי מסך הברזל, פועלת כיום בגלוי ומביאה את ישראל ליהודים מקומיים באמצעות רשת של מרכזי התרבות הישראליים שהקימה. "היום אף אחד כבר לא מציץ מאחורי גבם כדי לראות אם מישהו עוקב אחריו ואורב לו. זה מראה הרבה על האווירה הנוכחית" - אומר ד"ר קנטורוביץ'. הקשר לישראל חזק ומתוחזק על ידי גופים רבים ומגוונים - מוסדות ישראליים רשמיים כמו משרד החוץ ו"נתיב" וכן הסוכנות היהודית, פועלים בחופשיות להתקרבות תרבותית וחברתית. "ארגונים יהודיים חוגגים את ישראל בחגים ובימי הזיכרון, מארגנים הפגנות תמיכה פומביות בישראל, לימוד השפה העברית הפך גלוי ולא מעטים שולטים בה ברמות שונות. כאשר יש דיאלוג על ישראל בתקשורת, נציגי ארגונים יהודיים מוזמנים להתראיין ולדבר בשם ישראל".
אם ניקח את רוסיה כדוגמה, רוזנסון סבור כי "אין ספק שמדינת ישראל מהווה נקודת חיבור קריטית ליהודים רבים ברוסיה כיום. מספר היהודים שעלו לישראל, בעלי קרובי משפחה ברוסיה, יוצר קשר קריטי להתפתחות יהודי רוסיה. חשוב להרחיב את היוזמות הנוכחיות וליצור דרכים חדשות ומשמעותיות ליהודי רוסיה ללמוד, להשתתף בחיים היהודיים". הדבר נכון גם לגבי המדינות הפוסט-סובייטיות האחרות.
אחד החששות העיקריים של הקהילות היהודיות באזור הוא ההזדקנות. "הגיל החציוני של היהודים במרחב הפוסט-סובייטי גבוה מ-50", אומר ד"ר קנטורוביץ'. "עם זאת, הדור הצעיר מפתח מודעות גבוהה יותר לזהותם היהודית, ויש תופעה של זהויות מרובות - אני יכול להיות חלק מכמה עולמות ולשאת כמה זהויות, מבלי לוותר על אף אחת מהן. נוצר מצב שבו צעירים מתחילים להשפיע על הוריהם, והמשפך של אובדן התודעה היהודית פונה לכיוון הפוך".
6 צפייה בגלריה
פתיחת תערוכה לעבוד יהדות בריה"מ במוזיאון וונדה בלוס אנג'לס
( צילום: באדיבות קרן "ג'נסיס")
למרות האתגרים, יודבורובסקי רואה עתיד מבטיח לקהילה העולמית הרוסית-יהודית. "דורות חדשים של יהודים דוברי רוסית משלבים צמא עצום לידע יהודי, הערכה עמוקה לזהותם, קשר חזק עם ישראל ורשת קשרים אישיים ומשפחתיים חובקי עולם. הם יכולים למלא תפקיד מרכזי בדיאלוג היהודי העולמי בין ישראל לתפוצות, ולחזק את אחדות העם היהודי".
