״טכניקה מושלמת...מחול וירטואוזי...חכם, מצחיק ומקורי״ - אלו רק חלק מהמחמאות שמרעיפים המבקרים על להקת הבלט של בית האופרה דורטמונד שמגיעה לישראל בתחילת יוני לסדרת מופעים בבית האופרה בת״א, בתיאטרון ירושלים ובאודיטוריום חיפה.
בלט האופרה של דורטמונד, מהלהקות הרפרטואריות החשובות באירופה, נודעת בזכות הישגיה האמנותיים וההפקות הייחודיות שהיא מעלה בכל עונה. הלהקה תפגין את יכולותיה הווירטואוזיות בתוכנית הכוללת יצירות של גדולי הכוריאוגרפים בני זמננו: וויליאם פורסייט, אדוארד קלוג, שינפנג וואנג ואלכסנדר אקמן.
הלהקה נחשבת למעין ״נס״ בצמרת עולם המחול העכשווי, והצליחה להפוך לאחת הלהקות הטובות בעולם, הרבה בזכות המנהל האמנותי והכוריאוגרף של הלהקה שינפנג וואנג.
וואנג נרגש לקראת הביקור בארץ: "אנחנו מביאים איתנו ארבע יצירות שטרם הועלו בישראל. הלהקה מורכבת מרקדנים מ-18 ארצות המביאים עמם השפעות תרבותיות מגוונות, שמותכות יחד ליצירת ביטוי אמנותי עוצמתי על הבמה. אנחנו רוצים לגעת בקהל, כך שמי שייצא מהמופע יהיה שונה מעט מכפי שהיה כשנכנס".
על היצירות שיוצגו בישראל הוא אומר: "'קקטוסים' היא יצירה הומוריסטית ומלאת הפתעות, שעוסקת בהבנת מדיום המחול; 'הריגוש המסחרר שבדיוק', היא יצירת מופת של פורסייט קשה מאד לביצוע, ויצירתו של קלוג, 'פולחן האביב', מציעה פרשנות דרמטית ומרהיבה ליצירה האלמותית. אני מבטיח לקהל הישראלי ערב מרגש במיוחד".
וירטואוזיות ופרודיה
היצירה העומדת במרכז הערב היא "קקטוסים" (Cacti), עבורה זכה אלכסנדר אקמן בפרס "הברבור" היוקרתי, האוסקר של עולם המחול. הכוריאוגרף מגיש לקהל פרודיה מודעת ומלאת הומור על המחול העכשווי, מפרק בחוכמה ובאהבה את כל העמדות הפנים של עולם המחול ואת הדיבור עליו, ומתייחס באירוניה לצורך של המבקרים לפרש יצירות אמנות.
הבלט נפתח כאשר שישה עשר רקדנים רוקדים על קוביות ענקיות, בעוד רביעיית מיתרים מנגנת על הבמה רביעייה של בטהובן, שנשמעת לעיתים כמו מוזיקה עכשווית. ברקע נשמע קולו של קריין שמעניק פרשנות אירונית למתרחש על הבמה. הרקדנים "מנגנים" באמצעות גופם – הם מוסיפים צלילים ומדגישים את המקצבים, הם רצים, נופלים, מתפתלים, כמו מנסים להימלט מכלא בלתי נראה ובסוף כל אחד מהם משיג לעצמו קקטוס. בהמשך מעניקות הקריינות ותנועות הריקוד פרשנות מדויקת למושג "דואט" תוך שימוש בדו-שיח זוגי עכשווי. יחסו של הכוריאוגרף לביקורת ולמבקרי המחול ברורה. "אני חושב שאין דרך אחת נכונה להבין יצירה אמנותית, כל אחד יכול לפרש ולחוות אמנות כרצונו," מסביר אקמן. "המוזיקאים המנגנים על הבמה הם חלק אורגני מהכוריאוגרפיה".
היצירה הפותחת, ״"The Vertiginous Thrill Of Exactitude מאת וויליאם פורסייט, מהחשובים בכוריאוגרפים הפועלים כיום, היא מעין מחווה ליוצרים הגדולים של הבלט הקלסי - ג'ורג' בלנשיין ומריוס פטיפה. פורסייט מזקק ביצירתו את מילון התנועות השלם של הבלט הקלסי, מביא אותו לבמה בצורתו הטהורה והמבריקה ביותר, ומציג לצופים פרשנות חדשה, תוך ניצול היכולת הווירטואוזית והטכניקה המושלמת של הרקדנים, ההופכים את הקושי הטכני למפגן של גאונות מחול.
היצירה השלישית בערב היא "פולחן האביב" מאת אדוארד קלוג על פי יצירתו הנודעת של סטרווינסקי. מדובר ביצירה מהפנטת העוסקת בריטואלים אנושיים, באלימות, בהקרבה, בשחרור ובטיהור.
הבמה הופכת לאגם מים מלא קסם, שבו הוא יוצר תנועות ודימויים מרהיבים. לדברי קלוג ניתן לעקוב אחרי התפתחות המחול במאה ה-20 באמצעות הפרשנויות השונות ליצירה, החל מניז'ינסקי, שיצר את הכוריאוגרפיה הראשונה בשנת 1913 בפריז ועד ימינו אנו. "הפרשנות של מוריס בז'אר נחשבת עד היום ליצירה מרהיבה בעוד פינה באוש הציבה על הבמה ב'פולחן' שלה דימויים עוצמתיים של החיים במלוא גדולתם. אני מאמין ששניהם יצרו את התבנית שהשפיעה על היוצרים שבאו אחריהם, אומר קלוג. "הייתי סקרן לבדוק אם אוכל לתרום משהו למסע הארוך של היצירה לאורך השנים. התוספת שמייחדת את הפרשנות שלי היא אלמנט המים, שנולד באופן ספונטני תוך כדי העבודה על היצירה, והפך למרכיב בסיסי וחשוב. חקרנו את האפשרויות הכוריאוגרפיות ואת המשמעות החדשה שנוספת לנרטיבים הקיימים בתוך הסביבה החדשה שהמים יצרו".
"עדן" (Paradiso), יצירתו של שינפנג וואנג למוזיקה מאת 48° Nord שתוצג במופעים שייערכו בחיפה ובירושלים במקום "פולחן האביב", היא החלק השלישי בטרילוגיה שיצר וואנג בהשראת הקומדיה האלוהית מאת דנטה אליגיירי. אחרי שנדדו בשאול ועברו דרך כור המצרף, נוחתים דנטה וביאטריס בגן העדן ומוצאים הרמוניה נצחית. וונאג מביא לבמה יופי שמיימי ושפת מחול אלגנטית. "סצנת המחול העכשווי בישראל היא יוצאת מהכלל", הוא אומר, "והיא משפיעה על עולם המחול כולו. אנחנו מרגישים מלאי השראה ומצפים מאוד לביקור".
בלט דורטמונד יופיע בישראל ב-14-8 ביוני:
