מאז פרוץ המלחמה, רפואת השיקום נמצאת בקדמת הבמה. מטרת תהליך השיקום הוא לסייע לאדם הפגוע לחזור לעצמאות תפקודית במלואה ובכך לשפר את איכות חייו.
לצערנו הרפואה השיקומית נמצאת באור הזרקורים בנסיבות קשות של מלחמה, אבל חשיבותה ונחיצותה היא קריטית הן במצבי שגרה והן במצבי חירום, שכן ללא תהליכי שיקום בהיקף ובעיתוי הנדרש, פוחת משמעותית הסיכוי של אדם פגוע לשוב לעצמאות תפקודית.
תהליכים אלה עשויים להיות ארוכים ולעתים מייגעים, אבל הבשורה המשמחת היא שהודות להתפתחות העצומה ברפואת השיקום בהיבט הפיזי והקוגניטיבי וכניסתן של טכנולוגיות חדישות – הסיכוי של אדם פצוע כיום לחזור למסלול החיים ולהגשים את עצמו במעגלי תעסוקה, משפחה, זוגיות ופנאי – גבוה מאוד בהשוואה לעבר.
המשימה העומדת בפני הצוותים הרפואיים ומגוון המטפלים ממקצועות הבריאות היא לשקם לא רק את גופם, אלא גם את נפשם ורוחם של מי שחייהם השתנו ב-180 מעלות, ולהעניק טיפול המקיף כל פן של החלמה.
אחת התופעות לה אנו עדים עקב המלחמה המתמשכת, היא החרפת המצבים הכרוניים והקשיים הנפשיים בקרב האוכלוסייה. הדבר בא לידי ביטוי ביציאה מאיזון במצבים דוגמת הפרעות אכילה, קשיים בתפקוד המיני והזוגי ותסמונות כאב.
לצד זאת, המלחמה חשפה גם פערים משמעותיים ברפואת השיקום בישראל. אנו מתמודדים עם מחסור חמור ברופאים ובמטפלים הצפוי אף לגדול בשנים הבאות. בין השאר נוכח העובדה שתחום השיקום, המוגדר כמקצוע במצוקה על ידי משרד הבריאות, מושך אליו מעט מתמחים, ובשל העדר תשתיות מספקות, בעיקר בפריפריה.
בבית החולים השיקומי רעות תל אביב 15% מכלל מיטות השיקום במדינת ישראל ושליש מעמדות אשפוז היום השיקומי.
על פי תחזית שפורסמה, נערך אגף השיקום במשרד הביטחון לטפל בכ-20 אלף מטופלים עד סוף השנה, כאשר 40 אחוז מהם על רקע נפשי, אוכלוסייה שתתמודד עם מצבי טראומה.
מדובר בתחזית עגומה שתחייב את המערכת השיקומית להתגייס לטובת טיפול ארוך טווח בנכי צה"ל.
תחומי השיקום והגריאטריה, המוגדרים כמקצועות במצוקה, הם מתחומי הרפואה הנדרשים ביותר היום. הצורך במומחים בתחומים אלה צפוי לעלות דרמטית, לאור העלייה המתמדת בתוחלת החיים.
בשנת 2030 צפוי מספר הקשישים בישראל להגיע ל-1.5 מיליון איש (כ-13% מאזרחי ישראל), בשנת 2065, שיעורם באוכלוסייה אף צפוי להאמיר לכ-17% מאוכלוסייה כפולה בגודלה מזו של היום. כבר כיום שליש מהמאושפזים במחלקות השיקום הם בני למעלה מ-65 ועם העלייה בתוחלת החיים, יעלה גם מספרם של אלה הזקוקים לשיקום.
הניסיון שלנו מדגיש את חשיבותו של הטיפול הנפשי בשיקום. ההשלכות הנפשיות של פגיעה פיזית הן עמוקות, ומתבטאות לרוב גם שנים לאחר האירוע משנה החיים. משרד הבריאות מכיר בצרכים הדחופים בשיקום ובבריאות הנפש ונוקט צעדים לשיפור. אך נדרשים צעדים מקיפים יותר. חייבים להכשיר דור חדש של מומחים בשיקום וגריאטריה, תחומים שהופכים לחיוניים יותר ככל שהאוכלוסייה שלנו מתבגרת. על רקע הצורך בהרחבת המענה המקצועי, אנו מקדמים במרץ בימים אלה את הפרויקט להקמת בית החולים השיקומי הגדול בישראל בשטח שדה דב בתל אביב. הפרויקט, בשיתוף עירית תל אביב יפו וקרן תל אביב, צפוי לתת מענה לאתגרי השיקום עמם מתמודדת ישראל והצפי כי אלפי פצועים יזדקקו לתהליכי שיקום פיזי ונפשי.
ד״ר אורית שטיין רייזנרצילום: יריב כץפרויקט בית החולים החדש הוא צעד לקראת מתן מענה לצרכי האוכלוסייה, המשקף את מחויבותנו לקידום הרפואה השיקומית בישראל. במבט קדימה, אנו נשארים מסורים למשימתנו "להוסיף חיים לשנים", לעזור למטופלים שלנו להשיב לעצמם את עצמאותם ואיכות חייהם.
לאורך החודשים האחרונים, לצד כאב עמוק, חוויתי כאן ברעות רגעים של חסד והתפעמות. נרגשתי לראות כיצד לוחמים, חברי כיתות כוננות ואזרחים אשר הפגינו גבורה ותעוזה ב7 באוקטובר ובמלחמה, מפגינים גם לאורך תהליכי השיקום שלהם ברעות אותן תעצומות נפש, רוח עיקשת ומוטיבציה גבוהה לחזור לחיים. אין סיפוק גדול יותר מלראות הצלחה שיקומית.
ד"ר אורית שטיין רייזנר, מנהלת ביה"ח השיקומי רעות תל אביב
