בשנים רגילות ומשעממות, נטולות מגפות עולמיות ואסונות קטלניים, בני האדם מתכנסים איש-איש בצרותיהם. יש מספיק מהן כל הזמן, לכולם. במצבי חירום הסולידריות מתחזקת, אבל כשהם חולפים והשגרה חוזרת, רובנו שבים להתרכז בכל מה שעושה לנו טוב ובכל מה שמטריד אותנו, בלי להקדיש מחשבה יתרה לבעיות קיומיות שלא משפיעות עלינו באופן אישי ויומיומי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות בסדרת "מתחת לכל ביקורת":
שנת הקורונה הייתה אחת מאותן שנים נדירות שבהן הבעיות הקולקטיביות האפילו על הבעיות הפרטיות, הצרות הפכו למשותפות והחרדות לאוניברסליות. כמה זמן יימשך הסגר הזה? מתי נוריד את המסכות? מה, שוב סגר? מה, שוב מסכות? מתי נחזור לראות כדורגל? מתי נחזור לשבת עם הלפטופ בבתי קפה? מתי כל זה ייגמר ונקבל את העולם שלנו בחזרה? ואולי זה בכלל לא יקרה יותר? מצאנו את עצמנו חוששים מאותן סיבות, ומנסים להסתגל למציאות מבעיתה ולא מוכרת שנכפתה כמעט על כל בן אדם בעולם באותו זמן. רובנו עדיין מרגישים אותה, חוששים מהגל הבא. בטוח חשבנו לעצמנו מתישהו במהלך השנה הזאת: יותר גרוע מזה לא היה.
אז זהו, שכנראה היה. כששואלים את גוגל מהי השנה הכי גרועה בהיסטוריה, מקבלים תשובה חד-משמעית: שנת 536. יש מי שבטוח שהחורף של אותה שנה נחשב ל"זמן הרע ביותר לחיות בו", כפי שמנסחת ויקיפדיה, בשל אירועי מזג אוויר קיצוניים שפקדו את אירופה והכתירו את אותה שנה לגרועה ביותר בהיסטוריה לפי מחקר בהרווארד שפורסם לאחרונה.
וזה לא שהתחרות על התואר הזה הייתה קלה. לא מדובר רק ב-2020 הקודרת: על הכתר התחרו בין היתר גם שנת 1315 שהביאה איתה רעב כבד בגלל מזג אוויר איום, שנת 1349 שבה הדבר השחור היכה בעוצמה באירופה, שנת 1520 שבה התפרצה מגפת האבעבועות השחורות באמריקה, ואיך אפשר בלי שנת 1918 הידועה לשמצה, שבה השפעת הספרדית גבתה על פי ההערכות את חייהם של כ-50 מיליון בני אדם.
רק שאם שואלים את מייקל מקורמיק, היסטוריון ימי הביניים, שנת 536 והשנים שהגיעו בעקבותיה היו משהו מיוחד באמת. כפי שהוא ניסח זאת בעצמו ל-science.org, "זו הייתה תחילה של אחת התקופות הגרועות ביותר להיות בהן בחיים, אם לא התקופה הגרועה ביותר".
אבל לפני שצוללים לתופעות המשונות מאוד שהפכו אותה לכזאת, קצת רקע היסטורי מתבקש להבנת התקופה.
"המאה השישית באירופה והסביבה הייתה די סוערת", מסבירה ד"ר תמר רוטמן, היסטוריונית של ימי הביניים המוקדמים ועמיתת מחקר באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. "אנחנו נמצאות כמה עשורים אחרי מה שנחשב כנקודת השיא בהתפוררותה של האימפריה הרומית, אימפריה שחלשה על אזורים שונים באירופה, אפריקה והמזרח התיכון. בתקופה הזו מתגבשים באזור כמה כוחות מרכזיים – במערב אירופה יש לנו את הממלכות הברבריות, פרנקים, גותים, לומברדים, במזרח יש את האימפריה הביזנטית, שגובלת בעצמה עם כוחות כמו האימפריה הססאנית (הפרסית). ובתוך כל זה אפשר למצוא גם את הכנסייה הנוצרית, שהופכת בעצמה לכוח משמעותי גם מבחינה דתית וגם מבחינה חברתית, תרבותית ופוליטית.
"חילופי שלטון כמעט תמיד עשויים לעורר חוסר יציבות לתקופה מסוימת, ובמיוחד כשמדובר בחילופים בסדר גודל של אימפריה שמתפרקת. זה אומר שנוצרים הרבה חללים שצריך למלא, ובעקבות זאת גם הרבה מאבקי כוח ושליטה, מלחמות יורשים וטריטוריות וניסיונות להתחזק על חשבון מעצמות אחרות. צריך לזכור שכל אלה הם דברים שלאדם יש שליטה מסוימת עליהם, לפחות לאלו שנמצאים בעמדות הכוח. אבל לצידם מתרחשות שלל תופעות טבע שהן לא בהכרח בשליטת האדם, אבל עדיין משפיעות על היומיום ובסופו של דבר – גם על התהליכים ההיסטוריים ועל חיי המין האנושי".
ובתפריט של אותם ימים מוזרים אפשר למצוא לפי התיאורים את כל המרכיבים שהופכים את העולם לגיהינום מהסרטים - והם באמת נשמעים כמו עלילה מופרעת של סרט מדע בדיוני.
במשך חודשים רבים ערפל מסתורי כיסה את אירופה, המזרח התיכון וחלקים מאסיה, יומם ולילה. ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס תיאר את זה כמצב שבו השמש נראתה כמו בליקוי חמה, והפיצה אור ללא בהירות. קסיודורוס, פוליטיקאי רומי, העיד באותם ימים שלשמש היה צבע כחלחל, והירח איבד את הברק שלו. הוא העיד שאנשים לא הטילו צל אפילו בצוהרי היום.
"פרוקופיוס גם מספר שבאותה השנה, נוכח השינוי המפתיע במזג האוויר, גברים שוחררו מהצבא ונמנעו מלעשות דברים שעלולים היו לגרום למוות", מוסיפה ד"ר רוטמן - "פעולות קיצוניות שיש להן השפעה חברתית ופוליטית שיכולות ללמד על הלך הרוח באותם הימים. זו לא הפעם היחידה שבה היסטוריונים מתייחסים לתופעות טבע בחיבורים שלהם וכסימנים לבאות, אבל ההתייחסויות האלה מלמדות שמדובר בתופעה חריגה, שראויה לדיווח ומצריכה נקיטת פעולה".
עונות השנה ארגנו משחק של כיסאות מוזיקליים על חשבון האנושות. בשטחים נרחבים במזרח אירופה וברחבי אסיה הסתיו פינה את מקומו לחורף - או כפי שקסיודורוס תיאר זאת, החורף היה נטול סערות, האביב ללא מתינות והקיץ ללא חום. מיליוני אנשים, במדינות המאוכלסות ביותר בעולם, איבדו את היבולים שעליהם הסתמכו. הטמפרטורות באותו קיץ מוטרף של 536 ירדו ב-1.5 מעלות עד 2.5 מעלות, מה שהוציא לדרך את העשור הקר ביותר זה 2,300 שנה. שלג ירד בסין באותו קיץ!
באותה מאה, בשנת 541, התפשטה גם "מגפת יוסטיניאנוס", שאליה עוד נגיע בהמשך. "היא החלה באזור אגן הנילוס ומשם התפשטה אל אזורי ארץ ישראל, סוריה, האימפריה הביזנטית, איטליה, גאליה וחצי האי האיברי", אומרת ד"ר רוטמן. "השילוב בין אסונות טבע לבין מצב גיאו-פוליטי רעוע גם ככה לא בהכרח היטיב עם בני התקופה, ולא מפתיע שזה הגיע בשילוב עם משברים חברתיים, פוליטיים וכלכליים".
התקופה הסוערת הזאת מעוררת גם כמה סימני שאלה מעניינים ביותר בקרב המומחים. "האירוע המסתורי ב-536 ומה שקרה לאחר מכן שנויים במחלוקת", מסביר לנו ד"ר לי מרדכי, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, שילמד בסמסטר הקרוב את הקורס "האם 536 הייתה השנה הגרועה בהיסטוריה?" - שאלה שיש לו תשובה מפתיעה לגביה, אגב.
"מצד אחד, יש לנו מסמכים שמעידים על בעיות קשות ב-536. חלק מהמסמכים האלו מתארים אירוע אטמוספרי – ענן אבק, מין ערפל מסתורי לא מובן, שהחליש את קרני השמש וגרם לירידה ביבול החקלאי. חלק אחר מהמסמכים מתאר תוצאה אפשרית של אירוע כזה – למשל היעדר מזון ואף רעב. למעשה, כמות המסמכים ההיסטוריים שמתייחסים לאירועים האלו אינה גדולה – מדובר בטקסטים בודדים – אבל מה שיוצא דופן הוא העובדה שהם נכתבו בהקשרים תרבותיים שונים מאוד ועל פני שטח נרחב, מאירלנד ועד לסין, וזה מחזק את הטענה שהיה כאן אירוע שהשפיע בקנה מידה יבשתי. ומצד שני, בהקשר הרחב יותר, יש לנו הרבה הרבה יותר טקסטים שנכתבו בתקופה אבל לא מתייחסים לאירוע חריג ב-536. ואז עולה השאלה – אם זה באמת היה אירוע כל כך נורא, למה הוא לא מופיע בכל מקום? למה אנחנו לא מוצאים 'סיגנל' לאירועי הקיצון למשל במדדים שונים של פעילות אנושית, כמו לדוגמה ירידה בכמות הטקסטים שנוצרו בתקופה או כמות המטבעות שהוטבעו בתקופה?".
"יתרה מכך, הדיון מסביב ל-536 מתרחב, וכולל היום את 'עידן הקרח הקטן של העת העתיקה המאוחרת'", מסביר ד"ר מרדכי - "תקופה של טמפרטורות קרות יחסית לאורך כמה עשורים. ב-541 מופיעה מגפת דבר מסביב לים התיכון ומעבר לו, גם היא ממשיכה להשפיע לאורך מאתיים שנה לפחות, וגם עליה אנחנו שומעים אצל מחברים מסוימים, אבל רבים אחרים לא מתייחסים אליה בכלל".
מה הייתה הסיבה לכל הטוב הזה? חוקרים גילו את אחד המקורות העיקריים לכך: התפרצות געשית בתחילת אותה שנה, שהפיצה מאסות של אפר על פני חצי הכדור הצפוני, חסמה את השמש באפר וולקני ולמעשה הובילה לערפל. כמו התפרצות הר הגעש טמבורה ב-1815, החזקה ביותר שתועדה בהיסטוריה, גם ההתפרצות של 536 הייתה גדולה מספיק כדי לשנות בצורה מפחידה את דפוסי האקלים העולמיים.
ד"ר מרדכי מרחיב: "בניגוד לתוצאות האירוע החריג, דווקא הגורמים לאירוע הפכו להיות ברורים יותר בשנים האחרונות הודות למחקר רב בנושא. אם לפני כמה עשורים הייתה למשל השערה ש'ענן האבק' היה תוצאה של פגיעת מטאור בכדור הארץ, כיום הקונצנזוס הוא שמדובר בהתפרצות הר געש ב-536 וכמה התפרצויות מאוחרות יותר, ככל הנראה ב-540 וב-547. אנחנו יודעים זאת על ידי הצלבה של מקורות מידע – טקסטים היסטוריים מהתקופה ושרידים של ההתפרצות, שאותה אפשר לזהות למשל בקרחונים.
"אנחנו עדיין לא בטוחים איזה הר געש התפרץ ב-536 – ההתפרצות שכנראה הייתה המסיבית ביותר מבין שלוש ההתפרצויות באמצע המאה השישית. לפני שנתיים התפרסם מחקר שטען שהר הגעש הוא אילופנגו (Ilopango), כיום באל-סלבדור שבמרכז אמריקה, אבל בשנה שעברה יצא מחקר אחר שהטיל ספק משמעותי בכך, אז הנושא עדיין פתוח. כך או כך, ההשערה היא שההתפרצות גרמה לפיזור של חלקיקים קטנים באטמוספרה, שנשארו באוויר במשך חודשים רבים, חסמו חלק מקרני השמש וכך הובילו להתקררות. יש לכך מקבילה בעבר הקרוב יותר – התפרצות הר הגעש טמבורה (באינדונזיה) ב-1815, שהובילה להתקררות משמעותית באירופה ולמה שנקרא 'השנה ללא קיץ' ב-1816".
אילו עוד מחלוקות יש בין החוקרים השונים סביב התקופה?
"בגלל שהמקורות שלנו הם חלקיים כל כך, יש הרבה מקום לפרשנות. למשל, במחקר על מגפת הדבר של יוסטיניאנוס, שעליה אנחנו שומעים ב-541, שנים מעטות אחרי ענן האבק המסתורי, יש מחלוקת עזה בין חוקרים הטוענים שהמגפה גרמה למותם של חצי מהאוכלוסייה מסביב לים התיכון בתוך כמה שנים, בעוד שחוקרים אחרים טוענים שאין בכלל עדויות לנזק בקנה מידה כזה. חוקרים משתי הקבוצות יפרשו באופן שונה ממצאים חדשים".
ד"ר מרדכי מבקש גם להזכיר לנו שלא הכול היה שחור באותה שנה. "אולי זו הייתה שנה גרועה במקום מסוים, אבל במקום אחר זו דווקא הייתה שנה מצוינת", הוא אומר. "כך למשל אנחנו קוראים במכתבים של קסיודורוס, מדינאי ומלומד איטלקי שחי בתקופה, שב-537 היה רעב בלומברדיה, אזור מילאנו בצפון איטליה, אבל תנובה עשירה של גפנים, זיתים וחיטה באיסטריה שבצפון-מזרח הים האדריאטי (צפון-מערב קרואטיה כיום). ואם באזורים קרובים יחסית החוויה והתוצאות היו כל כך שונות, האם אפשר לומר בביטחון משהו על מקומות מרוחקים יותר ללא עדויות קונקרטיות? אני סקפטי". הוא גם לא ממהר להצטרף לקביעה שמדובר בשנה הגרועה בתולדות האנושות, בטענה שהיא "משטחת מגוון הקשרים חברתיים, סביבתיים ותרבותיים".
כמה זמן לקח לחלקים בעולם שסבלו מהמצב הזה להתאושש מאותה שנה נוראית?
ד"ר רוטמן: "שאלת ההתאוששות היא שאלה מורכבת, בין השאר משום שכמו שאין גורם אחד שהפך את 536 ל'שנה הקשה ביותר', גם אין נקודת ציון אחת שאפשר להשתמש בה כדי להצביע על ההתאוששות ממנה. חשוב לזכור שמשבר אקלימי לא קורה בוואקום, והוא לא מתחיל ונגמר ביום אחד - וכך גם התגובה אליו. אחד ממושגי היסוד שאנחנו אוהבות להשתמש בו בהקשר של ימי הביניים וניתוח האירועים שהתרחשו בהם זה ההבנה שמדובר בתהליך, שינוי. האימפריה הרומית לא נפלה ביום אחד והתחלפה בצורת שלטון אחרת, וכך גם היציאה מכל משבר אחר".
ד"ר מרדכי: "זו שאלה טובה. אחד האתגרים הגדולים במחקר הוא למצוא קשרים סיבתיים. קח למשל את אירועי 536, שיש הטוענים שהחלישו באופן משמעותי את האימפריה הרומית המזרחית. ב-536 ועד לסוף העשור האימפריה הרומית הייתה בתקופה מצוינת מבחינה פוליטית – הקיסר שלה יוסטיניאנוס הצליח לכבוש מחדש את צפון אפריקה, סיציליה ואיטליה – שאבדו לאימפריה בעשורים שלפני כן – בשורה של מערכות צבאיות בין 530 ל-540. טקסטים מהתקופה מתארים ניצחונות ואף אופוריה. האם הצלחות אלו מעידות על התאוששות כמעט מיידית? או אולי אפילו על היעדר השפעה של האירועים של 536? ובהמשך לכך, האם אפשר לקשר את ההיחלשות הפוליטית של האימפריה כמה עשורים לאחר מכן לאירועים של 536? לדעתי קשר כזה הוא רופף מדי – כהקבלה אפשר לחשוב אולי על קישור בין השפעת הספרדית לבין נפילת ברית המועצות כמה עשורים מאוחר יותר. כשאנחנו מדברים על זמנים קרובים יותר להווה שלנו, יותר קל לראות את הבעיות בטיעון כזה".
ומה לגבי החשש שאירוע כל כך כאוטי יכול לקרות שוב בעתיד?
ד"ר מרדכי בטוח שזאת לא שאלה של האם אלא של מתי: "כאן ההיסטוריה יכולה לעזור לנו להעריך את השכיחות של אירועים קיצוניים כאלו – למשל, האם אירועים כאלו מתרחשים פעם במאה שנה או פעם באלף שנה? בשני המקרים ההיערכות שלנו תהיה שונה לגמרי. כדאי לזכור בהקשר הזה שמדובר בסופו של דבר באירועים טבעיים, שהתרחשו לפני התפתחות המין האנושי וימשיכו אחרי שניעלם. אירועים קיצוניים יותר – כמו רעידות אדמה או התפרצויות גדולות – הם אומנם נדירים יותר, אבל אם נחכה מספיק זמן – עשרות, מאות שנים ואף יותר - אירוע כזה יתרחש. חשש משמעותי יותר ורלוונטי יותר להווה הוא שבפעולות שלנו, שגורמות לשינויי האקלים, אנחנו גורמים לחלק מהאירועים האלו, כמו למשל סופות הוריקן, להיות שכיחים וחזקים יותר".