הילד הקטן שלנו, זה שרק לפני רגע האכלנו בכפית, או הילדה החמודה שהתחפשה לבילבי בגן חובה - הפכו למתבגר שתקן ולנערה מורדת. התמודדות עם מתבגר בבית היא אתגר לא פשוט, שמצריך הרבה חוזק נפשי ושינוי תפיסה אצל ההורים. תקופת הקורונה ואיתה הסגרים והבידודים, יצרה במקרים רבים אתגרים כפולים ומכופלים, עם סירי לחץ שאיימו להתפוצץ בכל רגע בבתים רבים. איך מתחילים ליצור קשר מכיל וקשוב עם המתבגרים והמתבגרות? ומדוע עליכם לוותר על האגו כדי (להתחיל) להגיע לשם?
הדלת שחוסמת את הדרך אליהם - ומייצגת את כל מה ששונה ביניכם
בתור הורים למתבגרים, לעתים נראה לנו שיש דלת גדולה שחוסמת בינינו לבינם. לפעמים הדלת היא פיזית, בדמות חדר סגור ומסוגר, אך מעבר לכך, הדלת היא מטאפורית - סוג של מחיצה שהולכת ונבנית בין ההורים לילדיהם המתבגרים. "זו דלת שמייצגת את כל השוני בינינו", אומרת יעל טוקר, מדריכת הורים והמלווה המקצועית של פרויקט 'זמן משפחה' של תנובה, "בשלות של חלקים מסוימים במוח עוד לא הושלמה בגיל ההתבגרות, וזה משפיע על אופן ההתייחסות שלהם לדברים, הם אמנם נראים לנו מבוגרים, אבל זו טעות - הם ממוקדי הווה ולא עתיד, ממוקדי חברים ולא משפחה ובעיקר דרמטיים ורגשניים".
בני נוער נמצאים בשלב של בדיקת גבולות וחיפוש עצמי, "וההופעה של התהליכים האלו לפעמים מלחיצה ומדאיגה מאוד, כי אנחנו לא מבינים מאיפה זה בא ולאן זה הולך", אומרת טוקר. "העובדה שהמחיצה היא גם פיזית, חוסמת את הגישה שלנו אליהם, לתחושות שלהם, למידע שיכול לעזור לנו לשפר את המצב".
"הכללים בעולם המתגברים הם לא 'עשה ואל תעשה', אלא 'תבין ואל תבין' "
לדברי טוקר, "הכלים בהם צריך להשתמש בעולם המתבגרים הם כלים שעוסקים בפרשנות - איך אני תופס את התפקיד ההורי שלי. אם עד עכשיו מערכת היחסים שלי הילד התבססה על שליטה- התניות, "אם אז", או עונשים ואיומים, בגיל ההתבגרות, אנחנו מבינים שלא נוכל להתבסס על זה. אם ניקח לילד את הטלפון בכוח מהיד, הוא ילך לחבר ויעשה מה שהוא רוצה. הוא אמנם עוד לא מבין מה נכון לו, ועושה את כל הטעויות האפשריות, אבל הוא כבר מפותח פיסית ומנטלית ולכן מראש כדאי שנוותר על האחיזה בשיטות חינוך של שליטה וכוח.
טוקר מדגישה ומפצירה בהורים כי "הכול תלוי בגישה שלנו - אם עד אותה נקודה לא התעוררנו, אנחנו חייבים להתעורר ולהבין שאנחנו צריכים להיות הגורם שאחראי על הקשר והיחסים, ולשחרר את הציפיות של זה יבוא מהם". לדבריה, לעתים קרובות ההורים נכנסים למשחקים של אגו מול ילדיהם המתבגרים. "מאוד קשה להימנע מזה, אבל אם מכניסים לדינמיקה את הכבוד והאגו שלנו, זו בעיה. במצב כזה, אנחנו לא נצליח לגרום לקשר לצמוח, הכל יהיה מריבות ועימותים. כל הזמן אנחנו נסתובב סביב תסכול ותחושת אכזבה בצורה של "הוא לא שם עלי", "הוא לא סופר אותי" וכו'. בסופו של דבר, המתבגר מגיע למסקנה אחת: "תמיד מאוכזבים ממני". והתוצאה של זה, אומרת טוקר "היא שהוא רק רוצה לברוח למקום שבו לא מצפים ממנו כל הזמן, ובעיקר לא מאוכזבים ממנו כל הזמן".
"מערכת היחסים מורכבת מהיום-יום, מרגעים קטנים", אומרת טוקר. "אם אני אתחיל להבין שהם לא עושים נגדי, אלא בעדם, אם אני לא אצליח להניח את התסכול בצד, ואתחיל לראות את ה"כן" – איפה הם כן עוזרים, מתחשבים, מגלים אחריות וכו' - אני לא אוכל לייצר את מערכת היחסים הזו. זו הפרצה היחידה פנימה. הם זקוקים לעיניים הטובות והאופטימיות שלכם".
מתי בפעם האחרונה נכנסתם לחדר של המתגבר ושאלתם מה נשמע
ברוב המקרים בהם אנחנו מנהלים אינטראקציות עם המתבגרים ישנה ביקורת (הדדית) ושיפוטיות, עד למצב שבו טוקר שואלת אותנו - "מתי בפעם האחרונה נכנסתם לחדר של המתבגר, ישבתם על המיטה ושאלתם מה שלומם - בלי ביקורת ובלי הערות? בלי להעיר "למה החדר שלך נראה ככה?" או "שוב פעם החולצת בטן הזו?" או "את כל כך יפה למה את צריכה את כל האיפור הזה?"
נכון, תמיד יש לנו בתור הורים מה להגיד, "אבל צריך לראות האם יש לנו את הכוחות שלא לעשות את זה. במקום זה פשוט להתעניין בעולמם. נקי. להיכנס לעולם שלהם". חשוב לזכור, מדגישה טוקר, "שרשימת ה"חייב שיפור" בשלב ההתבגרות היא כאורך הגלות, אבל לא נוכל להשפיע על שום סעיף ברשימה הזו אם לא נתחיל לעבוד על היחסים בינינו".
האחריות היא לעשות את הסוויץ'- למרות מה שאתם רואים מולכם
אחד הקשיים הגדולים ביותר בניסיון להיות קשוב, הוא העובדה שהמתבגרים הרבה פעמים הולכים ממש נגד הערכים המשפחתיים, וזה מוביל לתחושת מצוקה ואפילו חרדה. "הורים מעידים שכל השנים האלה עבדו כל כך קשה להטמיע ערכים, ונדמה כי שום דבר לא נטמע". אומרת טוקר ומוסיפה. "חשוב להבין שחלק מהתפקיד שלהם בשלב ההתבגרות הוא להתנער מהערכים של ההורים. הם זקוקים להתנערות הזו כחלק ממסע שלם של חיפוש וגילוי זהות אישית נפרדת. מה שאנחנו צריכים לזכור זה שהערכים הוטמעו. הם לא נעלמו לשום מקום".
"תמיד קל לנו לעודד מישהו שמראה קושי ומצוקה, אבל איך אפשר לעודד ולתמוך במישהי שטרקה את הדלת ולא רצתה לשטוף כלים?", שואלת טוקר, ומודה שהתשובה לא פשוטה, וכל מקרה לגופו. אנחנו צריכים בעיקר לנכס לעצמנו טכניקה של הרגעה עצמית ברגע האמת כי כל תגובה ספונטנית שתבוא מתוך תסכול וכעס, קרוב לוודאי לא תביא לשינוי במצב, ורק תפגע ביחסים. כדי לעשות שינוי צריך להגיב באופן אחר ממה שהגבנו, ובעיקר בזמן אחר
אם פנינו לעבר שיפור ביחסים, "אנחנו צריכים להגיב בזמן רגוע. זמן שבו אני או הילד שלי לא כועסים. בזמן כזה אפשר לנהל שיח שבו מתקבלות החלטות משותפות להמשך. זה המקום גם לחדד בפניהם את הגבולות שלנו - "אני יודעת שלעיתים אתה משאיר את הבגדים זרוקים בחדר, אבל אני עובדת קשה מדי ולא אוכל לאסוף אותם, לכן אני מיידעת אותך שאני אכבס רק בגדים שנמצאים בסל הכביסה." בעיני טוקר, החלק הקריטי הוא לעמוד באותם גבולות שהצבנו לעצמנו כחלק מחיזוק המילה ההורית.
לעודד איפוק ושיח מכובד דרך דוגמה אישית
"בגיל ההתבגרות, אין הרבה פרצות דרכן נוכל להעביר מסרים או ערכים כי ערוץ התקשורת איתם חסום או מוגבל", אומרת טוקר. "בהקשר הזה אפשר לציין שאחת הדרכים הכי משמעותיות ללמידה היא דרך המודלינג שלנו. עלינו להציג יחסים של פתיחות, הקשבה, איפוק, להסכים שלא להסכים - גם בזמנים המאתגרים והמורכבים – שם המבחן האמיתי".
בשורה התחתונה, "אני יכול להתעצבן על הילד שלי שמדבר אלי בחוצפה, אבל כשאני מחזיר לו באותו מטבע, ומרים עליו את הקול אני מלמד אותו שזה לגיטימי. אני יכול לדבר על כבוד, אבל כשאני חוטף לו את הנייד מהיד, אני מלמד אותו כוחנות. הדבר הנכון אך המאתגר לעשות, הוא להיות המבוגר האחראי ולהתרחק כשאני מרגיש שהטורים עולים. הרבה פעמים קשה להורים ליישם כי הם מרגישים שהם מוותרים על הסמכות שלהם, אבל זו טעות. לוותר מבחירה זה לא אומר להיכנע. זה אומר לבחור ביחסים. זו גם הדרך לדגמן הצבת גבולות – אני לא אפגע, אעליב אשפיל אכניע את הילד שלי, ואני לא אהיה במקום בו לא מתייחסים אלי יפה. זו האידיליה של המודלינג".
הערכים האלה עוברים כמובן גם דרך הזוגיות שלנו, לדבריה, "הזוגיות היא נדבך משמעותי ביותר באווירה הכוללת בבית ובדינמיקה המשפחתית. ברגע שהזוגיות לא מכבדת, כמו במקרים בהם יש חוסר שוויון מוחלט בין בני הזוג - הילד יראה ויפנים".
מעוניינים בכלים נוספים לתקשורת בריאה במשפחה? הכירו את פרויקט 'זמן משפחה' של תנובה
בימים אלו עלה לאוויר פרויקט 'זמן משפחה' של תנובה, שמציע למשפחות הישראליות את הכלים ליצירת תקשורת מכילה ודינמיקה טובה יותר בבית. מתחם התוכן של הפרויקט כולל הרצאות לייב, הרצאות מוקלטות וכתבות של טובי המומחים בתחום, ביניהם עינת נתן - מדריכת הורים מוסמכת ואשת תקשורת בתחום המשפחה, מיכל דליות - אשת חינוך ויועצת משפחתית בכירה, פרופ' יורם יובל - מרצה פסיכיאטר וחוקר מוח, ד"ר אנאבלה שקד - פסיכותרפיסטית ומנחת הורים בכירה, אפרת לקט – מרצה ומחברת הספר 'אמא מאמנת', שרון צונץ - פסיכולוגית חינוכית מומחית, מדריכה ומרצה, ועוד רבים וטובים.
התכנים בפרויקט מחולקים באופן נוח וברור לקטגוריות מקיפות: תקשורת עם פעוטות וילדים, תקשורת עם מתבגרים, תזונה משפחתית וזוגיות בהורות. בנוסף לתכנים העשירים, הפרויקט כולל שירות בלעדי של ייעוץ בוואטסאפ עם יועצת מכון אדלר מוסמכת, למי שמעוניין במענה ישיר ומקצועי לשאלה או בעיה ספציפית.
