לאחרונה היו אלה הרופאים המתמחים שמחו על תנאי העסקתם. קדמו להם הנכים שהפגינו על קצבאותיהם הדלות או נכי צה"ל שמחו על המדינה המתעלמת מצורכיהם. המשותף למאבקים אלה ורבים אחרים הוא היעדר משאבים. אלא שאם מפנים את הזרקור לתחום הרגולציה – הרי ששם קבור הרבה מאוד כסף, שיכול לסייע לקהלים רבים, לקדם מטרות חברתיות ולהזניק את הכלכלה המקומית.
מנגנון ההגנה על הצרכנים מסיר מהם כל אחריות
עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, קובע כי היקף הרגולציה שערורייתי ומחייב שינוי דחוף. "ללא שליטה מרכזית לא נוכל לבלום את התפשטות מפלצת הרגולציה", הוא מבהיר. כחבר כנסת וכיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט בעברו, לין מכיר מבפנים את המערכות השלטוניות, אלא שאותן מערכות, שתפקידן להיטיב עם המשק תוך איזון בין צורכי המדינה לצורכי הפרט, הפכו ברבות השנים למפלצת רגולטורית שלא יודעת שובע.
"לכל רשות רגולטורית יש דחף להתרחב, לגייס יותר כוח אדם, לייצר כל הזמן שכבות רגולציה נוספות", אומר עו"ד לין ומדגים: "בצד הכמותי, למשל הרשות להגנת הצרכן יזמה והעבירה 41 תיקוני חקיקה ועוד 17 תקנות בחוק הגנת הצרכן בין שנת 2000 ל־2017. מדובר ב־58 שכבות רגולציה, שנוצרו במהלך 17 שנה". בצד האיכותי, לדבריו, יזמה הרשות להגנת הצרכן תקנה, שלפיה מספר מוגדר של עסקים, בהם חברות התקשורת, שירותי גז, מים, רפואה מתמשכת וכד', יחויבו לספק מענה טלפוני אנושי בתוך שש דקות. "הרשות הטילה את התקנה על המגזר העסקי, אבל באותה נשימה פטרה ממנה את המגזר הציבורי. בעוד דווקא על האחרונים ישנה חובה גדולה יותר, כי אנחנו זקוקים לשירותיהם מכורח ולא מבחירה, זאת בניגוד למגזר העסקי, שם אנחנו חופשיים לבחור".
עסקים נוטשים את המדינה
לין טוען, שהרגולציה המתקיימת בחסות המדינה זוללת עשרות מיליארדי שקלים ומשתקת מערכות. אומנם חלק מהתקנות מצוינות, והרעיונות שעומדים בבסיס תקנות אחרות ראויים, אולם אסדרתם העודפת יוצרת בזבוז משאבים משווע. למשל סימון המזון במדבקות אדומות לציון עודף סוכר, נתרן ושומן רווי - רגולציה שעליה החליט משרד הבריאות מתוך רצון להגן על בריאות הצרכנים. הרבה עלויות הושקעו בה, אך האם חוללה התקנה שינוי בהרגלי הצריכה שלנו? או למשל עובדי הסופרמרקט, שנאלצים במשך שעות ארוכות להצמיד מדבקות מחיר על כל מוצר ומוצר כמו רובוטים – תוצאה של רגולציה מחייבת אחרת.
עו"ד לין בטוח שיש חלופות הגיוניות וחסכוניות יותר. דו"ח הוועדה לשיפור הסביבה העסקית מעלה, כי הפחתה של 30% מהרגולציה הממשלתית יכולה להניב למשק כ־58 מיליארד שקל. דו"ח שהוגש למשרד האוצר על ידי חברת שלדור אף מדבר על סכום של 100 מיליארד שקל. זאת ועוד, מסקירה שערך ה־OECD אשתקד על המשק הישראלי, הוא ממליץ ליישם רפורמות רגולטוריות מתוך הערכה, כי אסטרטגיית פעולה זו תיטיב עם התושבים, בין היתר בשל ההשקעה התקציבית המזערית שהיא מצריכה לעומת החלופות.
"הרשויות הרגולטוריות מכבידות על עסקים ואף משמידות עסקים קטנים שלא מסוגלים להתמודד עם עומס החוקים והתקנות, הן מאלצות עסקים לנטוש את המדינה, מעכבות את צמיחת המשק, מייקרות את המוצרים, מהוות תמריץ לגידול מיותר של המגזר הציבורי, מאחר שכל רשות רגולטורית שואבת להתרחב, והופכות את הרצון להעלות את הפריון במגזר העסקי לבדיחה", מסביר לין.
פעילות ממשלת ישראל אינה עומדת במבחן הביצוע
"כבר בשנת 2014 עברה בממשלה החלטה 2118, ולפיה כל משרד ממשלתי נדרש להכין תוכנית חומש להפחתת הנטל הרגולטורי תוך בחינת חלופות (RIA - Regulatory Impact Assessment). לפי התוכנית, בכל שנה יופחת הנטל בכ־5% עד לסך של 25% בתום חמש השנים. אם הממשלה הייתה מבצעת את ההחלטה, הכלכלה בישראל הייתה בשתי דרגות חזקה יותר ממצבה כיום".
בימים אלה נדונה בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת "הרפורמה ברגולציה", המופיעה בהצעת חוק התוכנית הכלכלית, לשיפור התנהלות רשויות המדינה מול המגזר העסקי, שיזמו משרדי ראש הממשלה, האוצר והמשפטים.
עו"ד לין, המייצג את המגזר העסקי בדיונים, אומר כי "המגזר העסקי לא מתנגד לרגולציה. המגזר העסקי מתנגד לעודף הרגולציה ולמחיר האיום והאדיר שהמדינה משלמת, כי לא הצליחה להתמודד עם עודף הרגולציה".
המאמץ להפחתת הרגולציה הוא למען כולנו
יש כאלה הרואים את תמונת המצב בצורה דוגמטית ושגויה, כאילו יש פה מאבק בין הציבור לבין המגזר העסקי, ולפעמים מנופפים בשמות של חברות גדולות שיצרו רווח גדול. אבל המגזר העסקי בישראל אינו מורכב רק מחברות גדולות, אלא בעיקר מחברות בינוניות וקטנות. כולן תורמות תרומה מכרעת ליצירת מקומות עבודה בישראל, לגידול בתוצר ולהרחבת משאבי המדינה.
"אם נבין כולנו את המשמעות האדירה והתרומה הגדולה שנוכל לתרום לחברה כתוצאה מהפחתת הרגולציה – אזי גם נירתם כולנו למאמץ הזה, למען כולנו".
