תחקיר "ידיעות אחרונות": החשבון הפתוח של נתניהו

שלוש שנים ביצע אבנר עמדי ללא תמורה עבודות פרטיות עבור ראש-הממשלה בנימין נתניהו. כשנתניהו רצה עבודות ניקיון בדירתו הפרטית, עמדי עשה שם פוליש ארבע פעמים בחודש. כשנתניהו רצה לתקן את ההליכון הפרטי שלו, עמדי שלח חשמלאי וכשהתחשק לבני-הזוג נתניהו להעביר את המיטה שלהם עם מנוף באמצע הלילה, עמדי העביר. רגע אחרי ההפסד של נתניהו בבחירות שלח עמדי ללשכת ראש-הממשלה את חשבון ההילולה הזו, לא פחות מ-440 אלף שקל. חלק מבכירי הלשכה הורו לשלם אותו, אבל עובדים אחרים נחרדו, מחשש למעורבות בעניינים פליליים. למרות זאת, אף אחד מהם לא טרח להתלונן במשטרה. באישור החשב הכללי של האוצר הוסכם לבסוף לשלם באופן חריג לעמדי 50 אלף שקל עבור שתי הובלות. נתניהו בתגובה: לא אני הזמנתי את העבודות, וממילא לא ביקשתי תשלום עבור דבר. אנשי לשכת נתניהו: גם לא אנחנו.

התחקיר

יומיים-שלושה לפני הבחירות האחרונות נכנס ראש אגף הבינוי במשרד ראש-הממשלה, עזרא סיידוף, לחדרו של סמנכ"ל המשרד, איתן גולן, וביקש לשוחח אתו. "איתן", אמר סיידוף, "קרה לי אתמול דבר מוזר: באמצע הביקור שלי במעון ראש-הממשלה ראיתי בחור דתי, אבנר עמדי שמו, מסתובב בדירה כמו בעל הבית. שאלתי אותו 'מה אתה עושה כאן?', והוא ענה: 'אני המוביל של נתניהו. אני עושה בשבילו שלוש שנים הובלות, פריקות ואריזות. יש לי אתו קשרי עבודה'".
סיידוף סיפר לגולן כי האיש אמר לו שהוא בעל חברת הובלות, שהמדינה צריכה לשלם לו עכשיו בשביל העבודה שביצע לנתניהו בשנים האחרונות, ושבקרוב גם יגיש חשבון. "הוא טען שמגיע לו הרבה מאוד כסף", הסביר סיידוף, "ואני אמרתי לו שאני לא מכיר אותו בכלל. שמעולם לא הזמנתי ממנו עבודה ואין לי מושג על מה הוא מדבר". גולן לא אהב, בלשון המעטה, את הסיפור. הוא חשד כי ביקור סיידוף בחדרו לא היה תמים כל-כך, וחשדו התאמת כבר באותו השבוע: ביום חמישי בצהריים הגיע אליו אורי אליצור, ראש לשכת נתניהו, הניח על שולחנו חשבון שהגיש עמדי, ואמר שזה בשביל הובלות לדירה של נתניהו. "תציץ בנייר הזה", אמר, "ותראה איך משלמים אותו. תראה מה אפשר לעשות".
גולן הניד בראשו, לקח את המסמך הביתה, ולא נרגע ממנו זמן רב: עמדי ביקש מהמדינה לשלם לו סכום עתק של 440 אלף שקל בשביל עבודות שונות ומשונות, שהמשרד לא הזמין ממנו מעולם. הוא גם לא טרח לפרט ולנמק על מה ולמה בדיוק מגיע לו הכסף, ומדוע לא דרש לפרוע את החוב שנתיים-שלוש קודם לכן. הוא ביצע עבודות בשביל משפחת נתניהו, אז צריך לשלם לו. זה מסריח, אמר גולן למקורביו ביום ראשון והחליט לא להביא את הבקשה בפני ועדת ההתקשרויות והמכרזים, שהוא עומד בראשה. הוא עשה כך עוד לפני שידע לאן הפרשה הזו עוד תסתעף.
נתניהו, מתברר, העסיק בשלוש שנות כהונתו את אבנר עמדי, המקורב לו ולאשתו שרה, בעבודות פרטיות רבות, אבל לא שילם לו, לטענת עמדי, אגורה מכיסו. במקום זה, אחרי מפלתו של נתניהו בבחירות, שלח עמדי בטבעיות את החשבון למשרד ראש-הממשלה, כאילו המדינה היא זו שהזמינה ממנו את העבודה, ודרש את הכסף. שהציבור ישלם את הוצאותיו הפרטיות של ראש-הממשלה היוצא.
אופי העבודות אינו מותיר מקום לספק, שאכן מדובר בהוצאות שאין להן קשר לתפקידו של נתניהו: על-פי גרסת עמדי, הוא ביצע בדירה הפרטית שמשכיר ראש-הממשלה ברחוב עזה, ושבה לא התגורר מעולם, עבודות ניקוי ופוליש ב-12 אלף שקל, הובלות שונות בעשרות-אלפי שקלים, עבודות פריקה ואריזה בעשרות-אלפי שקלים נוספים ואינסוף שליחויות ומטלות אחרות, כמו הזמנת חשמלאי לתיקון ההליכון של נתניהו במחיר 2,900 שקל ופינוי חפצים ממחסן בבית הוריו של ראש-הממשלה.
על-פי הנוהל הציבורי התקין, היו בכירי משרד ראש-הממשלה חייבים להכניס מיד את המשטרה לתמונה. חשד לעבירות פליליות הרי יש פה, צריך היה לחקור אותו ביסודיות וגם לבדוק מי בדיוק האחראי: למשל, האם קיבל ראש-הממשלה לשעבר טובות-הנאה מאיש-עסקים פרטי, האם הגיש עמדי את החשבונות ללשכת ראש-הממשלה על דעת עצמו, האם ניסה נתניהו לממן את הוצאותיו הפרטיות בכספי מדינה, או ששניהם ביחד ניסו לגלגל את חשבון ההוצאות הענק הזה אל הקופה הציבורית? אבל חלק מבכירי משרד ראש-הממשלה הקודמים העדיפו לחפות על המעשים ולהתעלם מן החשדות. מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, משה ליאון, שנכנס לתמונה בסוף מאי השנה, גם הביא לפשרה מוזרה: במקום 440 אלף השקלים שדרש עמדי עבור העבודות שמשרד ראש-הממשלה מעולם לא הזמין ממנו, הוא יקבל רק 50 אלף שקל. אלא שעל-פי ממצאי תחקיר '7 ימים', אסור היה לאשר גם את הסכום הזה, שגם הוא, בהשוואה למחירים המקובלים בשוק, מנופח. שוב נמנעו בכירי המשרד, בעבר ובהווה, מפנייה למשטרה. הם נהגו כך גם אחרי שזנב קטן מהסיפור הזה, אישור התשלום של 50 אלף שקל בשביל שתי הובלות, כבר דלף לתקשורת. תפוח-האדמה הלוהט הזה המשיך להפחיד אותם.

323 אלף שקל לפני מע"מ

השאלה מי ניסה להוציא בטענות שווא כספים מהמדינה התגלגלה בשקט כמה שבועות בלשכת ראש-הממשלה. הימים היו ימי המעבר בין שתי הממשלות, כבר לא היה בדיוק בעל בית, והסמנכ"ל גולן שוחח על הנושא עם חשב המשרד, עמי טלמור. "אני מבקש ממך לקרוא את החשבון הזה", אמר, "אשמח לשמוע מה אתה אומר עליו. הסיפור הזה מריח לי מאוד לא טוב".
טלמור עיין במסמך, הבין שמדובר בחומר-נפץ והציע לגולן להתרחק ממנו. אנשים במשרד ראש-הממשלה זוכרים את גולן מסתובב באותם הימים מוטרד מהסיפור, משתף בו בכירים נוספים, משוחח על הפרשה גם עם היועץ המשפטי של הלשכה, עו"ד שמעון שטיין. על-פי עדותם, העניק לו שטיין גיבוי מלא לפסילת הדרישה הכספית. גולן החליט בנסיבות אלה לחתוך את העניין, הזמין אליו את אורי אליצור והחזיר לו ביד את החשבון. "בדקתי", אמר, "אני לא יודע איך משלמים דבר כזה. לא יודע איך זה אפשרי. לא מצאתי שום דרך". אליצור לא התווכח, וחזר ללשכה של הבוס בידיים ריקות.
זמן קצר לאחר אותה שיחה נכנס לתמונה מנכ"ל המשרד, משה ליאון, בניסיון לסגור את העניין בשקט. ליאון שוחח עם אבנר עמדי, שכנע אותו להגיש חשבון צמחוני יותר (אחרי הנחה, 'רק' 323 אלף שקל לפני מע"מ!) ורץ עם ההישג הזה ישר לחדרו של היועץ המשפטי, שמעון שטיין. "בוא תעזור לנו לפתור את הבעיה", אמר ליאון, "יש כאן חשבון הובלות חדש לבית ומבית ראש-הממשלה בשנים האחרונות, ומוכרחים לאשר אותו מהר".
שטיין עיין במסמך המשופץ, חשד מיד כי ליאון מבקש ממנו לסייע בהכשרת חשבון מפוקפק וביקש זמן ללימוד הנושא. שטיין עיין במסמך ונדהם: הוא גילה בו דרישה כספית למימון יותר ממאתיים הובלות ועבודות אחרות בשלוש שנים, שאיש ממשרד ראש-הממשלה לא הזמין מעולם. בין היתר, התבקש לאשר עשרות 'עבודות שונות' בדירתו הפרטית של נתניהו בתאריכים שונים, בסכום של 1,500 שקל כל אחת; ארבעים 'קריאות' לעבודות סבלות לדירת נתניהו בארבעה חודשים בסכום כולל של 40 אלף שקל; 750 שקל בשביל הובלת שתי כונניות גדולות לצביעה ב'מוסך האומנים'; ארבע עבודות ניקיון ופוליש בחודש אחד, פברואר 97', בדירתו הפרטית של נתניהו בסכום של 12 אלף שקל; הזמנת מנוף להתקנת סורגים בדירה הפרטית בסכום של כ-7,000 שקל; הובלת אופני-כושר של ראש-הממשלה ופריקת ארגזים בסכום של אלפי שקלים.
על-פי הרשימה, הועסק אבנר עמדי במשך שלוש שנים בבית נתניהו בפריקות, בהובלות, באריזות, בעטיפות, בתיקונים ובשליחויות אחרות מטעם ראש-הממשלה. למרות זאת לאורך כל השנים לא טרח לבקש כסף מהמדינה, לא טען במכתבים למשרד ראש-הממשלה כי מישהו חייב לו בכלל כספים, ולא הגיש תביעה לבית-המשפט. שטיין רשם לפניו כי מדובר, בעצם, בהוצאות פרטיות של ראש-הממשלה, סירב לאשר אותן, ולפחות על-פי גרסתו הראשונה ל'7 ימים', הבין שמדובר בדרישה כספית הראויה לחקירת משטרה. "הבנתי שעם העניין הזה יכולה להיות לי התמודדות מול גורמי המשטרה", אמר, "ולכן פניתי לעדנה ארבל, שהחליפה אז את היועץ המשפטי לממשלה. ביקשתי להיפגש אתה בדיסקרטיות וסיפרתי לה הכול".

פנייה סודית אל ארבל

ארבל, מתברר, קיבלה באמת צלצול טלפון מעו"ד שטיין, ביקרה בלשכתו בדרכה לאחת מישיבות הממשלה כמחליפה של רובינשטיין והתעכבה אצלו לשיחה קצרה. אלא ששטיין לא הציג לה באותה הזדמנות את המסמכים ואת חוות-הדעת שכתב. הוא גם לא הציג את הפרשה כחשד לניסיון לקבלת כספים בטענות שווא או לקבלת טובות-הנאה. הוא דיבר על חשבון מנופח שמישהו מבקש לעשות בו, אולי, שימוש לניגוח נתניהו. פרקליטת המדינה הייתה בנסיבות האלו זהירה, ביקשה משטיין לבדוק את החשבון היטב, ועדיין אינה יודעת שהבדיקה הזאת לא נעשתה.
היא גם לא קיבלה משטיין את חוות-הדעת המשפטית שהכין בנושא, שבה נקבע במפורש כי מעבר להוצאות של שתי הובלות, האחת לדירת-השרד הזמנית של נתניהו ברחוב רחל המשוררת והאחרת מהדירה הזאת למעון-השרד הקבוע של ראש-הממשלה ברחוב בלפור, אין לשלם אגורה למוביל הפרטי. חוות-הדעת הזאת, שעותק ממנה שמור בידינו, משתרעת על-פני חמישה עמודים. בפרק 'מהות ההוצאות' היא קובעת כי בחשבון מופיעות כמאתיים פעולות שנעשו, לטענת המוביל, בין יוני 96' ליולי 98'. "מדובר בפעולות אריזה וסבלות בעיקר", כותב עו"ד שטיין, "אם כי ישנה התייחסות גם ל'עבודות שונות' ללא פירוט סוג הפעולות. עוד ישנה התייחסות ופירוט למספר הוצאות ביחס ל'הליכון' הנמצא בבית ראש-הממשלה, וכן התייחסות לרצף פעולות הובלה במספר חודשים, ללא פירוט ספציפי לגבי תאריכי העבודה, וזאת בהיקף של 84 אלף שקל".
עו"ד שטיין מוסיף: "יצוין כי חלק לא מבוטל של העבודות, בסדר-גודל של 60 אלף שקל, מתייחס לעבודות שעניינן פעולות העברה לדירתו של ראש- הממשלה ברחוב עזה. על-פי מה שנמסר לי, ראש-הממשלה לא התגורר בדירה הזאת, לפחות לא בתקופת כהונתו, אלא עבר ישירות מדירה מושכרת ברחוב סוקולוב בירושלים למעון-השרד הזמני ברחל המשוררת, ומשם למעון הקבוע ברחוב בלפור". עו"ד שטיין היה חייב, כזכור, תשובה למנכ"ל ליאון, צלצל לספר לו על השלמת חוות-הדעת ודיווח לו בעל-פה על תוכנה ועל מסקנותיה. שטיין הציע לליאון לבוא לקחת את חוות-הדעת החמורה הזו, אבל ליאון, למרבה ההפתעה, ויתר על התענוג. במקום זאת מינה את עצמו לבודק החשבון של אבנר עמדי, נפגש לטענתו עם בני-הזוג נתניהו ועם המוביל, ואמור היה לפסוק סכום מקובל בשוק ההובלות: 2,000 שקל להובלה במקרה הטוב, 5,000 שקל במקרה המאוד פזרני. בסך-הכול כעשרת-אלפים שקל.
אלא שליאון הסכים במפתיע שהמדינה תשלם לעמדי עבור שתי ההובלות שאישר היועץ המשפטי, 50 אלף שקל. העלות הכוללת עם המע"מ: 58 אלף שקל. הנה ההסבר שסיפק ליאון לוועדת המכרזים וההתקשרויות, שבה חבר גם עזרא סיידוף, מי שסייע לו בבדיקה: "הספק, בטעות, לא הגיש את החשבונות במועד, ולאחר מו"מ אתו הושגה הסכמה על סכום של 25 אלף שקל לכל העברת דירה. השתכנעתי שהספק השקיע שעות עבודה רבות באריזה, בהובלה ובפירוק, והסכומים אותם ביקש בנסיבות אלה הנם סבירים לחלוטין". איך הצליח ליאון להפוך עשרת-אלפים שקל ל-50 אלף? הנה אחד ההסברים: כשעבר נתניהו להתגורר זמנית במעון-השרד של שר החוץ ברחוב רחל המשוררת, עד להשלמת השיפוצים במעונו הקבוע, ביקשו בני-הזוג נתניהו להחליף את המיטה הקיימת שם במיטה האישית הישנה שלהם. אלא שאת המיטה הישנה לא הצליחו הסבלים להעלות דרך המדרגות. היה צורך להזמין מנוף, ובתשע בערב נחסם הרחוב בידי שוטרים לביצוע המשימה. עד-ראייה: "שני סבלים עבדו כאן ביחד עם מנופאי שלוש שעות ברציפות. השכנים יצאו החוצה ולא האמינו למראה עיניהם: באמצע הרחוב הצר הזה, בלב השכונה הפסטורלית, נעמד המנוף בחצות, חסם את הכביש בחסות המשטרה והרים לדירה שבקומה השלישית מיטה ישנה, שעמדה בכל רגע להתפרק. המנופאי אמר שהוא לא לוקח אחריות על המציאה, והזהיר שהיא עלולה להיגמר בדרך. בסוף זה עבר איכשהו בשלום".
העסקת מנוף, על-פי חברת ההובלות הוותיקה מגבעתיים, 'אברהם אליאס', עולה בשעה הראשונה כ-500 שקל, ובכל שעה נוספת עוד 250 שקל. מחיר העסקת המנוף של עמדי, לעומת זאת, לצורכי המיטה של בני-הזוג נתניהו הגיע ל- 6,200 שקל. אבל גם אם נניח שהעברת המיטה צריכה להיות ממומנת מתקציב המדינה, ואפילו נניח שסכום שכירת המנוף, שעליו הצהיר עמדי, לא נופח, עדיין לא היה צריך המחיר הכולל של העברות הדירה לטפס לשחקים האלה. במיוחד לא אחרי שעזרא סיידוף קיבל מחברת הובלות אחרת, המשרתת את המשרד שנים, הערכת מחיר נמוכה בעשרות-אלפי שקלים. למרות זאת אישרה ועדת ההתקשרויות, באישור החשב הכללי באוצר באופן חריג, את תשלום 50 אלף השקל, כשהיא מדלגת, גם כן באישור החשב, על החובה לקיים מכרז. רק ברגע האחרון עצרו במשרד ראש-הממשלה את התשלום. הסיבה: גם בחשבונית החדשה שהגיש עמדי התגלו פגמים חמורים. גם הפעם לא העז איש מהלשכה להזמין את המשטרה.

פגישה בין המוביל לביבי

במהלך התחקיר נפגש עמדי במשרדו, הנמצא בדירתו הפרטית בדרך חברון בירושלים, עם אחת מכתבות 'ידיעות אחרונות', אבל סירב למסור לה את גרסתו להשתלשלות העניינים. הוא דבק בסירובו גם כשנשאל במפורש על החשד שניסה להוציא כספים בטענות שווא מהמדינה, כאשר הועסק באופן פרטי על- ידי משפחת נתניהו. לטענת עמדי, העניין עדיין לא נפתר, החשבון לדבריו לא נופח, ועל חלק מהעבודות שביצע בפועל בשביל ביבי, הוא לא חייב את המדינה. "לא כללתי את העבודות האלה בחשבון", אמר, "ואני משוחח מדי יום עם שמעון שטיין על החשבון שכן הגשתי. הוא דווקא מאוד חביב בשיחות אתי". עמדי לא הסכים בשיחה הזאת להציג את החשבון הראשון או השני שהגיש, אמר שיש לו הרבה מה לומר על הפרשה, והוסיף שהוא ממתין עד ליום רביעי, אחד בספטמבר (לפני שלושה שבועות), לקבלת תשובה מסוימת בעניין, ורק אז יחליט כיצד לנהוג. "אם עד ליום הזה לא אקבל את כספי", אמר, "אפתח את הפה. יש לי הרבה מה לומר בנושא הזה. תחזרו אליי באותו היום ונדבר".
באחד בספטמבר בבוקר צלצלנו אל עמדי כמוסכם, אבל אשתו, עליזה, טענה שהוא לא בבית. "הוא יושב ליד אביו החולה, שקיבל אירוע מוחי", הסבירה, "נמצא לידו בבית-חולים 'שערי-צדק'". באותו זמן ממש ישב לידה בבית בעלה, ויכול היה להיות שותף לשיחה. שעתיים מאוחר יותר, לגמרי במקרה, צלצלה מזכירתו של בנימין נתניהו לכותבי התחקיר, אחרי שבוע של המתנה לתגובתו, וסיפרה שהוא חזר מחו"ל. היא ביקשה שנמתין מספר ימים עד לקבלת תגובותיו. שעה אחרי השיחה הזאת, בצירוף מקרים מעניין נוסף, יצא עמדי מביתו לעבר משרדו של ראש-הממשלה לשעבר והסתגר אתו במשך שעה. כשסיים, יצא משם לבית-החולים 'שערי-צדק' לשחרר את אביו, שהיה מאושפז במחלקה האורתופדית. כאשר הגיע לבית-החולים פגש תחילה את אמו, שהייתה סקרנית לדעת מה קרה בפגישה עם נתניהו. "מה היה", שאלה אותו מיד, "הוא לא רוצה לבוא לקראתך?". "לא", השיב לה, "זה לא פשוט. יש עכשיו כתבה בעיתון". "מה עם הכסף?", לא הרפתה האם המודאגת, ואבנר עמדי השיב: "הוא אמר לי לא לדבר עם עיתונאים. כל מה שאני אומר, לכתוב בדואר או בפקס". השיחה בנושא התארכה. האם ביקשה לדעת מי הדליף לעיתון את הסיפור, ועמדי הביע חשד שמקור הדליפה נמצא בחצרו הקרובה של נתניהו.
האם המשיכה לעסוק בנושא, עמדי הרגיע אותה ובינתיים הלך לשחרר את האב הביתה. מאז אותו יום ניסינו להיפגש שוב ושוב עם בעל חברת ההובלות. סיכמנו על יום רביעי לפני שבוע כמועד הפגישה, ונדחינו בטענות שקריות של אשתו: "אבנר נמצא ליד מיטת אביו", אמרה, כאשר בעלה יושב לידה בבית. "אבנר מטפל באביו החולה ב'שערי-צדק'", הוסיפה, כשהיא שוכחת שרק כמה ימים קודם טענה שהעבירו את האב לבית-חולים אחר. "הוא לא נושא אתו פלאפון, הוא השאיר אותו בבית. קשה ליצור אתו קשר". תגובת נתניהו (ראו מסגרת) לא פחות מעניינת: לטענתו, הוא לא טיפל בהתקשרות העסקית עם עמדי, הוא לא שכר את שירותיו, הוא בכלל לא בעניין. רק שנתיים אחרי ביצוע העבודה נודע לו על המחירים שדרשה חברת ההובלות, והמחיר נראה לו באמת גבוה. אבל אם ראש-הממשלה לא הזמין מאבנר עמדי את העבודה, ממי כן קיבל אותה המוביל הפרטי של נתניהו? משרד ראש-הממשלה הרי מכחיש חד- משמעית, כי מישהו מהמשרד הזמין את העבודה. בעל החברה לא היה ברשימת הקבלנים שעמם עובד המשרד, וקשה להניח שהתגנב בלילה לדירותיו של נתניהו, לרבות למעון הרשמי המוקף שומרים, והתחיל לפנות משם חפצים על דעת עצמו. אם חלילה זה מה שקרה, מותר להניח שאפילו ידידו הטוב נתניהו היה מגיש נגדו תלונה למשטרה.

הגננת של שמעון שטיין

מדוע באמת לא הוגשה תלונה למשטרה עד לרגע זה? תגובת בכיר במשרד: "אם היועץ המשפטי שלנו, שמעון שטיין, לא עשה זאת, למה שאנחנו נעשה. למה שנעשה בשבילו את העבודה. זה התפקיד שלו ולא שלנו". עו"ד שטיין שופך אש וגופרית על החשבון שהגיש עמדי, ואומר שהיה שמח אם המשטרה הייתה באה ולוקחת אותו. אבל הוא לא חושב שהיה עליו לפנות למשטרה עם מה שנאסף בידיו, לא הייתה הצדקה לכך, ובכל מקרה הוא פנה לגורם בכיר מהמשטרה, לפרקליטת המדינה. מדוע לא ביצעת בדיקה יסודית של החשבון? עו"ד שטיין: "כי לא התכוונתי לאשר אותו. על פניו, הוא לא נראה לי. האיש לא עבד עם המשרד, לא היה קבלן מוכר שעשינו אתו חוזה, הוא הגיש לנו חשבונות שנראו לנו מאוד גבוהים. מי שהזמין אותו, כנראה, זה ראש-הממשלה ואשתו, ולנו לא נראה היה שהמשרד צריך לשאת בהוצאות האלה".
החשבון הזה, אומרים לנו, נשא את הכותרת 'פירוט עבודות בשביל ראש-הממשלה'. אתה מאשר? נכון. ואל מי הוא הופנה במשרד? אין הפניה. אין דבר כזה. סליחה? אין. הוא נמסר למישהו ביד, אני מניח מהנהלת המשרד, ומשה ליאון ביקש ממני לאשר אותו. זה מה שקרה. שטיין חזר על הסברו כי מבחינתו די היה בפנייה לעדנה ארבל. "היא הרמה הכי גבוהה", אמר, "ועל הפגישה אתה סיפרתי לכם רק כדי להוכיח, שאין לכם עניין עם איזה קונסוליירי". עדנה ארבל היא לא הגננת שלך. יש משטרה. היא כן הגננת שלי. ועוד איך. סליחה, מדוע היא גננת שלך? ליועץ המשפטי של המשרד שוב לא הייתה תשובה עניינית. "היא הגננת שלי", חזר ואמר, "ועוד איך גננת. היא החליפה את היועץ המשפטי לממשלה. לכן פניתי אליה".
ליועץ המשפטי שטיין אין גם תשובה של ממש מדוע אושר חשבון 50 האלף, לכל הדעות סכום מופרז ומנופח: "בא אלינו לוועדת ההתקשרויות משה ליאון, הצהיר שההובלות שהאיש ביצע נעשו בשביל ראש-הממשלה במסגרת תפקידו, ואמרנו לו: 'בסדר גמור, אנחנו מוכנים לאשר את זה. אבל קודם תשיג לנו את אישור החשב הכללי, שי טלמון. זה מקרה חריג', אמרנו, 'לא נעשה על-פי הכללים, ויש צורך באישור כזה'. האישור הושג בתוך ימים והכסף שדרש עמדי, שאני אגב מאמין שביצע את ההובלות, שוחרר לתשלום. אבל גם עכשיו אני לא מאושר מכל העניין. לגמרי לא, למרות שאישית עשיתי את שלי. פעלתי על-פי הנהלים". מה צריך לקרות עכשיו? בכירים במשטרה אומרים בביטחון: לפתוח בחקירה. חבל על כל רגע. בכיר בפרקליטות: "הסיפור הזה הוא מבחן אמיתי לשלטון החוק, ללשכת ראש-הממשלה, לפרקליטות ולמשטרת ישראל. המשטרה חייבת, על-פי החוק, לפתוח בחקירה גם ללא תלונה פורמלית ולרדת לחקר האמת. מדובר לכאורה בחקירה פשוטה, שניתן לבצעה כיום בתנאים נוחים מבעבר: ראש- הממשלה לשעבר לא נהנה יותר מחסינות. הוא התפטר, כזכור, מהכנסת. אפשר להזמין אותו בכל רגע נתון לחקירה".

תגובת נתניהו

תגובת נתניהו: לא עסקתי בנושא כותבי התחקיר ניסו בחודש האחרון מספר פעמים להיפגש עם בנימין נתניהו, כדי לקבל את גרסתו באופן ישיר ולשוחח אתו על החשדות ששמו נקשר בהם. לשווא. נתניהו סירב, ביקש באמצעות מזכירתו לקבל שאלות בכתב, והשיב עליהן רק אחרי עשרה ימים (בתמונה: בנימין ושרה נתניהו). "משרד ראש-הממשלה", נאמר בתגובה המובאת כאן כלשונה, "ולא ראש-הממשלה בנימין נתניהו, הוא שטיפל בהעברת התכולה ובמימון ההובלה לבית ראש-הממשלה. כך היה נהוג מאז ומתמיד בכל הנוגע לראשי-ממשלות ישראל. אי לכך, מר נתניהו לא עסק בהתקשרות העסקית עם חברת ההובלות, וגם לא במחיר שבו נקבה החברה. כשנתיים לאחר ביצוע ההובלה שמע מר נתניהו לראשונה על המחיר שדרשה חברת ההובלות. מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, משה ליאון, פנה למר נתניהו ושאל אם המחיר נראה סביר. "מר נתניהו השיב שהמחיר שננקב נראה לו גבוה מדיי, ואינו תואם את העבודה שבוצעה. הגם שמדובר בכמה העברות של תכולת משפחת נתניהו, כולל העברות למעון הזמני בבית-הכרם ואחר-כך למעון הקבע ברחוב בלפור, וכן העברה של חפצים למעון פרטי ברחוב עזה ופינויים, לאחר שגורמי הביטחון לא אישרו שהייה שם בסופי-שבוע. בעקבות זאת סיכם משרד ראש-הממשלה עם מר עמדי על תשלום של 50 אלף שקל, סכום שמשרד ראש-הממשלה קבע כסביר, והסוגיה באה על פיתרונה. ראש-הממשלה לא טיפל מעולם בהעברת הדירה, וממילא לא ביקש תשלום עבור דבר". מלשכת ראש-הממשלה נמסר כי לאחר שנבחר לראשות הממשלה, אכן ביקש נתניהו להתגורר בסופי שבוע בדירתו ברחוב עזה, ובקשתו נדחתה משיקולי אבטחה.

ליאון: פעלתי כחוק

ברשימת האנשים שסירבו להתייחס לפרשה או להגיב עליה בולטים ראש לשכתו לשעבר של נתניהו, אורי אליצור, ראש אגף הבינוי, עזרא סיידוף, וסמנכ"ל המשרד בעבר, איתן גולן. גולן הסכים לומר רק כי זמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד הודיע לו משה ליאון כי מעון ראש-הממשלה מוצא מתחום האחריות שלו, ולכן לא ידע דבר וחצי דבר על מה שהתגלה. רק כאשר הובא הנושא לוועדת התקשרויות בראשותו, חשד שמשהו אינו כשר. משה ליאון עצמו סירב זמן רב להגיב על ממצאי התחקיר. "אני רוצה לשכוח מהסיפור הזה", אמר, "אינני מוכן לדבר עליו".
רק לפני שבוע, כאשר הועברו אליו שאלות המחשידות אותו בסיוע להוצאת הכספים מהמדינה, העביר את התשובה הבאה, המתעלמת מהעובדה שמדובר במוביל פרטי, שאיש במשרד לא הזמין ממנו את העבודה. "בכל תקופת כהונתי במשרד ראש-הממשלה לא טיפלתי ואף לא התבקשתי לטפל במימון הוצאות הובלה פרטיות לראש-הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. למיטב ידיעתי, ולפי בדיקה שערכתי בזמנו עם אבנר עמדי, החשבון שהוגש היה עבור שתי עבודות הובלה ואריזה שבוצעו בשלבים בבית ראש-הממשלה בזמן כהונתו כראש-ממשלה. עבודות אלו צריכות להיות משולמות מכספי המדינה על-פי חוק.
"כשמר עמדי הגיש את חשבונותיו, סברתי כי הסכום המבוקש מופרז. לאור האמור ביררתי את העניין עם ראש-הממשלה לשעבר, שסבר אף הוא כך. לאור זאת ערכתי מו"מ עם המוביל, בהשתתפות עובדים אחרים מהמשרד, שבסיומו הופחת החשבון ל-50 אלף שקל בתוספת מע"מ. "לדעתי, סכום זה הנו סביר בהחלט לאור מורכבות ההובלות, ולאחר בדיקה עם חברות הובלה אחרות. לא מצאתי לנכון להתלונן בפני גורם כלשהו על הגשת החשבון, שכן זו לא פעם ראשונה שמוגש חשבון למשרד ראש-הממשלה ומנהלים מו"מ על גובהו. ככלל, ההתקשרויות לרכישות ומתן שירותים והתשלומים בגינם בתקופת כהונתי במשרד, היו כחוק". בתגובה לדבריו של שמעון שטיין, מסר דובר משרד המשפטים: "ייתכן שבידי מר שטיין הייתה חוות-דעת או מסמכים אחרים, אך אלו לא נמסרו לפרקליטת המדינה ביד ולא נשלחו אליה בשום שלב. מאחר והשיחה התנהלה בשלבים הראשונים של העניין, לא נראה שהיה צורך בבדיקת מסמכים על-ידי פרקליטת המדינה באופן אישי באותו שלב. למיטב ידיעתנו, הבדיקה בוצעה לפי הנחיות פרקליטת המדינה, ולאחר-מכן הנושא לא חזר אליה".

הזוג המוזר

בני-הזוג עמדי מטשטשים בקביעות את עקבותיהם. קשה להשיג אותם. הם משתמשים בשמות פרטיים שונים ובשמות משפחה שונים. אבנר עמדי הוא גם אבנר אליהו עמדי, עמדי אב, מזרחי עמדי או עדמי. עליזה עמדי משתמשת בשמות עליזה מזרחי, אלילוס אליס, אילוז עליזה, אילוס אליס. כך, למשל, על פעמון דירתם מופיע השם שלמה עובד. על תיבת-הדואר, לעומת זאת, מתנוסס השלט 'אבנר ועליזה מזרחי'. גם בשמות החברות השונות שהם מנהלים מדירתם הם מופיעים פעם כך ופעם כך. הבלבול הזה מלווה באופן תמוה גם את התקשרותו של עמדי עם משרד ראש- הממשלה. עמדי, כמתואר בתחקיר, הגיש למשרד ראש-הממשלה ביוני חשבונית על סך 58 אלף שקל כולל מע"מ עבור שתי ההובלות לביתו של נתניהו, שאושרו לו בדיעבד. כבר למחרת הגשתה אושרה לתשלום בידי מנכ"ל משרד ראש-הממשלה לשעבר, משה ליאון, רואה-חשבון במקצועו. יומיים אחרי שליאון אישר את החשבונית, גילתה הממונה על התשלומים במשרד ראש-הממשלה, צרויה רפאלי, כי מספר המע"מ על החשבונית שגוי ומתאים לספק אחר בשם 'גן נוי בע"מ'.
עמדי טען באמצעות אשתו, שהזדהתה כעליזה אילוז, כי נפלה טעות בבית-הדפוס שבו הודפסו החשבוניות, ו"חבל לה להשמיד עשרה פנקסי חשבוניות בגלל טעות במספר המע"מ. לכן רכשה חותמת עם שם הספק ומספר מע"מ מתאים". אילוז אף הגיעה ביום ראשון, ארבעה ביולי, למשרד ראש-הממשלה, החתימה את החשבונית המקורית בחותמת עוסק מורשה עם מספר אחר, והגישה לאנשי המשרד אישור לפטור מניכוי מס-הכנסה במקור, אישור ניהול ספרים וצילום תעודת עוסק מורשה. חשב משרד ראש-הממשלה, עמי טלמור, דרש כי תגיש אישור בכתב מטעם רואה-החשבון של החברה, המעיד על תקינותה של החשבונית. עמדי הסכים תחילה, אבל אחרי המתנה של שבועיים הודיע כי הוא אינו מוכן להגיש אישור רואה-חשבון, וגם אינו מוכן שרואה-החשבון ישוחח עם חשב המשרד בטלפון, כי רואה-החשבון פשוט "מת".