תעלומת שמן האפרסמון

אופי המסלול: ברגל



אורך המסלול: כשלוש שעות

שמורת-טבע עיינות-צוקים שוכנת בצפון ים-המלח, כשלושה ק"מ דרומית לגן הלאומי קומראן. השמורה הירוקה ממוקמת בין ים-המלח הכחול למצוק ההעתקים החום - מיקום המעניק לה מראה מרהיב ומעורר חשק לטייל וליהנות מהטבע הפראי שבה.
הוראות ההגעה לשמורה פשוטות מאוד: נוסעים על כביש מספר 1 (ירושלים - תל-אביב) מזרחה, וממשיכים לנסוע בו ישר גם כשהוא הופך לכביש מספר 90. עיינות-צוקים נמצאת שלושה קילומטרים דרומית לגן הלאומי קומראן ולקיבוץ קליה, והשילוט יביא אתכם בדיוק עד לשמורת-הטבע.
את עקבות השמן אפשר למצוא באתר הארכיאולוגי שבשמורה, שם נמצאות עתיקות אחוזה הרודיאנית, מתקופת בית שני. אתר ארכיאולוגי זה נחפר לראשונה ב-1957 על-ידי רונלד דה-וו - כומר צרפתי מהכנסייה הדומיניקנית, שטען כי באתר זה הייתה חווה חקלאית איסיית. האתר נחפר שוב באפריל האחרון, על-ידי פרופ' יזהר הירשפלד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים. ממצאי החפירה העלו סברות חדשות, שלפיהן באתר זה עסקו בגידולו של צמח האפרסמון (לא אותו אפרסמון שאנו מכירים כיום) ובהפקת שמן ובושם ממנו.
מהו אותו שמן אפרסמון מסתורי? שיח האפרסמון נקרא גם בלזמון במקורות ההיסטוריים. ערוגות שיח שמהן יצרו את שמן ובושם האפרסמון, גדלו בנאות המדבר של ים-המלח: יריחו, עין-גדי וכמובן כאן, בעיינות-צוקים. על-פי התיאורים, השיח היה דומה בצורתו לגפן, והתנשא לגובה של כמטר אחד בסך-הכל.
ההיסטוריון פליניוס, בן המאה הראשונה לספירה, מספר על שני סוגים של בושם האפרסמון: בושם משחתי, שהופק על-ידי חריצת הגזע, ובושם ארומטי, שהופק על-ידי בישול תמצית הצמח עם שמן זית. בביקור באתר אפשר לראות את המתקן ששימש להפקת תמצית הבושם, הלא הוא השמן. מתקן זה כולל שני חלקים: בריכת השרייה גדולה (4X4 מטרים) ובור איסוף. בבריכת ההשרייה שהוזנה במי המעיינות הונח הגזם (ענפים, עלים, קליפה וזרעים), ושם הוא רוסק בעזרת אבנים גדולות שנמצאות באתר. התמצית המזוקקת זרמה דרך תעלה לבור האיסוף, שם נאספה והועברה למתקן בישול.
יוסף בן-מתתיהו (יוספוס פלביוס), בן המאה הראשונה לספירה, סיפר כי האפרסמון הגיע ליהודה כמתנה של מלכת שבא לשלמה המלך. האפרסמון היה ידוע כבושם בעל ערך רב באותה תקופה, וערכו היה שווה-ערך לזהב. למעשה, הבושם היה המוצר היוקרתי ביותר של ממלכת יהודה בתקופת בית שני. הוא נמכר בכל השווקים של האימפריה הרומית, ושימש גם לצורכי מרפא, חיטוי והבערת קטורת. בעל האחוזה ששכנה בעיינות-צוקים היה כנראה איש עשיר, חשוב ובעל כוח. קרוב לוודאי שאת הבעלות על עיינות-צוקים קיבל האיש מהמלך עצמו, הורדוס, שנהג להעניק אחוזות קרקע לנאמניו.
בשנת 34 לפני הספירה ביקשה קליאופטרה מהמצביא אנטוניוס, שהיה מאוהב בה, את חלקות הבושם ביהודה. ובסיפורי אהבה כמו בסיפורי אהבה: אנטוניוס העניק לבחירת ליבו את מבוקשה. הורדוס, שלא רצה לוותר על האפרסמון, נאלץ לבקש מקליאופטרה את חלקות האפרסמון בחזרה. היא מצידה הסכימה להחכיר אותן להורדוס תמורת הכנסה שנתית נכבדת. רק עם מותה, בשנת 30 לפני הספירה, חזר השטח להיות בבעלותו של הורדוס, וממנו עבר לבנו ארכיאלוס.
כנראה שהאיסיים שחיו בקומראן (כשלושה ק"מ צפונה מכאן), הם שעבדו באחוזה שבעיינות-צוקים והפיקו את השמן. אולם מסתבר כי על-אף שבאותה תקופה מחיר השמן היה כמשקלו של זהב טהור, האיסיים דווקא נרתעו מהמגע עמו.
בספרו תולדות מלחמות היהודים עם הרומאים (ספר שני פרק 8), מתאר יוסף בן-מתתיהו את האיסיים: הם חושבים כי השמן מטמא את הגוף, וכאשר נמשח אחד מהם בשמן בלי רצונו, מוטל עליו למרק את בשרו... עובדים את האדמה ומהם עוסקים במלאכות שונות המרבות שלום בעולם, לטובת עצמם ולכל הנלווים עליהם. האיסיים אינם צוברים כסף וזהב, אינם רוכשים אחוזות ארץ גדולות ואינם חומדים הכנסות מרובות, אלא שואפים לספק את צרכי חייהם ההכרחיים בלבד.
מכאן אפשר להסיק כי האיסיים עבדו כשכירים אצל בעל האחוזה בעיינות-צוקים, וייתכן כי בזמן הפקת הבושם התלכלכו בשמן - וכשסיימו לעבוד מיהרו למקווה כדי להתנקות. גם מלחמות התנהלו סביב שיח האפרסמון ותוצרתו המיוחדת: בתקופת חורבן בית-שני ניסו היהודים לחבל בחלקות האפרסמון, כדי שלא להשאיר לרומאים הזדמנות להתעשר מהפקת הבושם. פליניוס מתאר קרבות בעין-גדי בין היהודים לרומאים, סביב השיחים יקרי-הערך. ניסיון זה של היהודים לחבל באפרסמון כשל, אולם בימי מרד בר-כוכבא הושמדה חלקת האפרסמון הגדולה ביותר ביהודה - החלקה שהיתה ביריחו. כשמבקרים בשמורת-הטבע עיינות-צוקים כיום, כבר אי-אפשר להריח את ניחוח בושם האפרסמון. איש אינו יודע האם השיח הזה עוד קיים, או מה ריחו.
סביר להניח כי האפרסמון שממנו הפיקו את הבושם נכחד מן העולם. אך החוקרים מנסים לחפש שרידים של הצמח, ויסתפקו גם בבקבוק של שמן או משחה שיתנו לנו ולו ניחוח קל של הבושם המפורסם. את השרידים הללו חיפשו בעיינות-צוקים, וימשיכו לחפש בעונות החפירה הבאות. לפני מספר שנים נמצא בקבוק שהניחו כי החומר שבתוכו הוא שמן, מאחר ועל הבקבוק היה כתוב בלזם - אך לא ניתן היה לפענח בדיוק מה היה תוכן הבקבוק מכיוון שבכל-זאת חלפו כבר כ-2,000 שנה.
לאחר שמסיימים להתרשם מהאתר הארכיאולוגי להפקת שמן האפרסמון המסתורי, אפשר לקנח בסיורים בנאת-המדבר הייחודית והמרשימה, שהיא שמורת-הטבע הנמוכה בעולם.