דלתות וחלונות מזכוכית - איך להיזהר

לפני כשבוע הזדעזעה המדינה ממותו של ילד מקיבוץ משמר-השרון, שרץ ונתקל בדלת זכוכית שהתנפצה וגרמה לו לדימום כבד, עד לפטירתו. עם-זאת, בשנים האחרונות נרשמו כבר מספר מקרים דומים - ילדים שנפלו מחלון בניין מגורים, או נשענו על סורגי חלון בבית-ספר ונפלו למטה. אסונות כתוצאה מפגיעה בזכוכית הפכו באחרונה שכיחים במיוחד, והמקרה האחרון מצטרף לסטטיסטיקה המטרידה.

"ילדים הם אוכלוסייה פגיעה במיוחד", מציין מנכ"ל מרכז הבנייה הישראלי, ערן רולס, "אבל גם מבוגרים יכולים להיפגע. העובדה שילדים מתרוצצים ולא בהכרח נזהרים, וכן הגובה שבו הם מתנגשים בזכוכית - מהווים סכנת חיים".

התקן - רק מהשנה האחרונה

אחת מהסכנות החמורות ביותר היא דלת זכוכית בבתים פרטיים, מהסוג שמפריד בין הסלון למרפסת או ליציאה לגינה. בדרך כלל, מדובר בדלתות זכוכית גדולות ושקופות, וילדים שרצים ומשחקים בבית יכולים להיכנס לתוכן בעוצמה רבה. בארה"ב ובאירופה קיימת מודעות גבוהה לנושא זה ופתרונות מיגון שונים הוכנסו לשימוש, אך בישראל, כמו תמיד, המודעות נמוכה. רק כשקורה אסון, כולם מתעוררים.

מה קיים בתחום החקיקה והתקנים? בירור קצר מעלה תמונה מטרידה: תקן 938, שמתייחס לזכוכית בטיחות, פורסם ברשומות רק בשנה האחרונה וחל רק על מבנים חדשים. התקן, שהבדיקה שלו מדמה התנגשות של ילד בן 7 בזכוכית, אינו חל רטרואקטיבית על מבנים ישנים. המשמעות: רוב המבנים בארץ אינם מצוידים, או לפחות אינם חייבים להצטייד בזכוכית תקנית.

לפי תקן 1099 לזכוכיות, שמעוגן גם בחוק התכנון והבנייה, בכל גובה של עד 90 ס"מ מהרצפה חייבת להיות זכוכית מחוסמת או זכוכית בטיחות. עם-זאת, במקרים רבים ובייחוד בבנייה פרטית, לא שמים לב או לא מודעים לתקן, ומתכננים דלתות וזכוכית בלתי ממוגנים.

איך להיזהר

"ניתן להקטין סכנה של דלתות וחלונות זכוכית באמצעות תכנון נכון", מציין אלכס גלעד, אדריכל חברת קליל.

לדבריו, אם מתכננים חלוקות ביניים של שטח החלון, משטחי הזכוכית קטנים וכך גם הסכנה של המעבר דרכם וההתנפצות. יתרון נוסף של החלוקה ל"מיני חלונות" - הפחתה של סכנת הפריצה לבית.

לאנשים שאינם אוהבים חלוקה של שטחי זכוכית ומעדיפים שטח אחד גדול, מומלץ להשתמש בזכוכיות מחוסמות או טריפלקס. כך, אפשר להקטין את הסכנה מבלי לוותר על החלום של חלון זכוכית ענק.

אמצעי נוסף לזהירות הוא שימוש בזכוכית קהה דקורטיבית או חלבית, שמונעת תחושה שהחלל פתוח למעבר. בנוסף, ניתן להשתמש במדבקות או סימני אזהרה שמתריעים על קיום זכוכית, ומפחיתים את הסכנה שמישהו לא ישים לב ויחשוב שמדובר בשטח פתוח. פיתרון זה מקובל יותר בשטחים ציבוריים ולא בבתים פרטיים, מכיוון שהוא פחות אסתטי.

דרך נוספת להיזהר היא למגן את הזכוכית הקיימת בבית. בשוק הזכוכיות קיים ציפוי שניתן להוסיף אותו על הזכוכית, כדי להבטיח מיגון מקסימלי. ניתן לצפות שמשה ביריעה פולימרית שקופה לחלוטין, שאינה משנה את חזות השמשה. היריעה מיוצרת בקיבוץ חניתה, שנחשב לאחד משבעת היצרנים המובילים בעולם בתחום זה.

95% מתוצרת המפעל משווקת לחו"ל, למרות נסיונות חוזרים ונשנים להגיע לתודעה של הצרכנים הישראלים. במפעל אומרים, כי בישראל אין ביקוש גבוה למיגון זכוכיות, בגלל המודעות הנמוכה לנושא.

רן נאור, מנהל שיווק של אל-סורג - חברת השיווק וההתקנות של המפעל - מציין כי לקוחות רבים חוששים למגן שמשה קיימת, בעיקר מהשיקול האסתטי.

נאור מדגיש, כי מיגון, המבוצע בצורה מקצועית ואחראית, מקבל שקיפות של זכוכית רגילה. עלות המיגון: כ-168 שקל למ"ר זכוכית, כולל התקנה ואחריות.

זכוכית כפולה אינה מוגנת

בשוק קיימים מספר סוגים של זכוכית, וכדאי לדעת להבחין ביניהם: זכוכית רגילה - זכוכית שאין בה שום מיגון, אלא אם עברה תהליך של חיסום. זאת הזכוכית הנפוצה והמסוכנת ביותר - ילדים שנתקלים בה יכולים לנפץ אותה ולהיפגע.

זכוכית מחוסמת - זכוכית שעברה תהליך של חימום והתקררות, שמעצים את חוזקה. עוצמת המכה שדרושה כדי לישבור זכוכית זו, גדולה פי 4 מזו של הזכוכית הרגילה. תכונה נוספת שלה: כשהיא נשברת, נוצרים אלפי רסיסים קטנטנים במעין רסק, דבר המונע פגיעה רצינית. חיסום זכוכית מכפיל את מחירה.

זכוכית כפולה / בידודית - אין בזכוכית זו שום מיגון נגד שבר. התפקיד היחיד שלה הוא לבודד, וברווח בין הזכוכיות נמצא אוויר או גז. זכוכית זו נשברת כמו זכוכית רגילה.

טריפלקס - זכוכית רבודה, שיש בה שתי שכבות של זכוכית ובאמצע שכבה פלסטית. זכוכית זו דומה בתכונותיה לתוספת מיגונית לחלונות קיימים. הפלסטיק מיועד להחזיק את השברים במקום, כמו ריסוק של שמשות מכונית. יתרונה: האקוסטיות. החיסרון: מייקרת פי 3 את השמשה. מחיר הזכוכית נע בין 80 ל-700 שקל למ"ר, בהתאם לעובי, איכות, תהליכים כימיים של הפחתת קרינה וכו'.

פורסם ב"ידיעות אחרונות"