אם שבנה נהרג בדקר קיבלה את חליפת המלחים שלו

"הכל חזר אלי בבת אחת. 34 שנים של זכרונות, של בכי, של תפילה וכאב. כאילו הצוללת נעלמה רק השבוע. חיבקתי את החליפה של בני היקר, יוסף, והדמעות זלגו בלי הפסקה". כך תיארה אמש דליה אלמוג בת ה-83 את הרגע שבו קיבלה לידיה את חליפת המלחים הייצוגית של בנה, יוסף אלמוג (סוויסה), אחד מ-69 לוחמי הצוללת "דקר" שנעלמו במצולות.
הבשורה היכתה בתדהמה את בני המשפחה, המתגוררים במושב מבטחים שבנגב המערבי. אלמוג היה בן 20 כשאבד עם חבריו במצולות. מאז חלפו 34 שנה, ובני המשפחה כבר לא האמינו שיקבלו אי פעם מזכרת מיקירם. אולם שלשום בערב נשמעה דפיקה על דלת הבית של איציק אלמוג, אחיו של יוסף, שאצלו מתגוררת האם השכולה. בפתח ניצבו קצינים בכירים של חיל הים, שעוסקים בטיפול בשרידי הצוללת "דקר".
מצויידים ברופא נכנסו הקצינים אל הבית, וביקשו להראות לאם דליה ולאחים שעדיין מתגוררים במושב את הפלא הגדול. הדבר היחיד שאינו עשוי מתכת אך נותר בשלמותו ונמצא בין שרידי הצוללת, על קרקעית הים: חליפת המלחים החורפית של יוסף, ששימשה כמדי הייצוג של צוללני ה"דקר". עטופה בתוך שקית ניילון אטומה, נמצאה החליפה הכחולה, העשויה צמר, ועליה הפסים הלבנים והעיטורים המוזהבים. על החליפה נותרו הדרגות של יוסף, וגם סיכת הצוללן שלו, שמאחוריה המספר הסידורי שהיה שייך רק לו: 0420.
החליפה נמצאה במבצע החיפושים האחרון שערך חיל הים, באוקטובר 2000, במקום טביעת הצוללת. במסגרת המבצע נמשה מהמים גשר הפיקוד של הצוללת, שיוצב ברחבת הכניסה למוזיאון חיל הים בחיפה. ההתרגשות בקרב המחפשים היתה גדולה כשהוצאה ממעמקי הים גם חליפת מדי א' שלמה של צוללן. החליפה נמצאה על קרקעית הים, מקופלת בתוך שקית ניילון ועטופה במעיל סערה מניילון, עובדה שסייעה לה להישמר במצב מצויין. היא כוללת ירכית עם צווארון מלחים, מכנסים מצמר, חולצה לבנה מבד ועניבה ממשי.
המספר הסידורי שנמצא על כנפי הצוללן על החליפה הוא זה שאישר לחוקרי יחידת ה"דקר" כי מדובר בבגדיו של יוסף אלמוג. רק לאחר שהיה ברור מעל לכל ספק כי מדובר בחליפה שלו, נסעה פמליית הקצינים אל בית משפחת אלמוג במבטחים כדי לתת לאם מתנה יקרה: את הזכות לחבק במשך שעה ארוכה את חליפת בנה היקר והאובד.
"זה היה אירוע מרגש", שיחזר אתמול האח, איציק אלמוג. "כולנו בכינו כשראינו את החליפה. התרגשנו במיוחד בשביל אמא, שבמשך 34 שנה ראינו איך היא לא מפסיקה לבכות ולקוות שיוסף יחזור. אלו היו רגעים יקרים במיוחד".
לאחר התייעצות משפחתית החליטו האם והאחים להפקיד את החליפה של יוסף במוזיאון חיל הים, באגף שמוקדש להנצחת ה"דקר" ולוחמיה. וזאת, לא לפני שמפקדי החיל ואורי ארנון, מנהל המוזיאון, הבטיחו לאם ולבני המשפחה שבכל עת שיחושו צורך בכך או יבקשו זאת, הם יוכלו לבוא ולהתבודד עם החליפה, המזכרת הכי קרובה מהאח שאבד במצולות.
דליה, האם, לא הפסיקה אתמול להתרפק על זכר הבן: "הוא היה הבן הבכור שלי, והוא היה ילד מאוד מסודר. כל דבר הוא קיפל בעצמו ושמר. הוא הכניס את החליפה לניילון כדי שלא תתלכלך. הוא רצה להיות מוכן הכי יפה לטקס קבלת הפנים לצוללת בחיפה. אבל הוא לא זכה להגיע לחיפה. לפחות יש לנו את האפשרות ללטף את החליפה שלו".

את הידיעה כתבו ליאור אל חי, צבי אלוש ועמיר רפפורט