ספיר קופמן: "הגעתי לגמרי במקרה"

"כילדה, מעולם לא היו לי שאיפות להיות דוגמנית, כמו שיש לנערות רבות בימינו. אל התחרות הגעתי ממש במקרה, בעקבות המלצה, והרגשה שאם אצליח להשתלב בה אזכה לפחות בכמה ימי חופשה מהטירונות. דבר הוביל לדבר, ומצאתי עצמי בעיצומו של תהליך, שבסופו זכיתי.
"למזלי, בזכות חינוך טוב מהבית, לקחתי כבר מההתחלה את הדברים בפרופורציות המתאימות. אמנם זכיתי בתחרות ואני מייצגת את ישראל בעולם, אך אין זה מתפקידי להביא שלום, ונכון שאני מפורסמת, אך אני רק אחת מרבות. היו לפני ויהיו גם אחרי.
"אבל אז, לא ידעתי שהזכייה בתחרות תוביל אותי לעתיד שלא דמיינתי. הזכייה פתחה בפני את עולם הדוגמנות, שבאותה תקופה היו קטן בהרבה. מהר מאוד מצאתי עצמי בצמרת, וזה תרם לי רבות: הייתי עצמאית מגיל מאוד צעיר, 18 בקושי, ופרנסתי עצמי בכבוד. למדתי משהו על אחריות: כיצד לנהל יומן עבודה, את החשבונות שלי, וגם את העובדה שצילומי חוץ רבים, בעיקר לבגדי ים, מתחילים בארבע בבוקר ומסתיימים בשמונה בערב. בכל הזמן הזה עלי להיות יפה, סבלנית, ערנית וחייכנית. העבודה הפכה אותי לבחורה אחראית ולא מפונקת, ונטעה בי מוסר עבודה גבוה.
"הפרסום הוציא אותי מעט מבועת הביישנות הטבעית שלי. מילדה אנונימית הפכתי דמות ציבורית ומוכרת שרבים (בעיקר ילדות צעירות) קוראים ומקשיבים למוצא פיה. את העבודה הזו, שפתאום אני מושא הערצה של ילדות צעירות, ניצלתי תמיד כדי להעביר את המסר, לפיו מתחת לעטיפה החיצונית חייב להיות בן אדם אמיתי, ושאני בדיוק כמו כולן, בן אדם חי ונושם, עם יתרונות וחסרונות, וודאי שלא מושלמת.
"עד היום, כשאני רואה את הילדות הצעירות מוכנות להילחם, מעבידות ומרעיבות עצמן עד נזק על מנת להיראות רזות ויפות ולהצליח כדוגמניות, אני אומרת: הי, לא בכל מחיר. אם זה בא בקלות - מה טוב, אבל לא כל האמצעים כשרים כדי להפוך לדוגמנית מפורסמת.
"בתקופת הקריירה שלי הכרתי אנשים רבים מכל שכבות האוכלוסיה. אנשים שהעסיקו אותי, מעצבים, ספרים, אנשי מפתח, והאנשים שבזכותם הפכתי למי שאני, שאהבו והעריצו אותי כל השנים. יש לי רק מלים טובות לומר על עולם הזוהר, שאליו כאמור, נקלעתי במקרה, ועל כך אני מודה ושמחה. אבל, בואו ניקח הכל בפרופורציות, ונבין שהכל זמני ויש חיים גם אחרי הזוהר ובלעדיו, ובסופו של דבר, הכי חשוב זה הבית והמשפחה".