מכתב לאקס

הלילה חלמתי עליך.
חלמתי שאנו נפגשים. באת לאסוף אותי במכונית שלך. פתחתי את הדלת של המכונית והריח הכל כך מוכר היכה באפי. וישבת בפנים. לבשת את החולצה שלך שאני כל כך אוהבת. זאת שמבליטה את העיניים הירוקות. עיני חתול יפהפהיות. ככה קראתי לך, זוכר?....חתול שלי. נתת לי חיבוק ארוך ארוך ונסענו. לא יודעת לאן. התרכזתי בך. ובנו. ואז עצרת את המכונית. ולפתע אספת אותי לנשיקה סוערת. יכולתי לחוש במגע שפתיך. טעמן כל כך מוכר. ונשכתי את אוזנך כמו פעם. ונשמת בכבדות, נשימותיך מספרות לי את מה שהמילים לא אומרות. גם אתה התגעגעת. ונשקתי לך. עוד ועוד. יונקת בכוח את שפתיך, כמו יודעת שזכיתי לכמה רגעים של אושר צרוף. גנוב. והלב פעם בחוזקה. כמה שאני אוהבת אותך. ורצף של תמונות עברו לנגד עיני. ורציתי שהרגע הזה ימשך לנצח.
פקחתי את עיני. קרני האור כבר חודרות דרך החלון. שאון הרחובות המתעוררים לאיטם כבר בוקע מחוץ לחלון. הבוקר הגיע. ועקבות החלום עוד נותרו, כל כך מוחשיים.
אקס שלי. אוהבת אותך כל כך. אבל אתה כבר לא שלי. ולעולם לא תהיה עוד. והימים חולפים להם, ואתה נדחק ממחשבותיי. עסוקה בטרדות היום יום. ורק בלילה אתה מגיח, חודר שוב לעולמי, לשניות ספורות, ושוב אנו יחדיו. נאהבים ונעימים. כמו שהיינו פעם.
אוהבת לנצח
שלהבת.