לאהבה הראשונה שלי.

אני כותבת לך ממרחק של שנים, ממרחק של זמן, של חוכמה, של נסיון.
עברו הרבה שנים והרבה רגעים בהם רציתי להושיב את עצמי ולכתוב לך.
יש לי המון מה להגיד לך, לא תמיד ידעתי איך, לא תמיד חשבתי שצריך...
אחרי הכל אתה, האהבה הראשונה שלי...זה שלמדתי איתו הכל, על הכל.
חשבתי עלייך המון במשך השנים האלה.
חשבתי עלייך כשהתגייסתי ועמדתי עם המדים בסוף הטירונות,
חשבתי עלייך כשהתקבלתי לעבודה הראשונה והתחלתי לעשות את הכסף הראשון שלי...
חשבתי עלייך כשנסעתי לטייל בעולם לכמה חודשים, איך קיפלתי אותך קטן בתרמיל הגב שלי ולקחתי אותך לכל המקומות שתמיד חלמת עליהם.
חשבתי עלייך לילות ארוכים בחוף הים עם ערימה של בירות וסיגריות.
חשבתי עלייך כשיצאתי במשך שנתיים עם החבר הכי טוב שלך, ובלילה הייתי בוכה לכרית, ובימים לומדת לאהוב אותו כמו שאהבתי אותך... מקווה שיום אחד תסלח לי.
חשבתי עלייך ביום שנכנסתי לדירה הראשונה שלי וסידרתי את האלבום שלנו עמוק בתוך ארון שאותו פותחים רק פעם בעונה כשמחליפים קולקציה.
הייתי איתך כשחלמתי אותך, כשהזיתי אותך, כשדמיינתי אותך הולך מולי, עם הגב אלי...
אהבתי אותך כל השנים האלה, כאילו אף פעם לא הלכת לשום מקום....
אהבתי אותך כל השנים כמו ביום הזה, שדפקו לי על הדלת ואמרו לי שנהרגת.
באותו הרגע הכל השתתק, נגמר האוויר ולשום דבר לא היה טעם.
הבטחתי לעצמי לזכור אותך.
יפה
גבוה
חכם
מצחיק
שלי...
שלי !!
ובגשם הראשון, אחרי הקיץ שקברנו אותך....
רצתי אלייך עם שמיכות לחמם אותך....
הייתי באה לפעמים עם האוזניות להשמיע לך מוזיקה.
חשבתי שתחזור, שאני אתעורר... שזה רק סיוט ששמור לסיפורי אימה והוליווד.
שתדע, שאין יום שבו אני לא חושבת עלייך...
שאני לא משמרת איזה זיכרון אחד קטן, למי שהיית.
וזה יהיה ככה כל עוד אני כאן מרחפת מעל האדמה.
אתה היית האהבה הראשונה שלי, החזקה, הברורה, אתה זה שלימדת אותי הכל.
אני אוהבת אותך..
אף פעם לא הפסקתי.