ג'נין: מחפשים גופות בין ההריסות

צה"ל התיר אתמול (א') לראשונה לכמה עיתונאים, ישראלים וזרים, להיכנס למחנה הפליטים ג'נין. עם פתיחת שערי המחנה בפני עיתונאים, התברר כי ברחובות המחנה לא מוטלות גופות, אולם ניכר הרס רב, והמחנה נראה שומם מתושבים.

לפי מקורות צבאיים, עד כה ידוע על 37 גופות שנמצאו. חיילי צה"ל איתרו 29 גופות, ו-8 גופות נוספות פונו לבית-החולים בג'נין ונקברו שם. בין שמונה הגופות האלה הייתה גופתה של אשה פלסטינית שמתה מהתקף לב. לדברי מקורות צבאיים, האחרים הם לוחמים פלסטינים בחלקם, ובחלקם אזרחים שנהרגו. קצינים באוגדה הפועלת באזור ג'נין סיפרו כי עד עתה סרקו חיילי צה"ל כ-40% משטח המחנה, ו-29 הגופות נמצאו באזורים אלה.

על-פי הערכת צה"ל, במחנה נמצאות עוד כמה עשרות גופות של פלסטינים. בסך הכל נהרגו, על-פי ההערכה הנוכחית, כ-80 פלסטינים. אם ההערכה הזו נכונה, מדובר במספר נמוך הרבה יותר מטענות הפלסטינים, שדיברו על מאות הרוגים. גם דובר צה"ל אימץ עד כה באופן חלקי את נתוני הפלסטינים.

למרות ההסכמה שהושגה בבג"ץ, על פינוי הגופות בשיתוף הצלב האדום, סירבו נציגי הצלב האדום להיכנס לעבודה בשעות הערב, כיוון שהעדיפו שלא לעבוד בחשכה. לפיכך יחלו אנשי הצלב האדום, בשיתוף עם צוותים של צה"ל, לאתר גופות נוספות במחנה החל ממחר בבוקר.

ארבע גופות מוטלות בחדר המגורים

דממת מוות שררה אתמול במחנה הפליטים ג'נין. במשך שלוש השעות שבהן התיר צה"ל ביקור של עיתונאים ישראלים במחנה, לא נראה בו ולו פלסטיני אחד. נראה שרובם המכריע של התושבים נטשו את בתיהם לפני פעולת צה"ל או במהלכה. אם היו אתמול פלסטינים במחנה הפליטים, הם הקפידו להסתתר הרחק מעיני החיילים.

סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה שרק כמה מאות תושבים נותרו במחנה מתוך 13,000 תושבים שהיו בו. במחנה אמרו שחלק גדול מהגברים נעצרו, ואחרים עזבו, לאחר שהודיעו ברמקולים שעליהם לעזוב את המקום, אם אינם רוצים להיהרג בהריסות בתיהם.

הביקור, שאיפשר הצבא באיחור קריטי של שלושה ימים מתום הקרב שניטש במחנה, לא סיפק פתרון חד משמעי לקושיה שסביבה מתכתשים מנהיגים ודוברים, ישראלים ופלסטינים, זה קרוב לשבוע: כמה גופות של פלסטינים מצויות בו? קצינים כחיילים הכחישו באופן נחרץ את הטענות על טבח באזרחים. התושבים הפלסטינים שברחו מהמחנה מסרו גרסה שונה לגמרי. אולם בפועל, בשטח, ראו הכתבים הישראלים רק גופת פלסטיני אחד, באזור שבו התרחשה מרבית הלחימה. גופות אחרות הושארו בתוך הבתים. חלקן כבר אותרו בידי צה"ל אך פינויין התעכב על רקע הדיון בבג"ץ.

צוות של סוכנות הידיעות רויטרס שביקר במחנה דיווח על כמה גופות שמצא מוטלות בין הריסות הבתים. כתב רויטרס, מארק היינריך, סיפר כי ראה גופות של 4 גברים פלסטיניים, שהשחירו מריקבון בתוך ההריסות של חדר מגורים שנפגע מטיל. אנדראה חארב, פסיכולוגית ילדים בת 34, אמרה לו כי ארבעת הפלסטינים אכלו ארוחת ערב בחדר המגורים בעת שהטיל פגע בהם. ואולם כתב רויטרס מציין שאחד מהם חבש קסדה לראשו, ומטעני צינור היו מוסתרים מתחת למעיל בחדר. בבית אחר, כמאה מטרים משם, ראה צוות רויטרס את גופתו הנפוחה של גבר בגיל העמידה שהייתה שכובה על הצד ליד ספרייה.

גופות אחרות נמצאות עדיין כנראה מתחת להריסות, מבלי שמישהו-ישראלי או פלסטיני, הצליח להגיע אליהן. מה קרה, אם כן, לשאר הגופות שהפלסטינים דיברו עליהן? ההסבר הפלסטיני לפער בין הגופות שנמצאו במחנה בפועל לבין הערכת האבידות המוקדמת שלהם, הוא פשוט: ישראל העלימה את הגופות הנותרות וקברה אותן בקבר אחים, אולי בבית העלמין לחללי אויב. קציני צה"ל, כמובן, מכחישים.

עשרות בתים במחנה נמחקו

מה שאינו במחלוקת הוא ההרס העצום שגרמה הפעולה במחנה ג'נין. מלבן שאורכו כמאה מטרים, ורובו מעט פחות מכך, בחלק הצפון מזרחי של המחנה, הזכיר, יותר מכל, את תמונות רעידות האדמה הקשות בטורקיה בשנים האחרונות. כאן הייתה עיקר ההתנגדות של הפלסטינים החמושים. עד למותם של 13 חיילי המילואים, בתקרית בסמטה סמוכה ביום שלישי בבוקר, התקדם צה"ל בזהירות. אבל מכאן ואילך הוסרו הכפפות. בית שממנו נורתה אש פשוט נגרף בידי הדחפורים. בסוף הפעולה, נמחקו עשרות בתים כאלה באותו מלבן.

במקום נותרו רק הריסות: מוטות ברזל מעוקמים, אבני בנייה מנופצות, שרידים ממורטים של מה שהיו בתי מגורים שוקקי חיים עד לפני שבוע. באוויר שלטה צחנה - בעיקר תוצאה של הביוב הזורם ברחובות ההרוסים, מקצתה כנראה גם ריח הגופות שלא פונו. ובאמצע נראתה הגופה היחידה ש"זכו" לראות הכתבים הישראלים: איש ביטחון פלסטיני, לבוש מדים ולצדו מחסניות תחמושת, ישוב, שעון לאחור בין הריסות בית, ראשו מפויח מפגיעת קליעים.

גם מסביב למלבן נראה הרס רב. חצרות וחדרים של בתים נהרסו. בניינים בני שלוש קומות נהרסו בחלקם, כשעל הקירות סימני מאות קליעים, ולעתים הפיח שמותירה אחריה פגיעת טיל נ"ט הנורה ממסוק. בבית אחד, שחזיתו קרסה, נראו מכונות תפירה ומגירות אחסון מושלכות. על הקיר, כמו בכל בתי המחנה, תמונות ה"שאהידים"- מתאבדי החמאס והג'יהאד האיסלאמי, נושאים רובי קלאצ'ניקוב על רקע כיפת הסלע בירושלים, ולצדם פוסטר של ראאד כרמי, ראש הזרוע הצבאית של הפתח בטול כרם, שנהרג בפעולת התנקשות ישראלית לפני שלושה חודשים.

החיילים מספרים מה גרם להרס: לא רק דחפורים. גם ירי מסוקים, מקלעים ולעתים אף פגזי טנקים. אבל ברור למדי שחלקו של ההרס נגרם כתוצאה מהמטענים שהניחו הפלסטינים. רבים מבתי המחנה מולכדו. בין הבתים פזורים חוטי תיל, שנועדו להפעלה בעת מעבר חיילי צה"ל. שרידי מטענים פזורים בכל פינה כמעט.

"רצינו שיגמרו את זה עם מטוסים"

יוסי גרינפלד, חייל מילואים מאפרת, אומר שמימיו לא ראה לחימה כזו. הוא יוצא חטיבת הנח"ל, "בוגר" לבנון ועזה, אבל אף פעם לא ירו עליו כל כך הרבה כמו בג'נין. "לא יאומן מה שהלך פה", הוא אומר. גדוד המילואים שלו איבד כאן 13 לוחמים, במארב הקטלני של יום שלישי.

שני חיילי נח"ל שיצאו מהמחנה, בדרך למשפחת חברם עודד קורנפיין מקיבוץ האון שנפל בקרב בג'נין, רואים את הדברים אחרת: "לא היו צריכים לשלוח לכאן מילואימניקים" , אומר אחד מהם, "למה שייהרגו כאן בעלי משפחות?" השניים, כמו גרינפלד, מעידים שגם להם הייתה עוצמת הקרב כאן חוויה חדשה. "כבר שלושים וחמישה יום שלא היינו בבית", הם מספרים. "התחלנו בטובאס, המשכנו לביתוניא ועכשיו ג'נין. אבל ג'נין היתה הכי גרועה. אין מה להשוות: ימים שלמים של ירי ומטענים". גם הם, כמו אנשי המילואים, דוחים כל רמז לטבח במחנה. "ההוראות מאוד ברורות: יורים רק על חמושים. והקצינים משגיחים כל הזמן".

חייל מילואים אומר שבמהלך הקרב היה כעס גדול בין הלוחמים. "רצינו שיגמרו את זה עם מטוסים. אתה קורא להם לצאת והם מסרבים, ובסוף 13 חיילים הולכים לנו בגלל רצון להיות סלקטיביים בירי. תראה איזה אבסורד: ספגנו אבדות בניסיון להיות הומניים, ואחר כך מאשימים אותנו בטבח".

מפקד האוגדה, תא"ל אייל שליין, טוען ש"הייתי יכול לגמור את זה בשריקה. אש אוגדתית על מרכז המחנה וכל הסיפור היה נגמר, אבל אנחנו מתנהגים אחרת". שליין מודה כי "יש, לצערי, גם נפגעים אזרחים", אבל סבור שרוב ההרוגים הפלסטינים היו נושאי נשק. "ביקשנו מהפלסטינים לפנות את הגופות. הם סירבו. אני משוכנע שהם רוצים לנצל את זה לצרכים תקשורתיים".

ד"ר מוחמד אבו- ראלי, מנהל בית החולים בפאתי המחנה, אמר לכתבים שאינו יכול להעיד על טבח או על מספרי הנפגעים, משום שצה"ל לא מאפשר לו עד עתה גישה אל מרכז המחנה. "אני עצמי קברתי שמונה גופות של הרוגים, 'מרטירים', בגן בית החולים", סיפר. האם היו אלה אזרחים? "כן, כולם. גברים ונשים. אינני זוכר כמה בדיוק מכל מין. קרה כאן כל כך הרבה".

הילדים הרימו ידיים מול הנגמ"שים

חיילי המילואים שהדריכו אתמול את העיתונאים במחנה עשו מאמץ הסברתי גדול. סרן אורי, מפקד פלוגת מילואים, עסק בימים האחרונים יחד עם לוחמיו בגירוש עיתונאים זרים שנכנסו למחנה. אתמול ליווה את אותם כתבים וצלמים לתוכו. "תגיד לי", הוא שואל, "איך יכול להיות שמה שכולנו כאן מבינים, שחייבים היו להכניס את העיתונאים לפני שלושה או ארבעה ימים, כדי שיראו שלא היה פה טבח, לא ברור לאנשים שכל עיסוקם הוא הסברה?"

אבל הרושם שטרחו אנשי המילואים ליצור התקלקל מעט כשאחד הקצינים ניסה להניא את הרופא הפלסטיני מלשוחח עם הכתבים, עד שהסמח"ט התערב ואיפשר לרופא לדבר. ביציאה, דרך ג'נין העיר הנתונה עדיין בעוצר, נראתה קבוצת ילדים פלסטינים בני עשר צועדת מהכיוון ההפוך לתנועת הנגמ"שים כשהתקרב הטור הישראלי, הרימו כמה מהילדים ידיים למעלה, ספק מפוחדים ספק משועשעים, מחקים מה שבוודאי ראו את הוריהם עושים. הצלמים הזרים מיהרו לעוט על התמונה. "תראו", סינן אחד החיילים בנגמ"ש, "שוב הם מנצחים אותנו בתקשורת".