השירים הישראלים הכי לא-משהו בכל הזמנים

1. גילי וגלית – "דרך המלך" (1989)

לפני כמה שנים, לאיזה שבועיים, לא היה ילד במדינת ישראל שלא חלם להתחלף עם גילי נתנאל, בזמרו "'דרך המלך היא שירתי היחידה". אבל שם, על במת האירוויזיון, כשל קולו של הנער. נתנאל איבד מפופולריותו ויש להניח שבבחירות הכיתתיות העוקבות, הוא לא נבחר כחבר באף ועדה מרכזית. בסופו של דבר, דרך המלך בהחלט היתה שירתו היחידה.1. אתניקס – "האינטרנט שלי"

2. איזולירבנד – "חג על הגג" (1982)

בהתחשב בעובדה ששיר שלם של איזולירבנד הורכב מגרעפצים ונפיחות, אפשר היה לחשוב ש"חג על הגג" – עם המסר הפרו-מציצני וההומור העייזר-וייצמני – לא ייחשב דווקא לגרוע ביותר שלהם. אז אפשר היה לחשוב.

3. אתניקס - "האינטרנט שלי" (1999)

אתניקס הביאו את פס היצור לדרגת יעילות שטרם נחזתה בישראל. עם דימוי הופעה של פקידי דואר, אלבום חדש אחת לשנה ומקבץ להיטים שעשו אותם לטייקוני מוזיקה בממדים ישראלים, הצליחו נחמה, קליסקי ושות' להפוך, בחלק משיריהם, את החיבור בין מערב למזרח לפיוז'ן גרוטסקי. "האינטרנט שלי" - פופ מזרחי היי-טקי עילג ומביך – הוא דוגמה מאלפת.

4. מוטי גלעדי ושרי צוריאל – "יבוא יום" (1986)

צריך להודות על האמת: הבדרן האידישאי ומי שהיתה שנים רבות "קיפי" אינם זמרים באמת. אבל השילוב הבלתי אפשרי בין החיוך שלהם לבין אחד הלחנים המרגיזים ביותר מאז קום המדינה ממחיש את הביטוי "השלם גדול מסך חלקיו הדפוקים ממילא". אי אפשר להסביר בדיוק מדוע, אבל ממש כמו ב"תינוקה של רוזמרי", ברור שמשהו רע הולך לקרות כאן.

5. אריק איינשטיין - "פרנצ'סקה פוליטיקה" (2001)

אריק איינשטיין מעולם לא היה תמלילן דגול, אבל ב"פרנצ'סקה פוליטיקה" הוא ממש פלירטט עם קשקשת, מה גם שהתגלה כשוביניסט. אחד משיריו המביכים של הזמר הענק הזה.

6. שאול צירלין – "סוכר" (1988)

עם לחן רוסי, מילים מצחיקות, קולות של חיות ברקע וזמר שהוא קריקטורה לאורך כל הדרך, היה "סוכר" לשיר קאלט קלאסי. ההומור מציל אותו מלזכות בתואר הלהיט הנורא של כל הזמנים (וגם הרחמים ההכרחיים לנוכח הדיסק השני שלו).

7. הנרי ברטר – "מדאם לה-רואה" (1985)

בקול עמוק ובמבטא צרפתי כבד יוצר ברטר אשליה מושלמת של פדופיל - שנייה לפני שהוא מבצע את זממו בבתה הפעוטה של מדאם לה-רואה. היום, בבלגיה, שיר כזה לא היה משודר. ובינתיים, ברקע, נעימת הפסנתר הקליידרמנית שכל כך מצאה חן בעיניו של בראטר, עד שהחליט להשתמש באותה נעימה ממש כדי לפתוח את "מלכת הכיתה", בביצועה של אילנה אביטל. לא פדופיל, אבל גונב מעצמו. אבל הגונב מגנב פטור. אז זה בסדר. או-לה-לה.

8. פנינה רוזנבלום – "תמיד אשה" (1983)

תמיד אישה? משיר אוטוביוגרפי של רוזנבלום הייתם מצפים לכנות מעט נוקבת יותר – נניח בכיוון של "תמיד ורודה", "תמיד עישנה" או, הכי טוב, "תמיד שם". עוד בטרם עלתה לבמת הקדם ההוא, ידעתם כי בכל הקשור להסברה לאומית, מוטב לנו להפציץ את מלוא אוכלוסייתה האזרחית של ג'נין מהאוויר מאשר לשגר את המטען הרוזנבלומי לאירוויזיון.

9. סי היימן – "גרפיטי ת"א, 89" (1989)

האמת היא שבתוך מכלול שירתה של היימן, בדרך-כלל זמרת כריזמטית ורבת עוצמה, קשה להכריע מה נראה, ממרחק השנים, מביך יותר: "יורים ובוכים", "לא עובדת בשביל אף אחד", "גיבור גדול" – ובכל זאת, "גרפיטי ת"א", ניסיון עברי לרדת לרחוב התל-אביבי כמו מדובר היה באיסט וילאג', עם זינוקי ראפ כושלים ומקצב רצוץ, הדגים בעיקר כי אם היימן רוצה להתחבר באמת לתרבות הרחוב הישראלית, מוטב לה לחדש משהו של אבא.

10. היי פייב - "כולם רוקדים עכשיו" (1998)

הם היו חתיכים, רקדו היטב, שרו מילים מגוחכות וגם עיוותו אותן. כל אלה, וגם הלחן הקליט מדי, הן סיבה מספקת לסנדל את הגרסה הישראלית ללהקות הבנים מחו"ל. "שמח, זה מה שבטואאאח"? יש גבול. אומרים שהיה פה שמאאאח אחרי שהתפרקתם.

11. ירדנה ארזי - "הכינור הנאמן" (1987)

תחת השפעה בלתי ברורה, החליטה ירדנה ארזי לייצר לעצמה ביוגרפיה חדשה וניכסה לעצמה את תלאות הצוענים. בתמונת האמצע של האלבום היא מופיעה במרכז חבורת צוענים צבעונית, נראית קשישה מתמיד. "אבי עזב אותי לפני שעוד נולדתי, אמי הלכה לאלוהים לפני שנים"? "נגן לי כינורי עד שאמות, עוד פעם"? "לה-דה-די-דה-די-דה-די-דה-דה"? השיר הזה היה השלב הראשון בתהליך ארוך שהוביל להידרדרותה ממעמד זמרת-על למנחת תכנית הבוקר.

12. צביקה פיק - "מבעד לזגוגית המכונית" (1982)

הפתיחה המוזיקלית המהממת של השיר הזה מתנגשת כמו אנטי-חומר עם המילים האיומות של המשפט הראשון: "מבעד לזגוגית המכונית, את נראית לי בצבע חום". ואף תירוץ של למה-התכוון-המשורר לא יכול לספק במקרה דנן (וזה לא משתפר בהמשך).

13. אבי טולדנו – "קוראים לי אבי טולדנו" (1973)

רצון האמן ליידע את קהלו בפרטי הביוגרפיה האישית שלו אכן נוגע ללב, אבל האם לא ניתן היה למצוא דרך מנג'סת פחות למטרה זו? כך נידון המאזין לקבל בפזמון שוב ושוב מעין רשימת מכולת משפחתית עם שלל שמות בעלי ניחוח צפון-אפריקני, עד שבעל כורחו הוא מתחיל לדקלמם בעל-פה. ולמי שלא הבין עד תום הפזמון באיזו משפחה מדובר, מגיעה ההכרזה בטון מלא הפאתוס: "טולדנו". מוכרחים לשמוע.

14. החברים של נטאשה - "אוגי" (1989)

לא בטוח ש"אוגי" הוא שיר כל כך רע, אבל בטוח למדי שהוא השיר הכי נורא של "החברים של נטשה". שירה עצורה של דוכין, טקסט אדיוטי ולחן מעצבן. זה אפילו לא פופ קליל, אלא סתם פופ-סתם.

15. שרית חדד - "יאללה לך הבית מוטי" (2001)

קובי אוז במפגן משולב ומשכנע של שלל המפגעים הנצחי בשק ההפתעות שלו: לחן פשטני, מילים המותאמות בשלמות לרמת הקליטה והפליטה של נהג מונית מעולף, הפקה בשתי לירות, והפעם גם צ'ופר – בלונדינית בחזית. זה לא יכול היה להיכשל.

16. מתי כספי - "שביל באמצע שביל בצד" (1989)

בשלב מסויים בקריירה שלו, התברר כי מתי כספי – למרות הכשרון הפנומנלי והמופנמות המקסימה – רוצה להצחיק. כששיבץ הלצות בין שיריו הקסומים בהופעות הוא היה נפלא, אבל אז לקח כספי את תפקיד הקומיקאי ברצינות מעט מופרזת והחליט לכתוב ממש שירים מצחיקים, כמו "שביל באמצע שביל בצד", שהובילו אותו לתקופה העצובה בחייו. גם אותנו.

17. איגי וקסמן - "בדרך למילווקי" (1997)

בדרך למילווקי – על עיבוד הקאנטרי המעצבן שלו, מילותיו הלא אמינות והלחן השבלוני - היה ניסיון אומלל לשחזר את "איירוניק" של אלאניס מוריסט בגירסה מקומית. למה צריך ללכת למילווקי? ואיזה מין שם טפשי ומדבק זה "מילווקי"? מילווקי, מילווקי, מילווקי. ועוד היו מבקרים שגרסו כי וקסמן אמונה על פופ ישראלי מקורי. תנו לנוח.

18. משה בקר - "תות שדה מרמת השרון" (1987)

אז מה בעצם רוצה משה בקר – האיש והגרוגרת – לומר? שצריך לדעת ליהנות מהדברים הפשוטים? או שמא שצריך להדביק השפעה משחררת שונה לכל מוצר מזון בסיסי? קצת תותים עושים חגיגה "אמיתית" בגרון? גבינה צפתית "שגם היא חגיגה אמיתית"? והאם נכתב בשירה העברית צמד מילים מנג'ס יותר מ"דקיקות דקיקות"? התשובה, אגב, שלילית.

19. נעמי שמר - "אנשים טובים" (1981)

לנעמי שמר היו שירי ענק בקריירה שלה, אבל מתחילת שנות ה-80 גם היא החלה להפוך לקריקטורה של עצמה. רמת האינטליגנציה שהפגין "אנשים טובים באמצע הדרך" לא יכולה היתה שלא להזכיר חיבור של ילדה מעט מוגבלת שהתבקשה לתאר את העולם סביבה.

20. כמו צועני – "אנחנו נשארים בארץ" (1985)

איך מפסידים בקדם אירוויזיון ועושים מזה כסף? מוציאים שיר רחמים עצמיים. מראשונות הסופר-גרופ הישראליות (עוזי חיטמן, יגאל בשן ויונתן מילר), לאחר הפסד ליזהר כהן ("שיהיה לכם עולה עולה"), ממציאים הג'מעה את שיר התבוסה ומנצחים את המערכת. בסוף הם גמרו בסדרת הילדים "הופה היי" עם ציפי שביט ועם איזו עז.

21. אופירה ורווית יוספי- "טיפ טיפ טופ" (1989)

מלצרות היא מקצוע לא קל, והשיר הקליט מבית האחיות יוספי לא עושה עימו חסד. "אבל היא תדאג לך, הו הו הו שב במנוחה" ו"היא אוהבת כשהלילה טוב, בוא אתה תיתן לה טיפ טיפ טופ" הן רק כמה מההברקות. רגע, רגע, רגע: מה תיתן לה?

22. נוער שוליים – "ציירי לך שפם" (1990)

הלחן המיסתורי בצירוף קולו המיתמר של מיקיאגי שיטו בנו תקופה לא קצרה והפכו את השיר הזה ללהיט. אבל מה בדיוק היה שם? עיר שקרובה מאוד למשכנו של השטן, ילדה שתמיד היתה כמו בן קטן, ולכן נדרשה לצייר לעצמה שפם. ניסיון לקרוא משמעויות ג'נדריות לתוך השיר הזה לא יצלח. מדובר בהתחכמות טיפשית של מיקיאגי, שלא לומר נבואה – בהתחשב בעובדה שהפך ברבות השנים (גם) למאפר, וזה בדיוק מה שהוא עושה.

23. מרגול – אות פתיחת התוכנית (1993)

תכנית הבידור קצרת הימים של מרגול הצליחה לנפק את אחד משירי הפתיחה היותר אוויליים שידעה הטלוויזיה. במסווה סחבקי, מילות השיר לא אמרו כלום על התכנית, אבל הצופים קיבלו מה שהיו צריכים לדעת. "ערב טוב קהל נכבד", והמצלמות עושות מעבר מהיר על שורת כרסים חשופות בשורה השלישית. המחזה, שנחקק במוחות צופים רבים, ממחיש היטב את חשיבות הוויז'ואל בעולם הטלוויזיה.

24. ג'קי מקייטן – "אני מראש העין" (1985)

עוד מוצר מסוגת "זה אני ותדעו לכם שאני בן אדם פשוט בדיוק כמוכם", שהחנופה היא עיקר יעודו. זה הולך ככה: "אני מראש העין, מדבר ב-ח' ו-ע', תימני מובהק, מקור שלא נשחק". הבנתם? שרק לא נשכח מאיפה הוא בא, וחלילה לא נייחס לו התאשכנזות – טפו – כמו שהודבקה לזמרים מזרחיים אחרים שבאיוולתם ניסו לצאת מהגטו החד-סגנוני.

25. דפנה דקל – "מי יציל את הבית שלי" (1985)

ישראל היא המקום היחיד בו שיר כמו "מי יציל את הבית שלי" יכול להיות משודר רדיופונית, כי בכל מקום אחר בעולם, גם לפופ זבלי יש כבוד מינימלי. ולבחורה נחמדה כמו דפנה דקל, כפי שהבנו בהמשך הדרך, מעולם לא היה לה מה לומר. אם כי בבידור ילדים היא מצוינת.

השתתפו בהכנת הכתבה: נועם שגב, איתי קרני, רענן שקד, צחי לוי

*