נפטר השחקן שבתאי קונורטי

השחקן שבתאי קונורטי (59) נפטר הבוקר בבית החולים תל-השומר אחרי חודשים ארוכים של אשפוז כתוצאה מפגיעה חמורה במהלך תאונת דרכים שעבר. הלווייתו של קונורטי תתקיים מחר בשעה 14:00 בבית העלמין ירקון. ארונו יוצב על במת תיאטרון הקאמרי בתל-אביב, שם שיחק במהלך עשר השנים האחרונות, החל מהשעה 12:00. מוקירי זכרו יוזמנו לחלוק לו כבוד אחרון ומשמרות של שחקנים ילוו אותו בדרכו האחרונה.
מאז תאונת הדרכים שעבר בחודש אוגוסט האחרון, הועבר קונורטי בין המחלקות השונות בבתי החולים כשהוא מחוסר הכרה. הבוקר, כאמור, הגיע סבלו לקצו. קונורטי נולד בבולגריה, הגיע לישראל בגיל שש עם הוריו, התגורר בתל אביב ולמד בבית הספר היסודי בלפור ובתיכון עירוני ה'. את לימודי המשחק סיים בבית הספר למשחק של ניסן נתיב. במהלך שנות הקריירה התיאטרלית שלו שיחק בתיאטרון האוהל, בהבימה, בתיאטרון נוה צדק ובתיאטרון העירוני חיפה. בתיאטרון החאן הירושלמי, שהיה בין מקימיו, שיחק במשך 15 שנה.
הוא זכה בפרס ע"ש מאיר מרגלית עבור משחקו בהצגה "המהגרים" מאת מרוז'ק, ובין ההצגות בהן השתתף אפשר לציין את "אדם הוא אדם" ו"אורזי מזוודות" בתיאטרון הקאמרי ו"היהודי זיס" בתיאטרון באר-שבע. בשנים האחרונות הופיע בתיאטרון הקאמרי ב"פולארד", "מבקר המדינה", "סיפור משפחתי", "אבא של החתן", "אדון וולף", "אשכבה", " דבורה בארון" ו"הבכיינים". בין השאר ייזכר קונורטי גם בהשתתפותו בתכנית הטלוויזיה הסאטירית המיתולוגית "ניקוי ראש", וכן בפינת ההיסטוריה בתוכנית "זהו זה". לאחרונה השתתף בסדרות הטלוויזיה "שלווה" ו"הבלוק" ובדרמת הטלוויזיה "פרצוף של פוקר". קונורטי הותיר אחריו אם ובת.

אידיאליסט גדול

"בתקופה האחרונה לא יכולתי למצוא בי את הכוח לבקר אותו", אומר חברו הקרוב של קונורטי, השחקן יוסי גרבר, "הרופאים אמרו לי שטוב מותו מחייו. קשה היה לי לראות את אמו בת השמונים מלאת תקוות שיום אחד הוא יתעורר. הוא היה חבר ולאו דווקא על בסיס של תיאטרון. שבתאי היה אידיאליסט גדול של התיאטרון, הוא לא הסתדר בין הרצוי למצוי, לא היה 'תוכעס ליקר' או אינטריגנט, הוא היה צדיק ואחד מהישרים האחרונים שנשארו. התביישתי הרבה פעמים על כך שאני לא יכול להיות כמוהו. הכרנו והתחברנו דווקא בשנים האחרונות, הקשות. היו קוראים לנו שני הזקנים מהחבובות. כולם חשבו שאנחנו מדברים על תיאטרון, אבל דברנו על הכל חוץ מזה – על ספרות, על אמנות, על המזוייף שבאמנות, על מבקרים, על פילוסופיה. הוא היה שרדן והגיוני בדעותיו, היינו שני הפכים אני עם האקסטרבגנטיות שלי והוא עם הסגירות, השלמנו אחד את השני והוא מאד חסר לי. מהיום של התאונה".
גרבר מספר שהיה מתייעץ רבות עם קונורטי לגבי תפקידיו. "היה לי חשוב מאוד שהוא יראה את 'מר גרין'", נזכר גרבר בתקופה בה התלבטו בתיאטרון אם להעלות את ההצגה שזיכתה אותו בפרס התיאטרון הישראלי. "הוא מאוד עודד אותי לעשות את המחזה, והחליט לא לראות את החזרות בגלל שהוא החשיב את עצמו אדם ביקורתי ולא רצה לקלקל לי. בסופו של דבר הוא לא הספיק לראות את ההצגה ונורא חבל לי".
במהלך עשר השנים האחרונות בחייו של קונורטי הוא נלחם על תפקידים שמיעטו להגיע, תקופה שגרבר מגדיר 'מצערת' ומוסיף "זה סופם של אידיאליסטים. אם הוא היה מוכן לקבל קביעות בתיאטרון, אולי זה היה אחרת. אבל הוא האמין בתיאטרון אבסולוטי, סלד מפוליטיקות, לא רצה להסתאב והשתדל להשאר נקי".
גם על החודשים האחרונים בחייו, בהם שכב מחוסר הכרה, לא פסחה הפוליטיקה. מכתב הפיטורין שנשלח על-ידי תיאטרון הקאמרי למשפחתו של קונורטי, בתואנה שהתיאטרון נאלץ לפטרו משום שאינו יכול לעמוד בהתחייבויותיו, עורר סערה בקרב הקולגות. בסופו של דבר חזר בו התיאטרון מהפיטורין. גרבר אומר שהדברים זכו לפרשנות לא נכונה בתקשורת. "נעם סמל חשב שעל ידי כך שיפטר את קונורטי משכורתו תכוסה על-ידי הביטוח הלאומי, שיסדיר גם את עניין הפיצויים. כל הדבר התפרש אחרת, אני מאמין שזה כך, אולי אני נאיבי. נעם מאד אימפולסיבי והוא בדרך כלל עוזר לאנשים, הוא היה זה שהשאיר את שבתאי בתיאטרון למרות שהוא כמעט ולא שיחק. לפני התאונה נעם הגיע מאושר וסיפר שיש לו תפקיד קטן בשביל שבתאי ב'אטום'. זה לא משהו שמסתדר עם פיטורים מסוג זה. אני חושב שהוא ניסה לטוב ויצר רע".