שלושה שירים
| 1 |  | 2 | | 3 | | |
בהופעה
משפיל את פיו אלייך
"או, בייבי"
כמו שאמא שלי אמרה לאלביס
פרסלי, או חיים טופול,
במלון באמסטרדם, חדר 634,
מיטה שלישית משמאל
קולנוע מוגרבי הופך לחניון,
אני ונטע וברוס ספרינגסטין
בהופעה בבן יהודה
כיסאות פלסטיק של כתר
אדומים
ונטע בלי חזייה, אני רואה,
אני בטוח
אני בודק
כמו שהיתה אז, 1985,
השנה של ברוס
ונטע, בלי חזייה,
כתם לבנבן מעל פטמתה
(שאותה עוד לא ראיתי,
אבל הרגשתי)
בואי נלך למלון בגאולה,
או באמסטרדם
היא מצחקקת
אני פורם את מכנסי
ומראה לה
עד שהיא לא צוחקת
עד ששנינו נופלים ממגדל דוד
למטה
איך שהזדקנו
ותפרנו שערות
בלי נשיקות
אני ונטע וברוס ספרינגסטין
אחרי ההופעה,
בחדר ההלבשה,
פורם את הג'ינס
היא מוצצת לו
או, בייבי
נעורים שכאלה, מתוקים,
שלא היו מזמן
אף פעם
במוגרבי
בחניון
מתחת לסטודיו
צריך לזוז
לילה רך יורד על המטבח
מכסה צלחות ורדיו
מתי כספי מכוון את קולו נמוך
כוורת
ואבא אומר לי: תקשיב
תקשיב
המרכזית החדשה-ישנה לראות
את הפיגוע
רצים באוויר הפתוח, הנשימה לא
מפריעה, בגדים קלים של קיץ
מאווררים את הגוף.
אברהם גרנט מרכין את ראשו לעבר
הרצפה, 1:1 רגעים לסיום הדרבי
החיפני
אבא מתראיין לרדיו המקומי,
מחייך לכתב.
אנחנו פוגשים את שלום רוכב
על אופניים, שותק, מסיע מסגרת
שחורה, הרבה לבן.
רצים למנהרה הראשונה,
מתעקלים עם הזמן שחלף,
פוגשים במשפחות
במשפחות שלנו
"צריך לעשות את זה", אני אומר
לג'ס.
הוא מסכים.
אנו רצים במנהרות הישנות
מפעם
בהן העברנו את ילדותנו
פוגשים את שלומי
פונים ימינה, לוקחים שמאלה
והופכים את כיוון הגוף
ג'ס משיג אותי, מבשר לי היכן לפנות
מתקרבים
מתקרבים
הרבה נוסעים, כאילו כלום לא קרה
במנהרות התחנה המרכזית החדשה-ישנה
מתקרבים
מתקרבים
זה הפתח
ג'ס נכנס
אני נכנס
חמימות עומדת באוויר
אני אקיא
ריח המוות
אני יוצא מיד
וקם
לפנייה לכתב/ת 
