בתוך הצינורות
(אינטרפטציה ל"בתוך הצינורות" - אלג'יר) אני מעשן רק כשאני צריך, אף פעם לא יותר ממה שאני צריך. כל אחת נוספת מהצורך הבסיסי של סיפוק זפת לריאות כרוך במאמץ רב, אותו מאמץ שהייתי משקיע בלצעוק את שמך, להתחנן שתבואי, שתיקחי אותי מפה, תיקחי לתמיד
אם היה לי כוח הייתי קם ובורח, מתפרק, אף פעם לא חוזר יותר. הייתי בא אליך, לחבקך, לנשקך, לגרור אותך לממלכה שלנו, שם הכוכבים דולקים תמיד על אחוזת הפאר שלנו, שם מגה סטארים נותנים הופעה בקול ניחר שהיה צלול פעם, בימים אחרים בהם הטוהר שלט בנעורים לפני ההזרקות וההסנפות ומחשבות ההתאבדות.
מליון כדורים נותנים לי הרופאים כדי שלא אצעק, שלא אבכה, שלא ארצה לחתוך נימי דם כחולים ולהביט בפלא של האדום היוצא מתוך הכחול. תראי כמה פלא יש בבריאה, תראי את האדום הזה ניגר מתוך הכחול הזה, תראי כמה מלא אני בקסם, אמרת שאני קסם, אני זוכר שאמרת.
זה המשחק שלהם, משחק מתוכנן היטב, אני חושב שאני מפסיד, אני ומפסיד, נכון שמצחיק אותך כמו שמעציב אותי? אני צריך לנוע, לנוע ומהר, כמה שיותר מהר מאש הצלפים, מאש המחשבות, מאש החרדות. אני רואה את הקירות האלה סוגרים עלי, סוגרים על שנינו ורק הלילה יציל אותי, כאן בחושך איש לא יאמר לי שככה אסור ומה מותר.
הם יהיו עסוקים בלחלום על התעשרות, אישה, ילדים, בית בפרברים וחתול מנומנם אחד, הם יזריקו לעצמם מנת אושר מאולצת ויגידו שמגיע להם להיות מאושרים קצת, רק אני טעיתי כי לאושר שלי היה גבול ואף אחד לא הטריח עצמו לגלות לי שהגעתי לקצה.
ובקצה הזה מתנגנת לה מוזיקה של מחלה, מוזיקה של גיהנום, זה לא אושר, זה רק חיוורון וטשטוש והזיה שלא נגמרת. אני מזיע תחת שמיכת כותנה שחורה, מתבונן על התקרה העקומה, אני הולך לחלום את כל החלומות הכי יפים שיש, החלומות שלנו, זה הסיפור האמיתי. עכשיו אני מושלם, עכשיו אני לא זוכר שום דבר קטן, אפילו פרט קטן ויש את כל הזמן שאפשר, שנשאר אולי חודש-חודשיים אולי שנה אולי יותר. הכדור בתוך הדם, אין כבר קולות, אין כבר מחשבות יש רק אהבה בין ההריסות.
עוד מעט יבוא הסתיו ויסלק ממני את כל הלכלוך, אני מגרד את הצלקות חזק עד שמתוך הגלד פוצע דם, תראי כמה יפה הוא ניגר, אני שר לך מחרוזת שנסונים צרפתיים מבית אמא, שר חלש, אני לא שומע כלום רק נקישות עקבים על הרצפה והם מביאים לי עוד כדור שאשן, שאחיה בשבילך, שאתאושש לקראתך. הייתי רוצה לאהוב אותך בלי לחכות, בלי הפסקות, כאן ועכשיו בין ההריסות, לקחת אותך איתי לתוך הצינורות.
הם מביטים בי, יש להם ארבע עיניים ושמונה כפות ידיים, הם דוחפים לי את הכדור לתוך הפה וסוגרים אותי חזק ואני בולע בלי מים, נותן לכדור לחלחל לתוך המערכות הפגומות שלי. אולי איבדתי כל תחושה, חושב שאני עף אבל בעצם על הרצפה. מוריד את כדור עם הגשם המלוח, מסומם מהים, שיכור מהרוח, אני בתוך הצינורות. כשאני שם, בתוך החלום אני בטוח שתבואי להיות פה לצדי, לאהוב אותי. תגעי בי בידיך הרכות, תגידי לי שמותר, שמותר לי לאהוב אותך בין ההריסות, בתוך הצינורות.