לנסות לשכך את השנאה

שנאה מולידה שנאה, ושנאה עזה הופכת לחמת-רצח. היא הופכת בני-אדם לחיות טרף. "אין זאת כי רבת צררתונו, אם לחייתו-טרף הפכתונו, ובאכזריות חימה את דמכם נשת, לא נרחמה", כתב ביאליק בשם לוחמי בר-כוכבא, וכך ביטא את קשר הסיבה והמסובב בין שנאה לתוצאותיה האיומות.
הפלסטינים שונאים אותנו, והשנאה הזאת גוברת והולכת. אנחנו הורגים את הקמים להורגנו, אנחנו שמים מצור על עריהם ומונעים מהם לצאת לעבודה ולהביא לחם לילדיהם, אנחנו הורסים את בתי המחבלים והמתאבדים ואת סדנות חומרי החבלה והתחמושת וכלי הירי, אנחנו עוצרים אותם במחסומים בתורים ארוכים, לבדיקות בטחוניות, בחום השמש, בצמא וברעב ובחולי, אנחנו משפילים אותם ביחסנו אליהם - איך אפשר שלא תבער שנאה בלבבות כל הנפגעים מן המכות הקשות האלה ולא תקרא נקם?
אנו עושים את הדברים האלה, המנוגדים לכל העקרונות שעליהם חונכנו, לכל מורשתנו, היהודית והאנושית, והמשחיתים גם אותנו עצמנו, כי אין לנו ברירה אחרת. כי אם לא נעשה אותם - באין הסכמה על הפסקה מוחלטת של הטרור - נהיה מופקרים להרג ולרצח, ולמעשי אכזריות, ללא מעצור. לא יהיו לנו חיים בארץ הזאת, שאין לנו ארץ אחרת בלעדיה. ומכיוון שאנו עושים את הדברים האלה, בעל-כורחנו, משתלהבת השנאה נגדנו עוד ועוד.
כדי לעצור את מעגל הקסמים הקטלני הזה צריך לנסות ולשכך את השנאה, להדעיך אותה מעט-מעט, אם לא לכבות לגמרי. אבל גם אצלם גם אצלנו מלבים אותה בלי הרף. מן הצד הפלסטיני - חינוך הילדים, ההטפה במסגדים, התעמולה באמצעי התקשורת, כולם קוראים לאבד ולהשמיד את הפולשים היהודים אל הארץ הקדושה למוסלמים, ולגאול את האדמות הכבושות מן הים ועד הירדן. וכך מתפיחים את השנאה עד לשיאיה הפנאטיים והמאיימים ביותר.
אבל גם אצלנו לא נעשה שום ניסיון לרכך אותה. הארגונים המכונים "מחנה השלום" - ואין ספק שהם רוצים שלום, כמו כל עם ישראל - במקום להסביר לאויב את מניעי ישראל לפעולות הלחימה והדיכוי שלה, ולתבוע את עקירת הסיבות להם, הם מתארים את ישראל בכל אמצעי התעמולה, פה ובעולם כולו, כמדינה גזענית, אכזרית, מתעללת בתושבי השטחים, מונעת בזדון עזרה לחולים, וכו' וכו'. אם יצפה פלסטיני בסרטו של מוחמד בכרי, "ג'נין ג'נין", החוזר על עלילת ה"טבח" ומתאר את חיילי צה"ל כהתגלמות הרוע והאכזריות, האם ישאף לשלום עם ישראל, או שתגבר שנאתו אליה פי שבעים ושבעה?
וכך, מכיוון אחר, נוהג גם הימין הישראלי. במקום להיאחז בכל פנייה פלסטינית להידברות איתנו כדי לחפש פשרה כלשהי ולהוריד את מפלס האלימות, דוחים אותם מראש, באמתלה של "חוסר כנות"; במקום לקדם בברכה הכרזות פלסטיניות נגד טרור, ובכך לתת להן חיזוק של מחוייבות - מבטלים אותן כ"צבועות". לא נעשה שום ניסיון לפנות במישרין אל העם הפלסטיני, בבחינת "דבר אל בני ישמעאל וישמעו". ולא נזכיר כאן את ההטפה הגזענית-באמת בקרב חוגים חרדיים קיצוניים, המחנכים את ילדיהם לראות בערבי ברייה נחותה מאדם, שמקומה לא יכירנה בארץ הקודש היהודית. והרי זו תרומה נוספת, בעלת משקל, להגברת השנאה.
כל עוד לא תיסוג השנאה לאחור, אין סיכוי שייתם מחול הדמים בארץ הזאת. טנקים ומטוסים, נחוצים ככל שיהיו, לא יוכלו לשים סכר לשנאה המתפרצת כזרם עז, ומאיימת לסחוף בדרכה אותנו ואת צרינו גם יחד.