לישון ופיפי

בדרך-כלל בסביבות גיל שנתיים- שלוש, הפעוטות שלנו לומדים לשלוט בסוגרים שלהם. ההבשלה הגופנית שלהם יחד עם החינוך שלנו לניקיון מאפשרים להם להישאר יבשים, פחות או יותר, ומספקים לנו תחושה של ניצחון קטן, ממש כמו שהיה כשהתחילו ללכת, או הפיקו את המילה הראשונה מפיהם.

דנה, בת 8, לא ישנה אצל חברות, מפחד שיברח לה בלילה, ויאיר מסתיר בכל בוקר בבושה את מצעי המיטה שלו, מחשש שההורים שוב ייווכחו שלא הצליח להגיע לשירותים בזמן. גם אם במשך היום הם לא נזקקים לחיתולים, הקושי של ילדים כמו דנה ויאיר לשלוט בהשתנה שלהם בלילה גדול עליהם, והם קמים בכל בוקר מחדש למיטה רטובה ולטקס החלפת מצעים כעוס יותר או פחות.

הרטבת לילה מהווה מטרד ואי-נוחות אמיתית להורים ולילד. התופעה גורמת לפגיעה בביטחון העצמי ובדימוי האישי, לרגשות אשם ובושה. למרות שיותר מ- 50 מיליון איש ברחבי העולם סובלים מהרטבת לילה, ומספרן של המשפחות הפונות לייעוץ ולטיפול הולך וגדל, הורים רבים עדיין לא מודעים לקיומם של טיפולים המאפשרים לגמול ילדים כאלה בפרק זמן קצר יחסית ולפתור אותם מכל הבעיות הנפשיות הנלוות לתופעה.

בנים סובלים יותר

לדברי ד"ר אבישלום פומרנץ, מנהל יחידת כליות ילדים ומרפאת הרטבות לילה בבית-החולים מאיר בכפר-סבא, הרטבת לילה מוגדרת כהטלת שתן בלתי-רצונית בזמן שינה אצל ילדים בגילאי 5-6 ויותר, המרטיבים לפחות פעמיים בשבוע. נהוג להבחין בין הרטבת לילה ראשונית, כשהילד מרטיב מאז לידתו, ללא שישה חודשים לפחות בהם הושג יובש, לבין הרטבת לילה משנית, בה נגמל הילד בשלב מסוים לפרק זמן מינימלי של 6 חודשים ולאחר מכן חוזר להרטיב.

הרטבת לילה היא התופעה השנייה השכיחה ביותר בתקופת הילדות, אחרי אסטמה. בין 15-20 אחוז מהילדים בגילאי חמש סובלים מהרטבת לילה. אצל 15 אחוז מהם תתרחש החלמה ספונטנית. עד 2 אחוזים מבין הילדים שסובלים מהרטבה ימשיכו לסבול מהתופעה עד גיל 15, אם לא יקבלו טיפול מתאים. מחקרים שונים מראים בבירור כי שכיחות התופעה גבוהה יותר בקרב בנים.

כשלהורים נדמה שהילד שלהם סובל מהרטבת לילה, מתחיל תהליך איבחון שראשיתו בבירור רפואי שנועד לבדוק גורמים אורגניים ותיפקודיים לא תקינים. ידוע כיום כי ברוב המקרים התופעה נגרמת כתוצאה ממספר ליקויים תיפקודיים.

לדברי פומרנץ, שלושת הליקויים הבאים הם הגורמים העיקריים להרטבת לילה: הפרעה ביכולת יקיצה משינה בלילה, ייצור שתן לילי מוגבר, כנראה תוצאה של מחסור יחסי בהורמון נוגד השתנה, ונפח שלפוחית קטן לגילו של הילד. לפני התחלה בכל טיפול שהוא מומלץ לבצע הערכת תיפקוד שלפוחית השתן, מדידת נפח ושארית שתן.

טיפול גם ברגשות האשמה

הטיפול בהרטבות לילה נחלק לשתי קבוצות עיקריות: טיפול לא-תרופתי משולב, הכולל טיפול ברגשות האשמה של הילד, במקביל ליצירת סביבה תומכת מצד הוריו. טיפולים כמו התניה התנהגותית באמצעות מכשיר המכונה פעמונית, תרגילים לאימון שלפוחית השתן, שיחות להגברת המוטיבציה ועוד, מצליחים על-פי פומרנץ, ואילו יעילות טיפולים כמו היפנוזה, פסיכותראפיה ודיאטה חלקית בלבד.

הגישה השנייה לטיפול היא הגישה התרופתית, שתפסה תאוצה ב- 15 השנים האחרונות, עם הופעתן של תרופות בטוחות ויעילות. תרופות אלו, שמתאימות לנטילה מגיל שש ויותר, רשומות לטיפול ספציפי בבעיית הרטבת לילה וכלולות בסל השירותים של כל קופות החולים בישראל.

הגישה השלישית דוגלת בטיפול משולב: לא-תרופתי ותרופתי במקביל. ד"ר פומרנץ:

"במקרים רבים ניתן להשיג תוצאות טובות בעזרת שילוב של מספר טיפולים, בהתאם לסיבות בעטיין הילד מרטיב. ידוע, למשל, שבילדים הסובלים משילוב של בעיות יקיצה, ריבוי שתן לילי בגלל מחסור בהורמון ונפח שלפוחית קטן מהצפוי לגיל, שילוב במתן התכשיר מינירין לבין תכשירים המרפאים את שלפוחית השתן יכול להפסיק את ההרטבה תוך פרק זמן קצר יחסית. גם במקרים בהם הטיפול בפעמונית לא משיג את היעד הרצוי ניתן לשלבו עם מתן תרופה."

שיפור בהרטבות לילה מוגדר כירידה של 50 אחוז לפחות במספר ההרטבות בחודש, בהשוואה לתקופה שלפני התחלת הטיפול התרופתי או הלא-תרופתי. החלמה מן התופעה היא כשהילד יבש לחלוטין או במקרים בהם ההרטבה קיימת בשכיחות של פעם עד מקסימום פעמיים במשך שלושה חודשים. הצלחת הטיפול בהרטבת לילה תלויה בראש ובראשונה באבחנה נכונה של הסיבות לקיום התופעה. מעבר לכך, תלויה

הצלחת הטיפול בשיתוף פעולה והתמדה מצד ההורים והילד המרטיב.

חשוב וניתן לטפל בהרטבות לילה. תופעה לא מטופלת כזאת עלולה לגרור בעיות נפשיות, חברתיות ולימודיות, שככל שהזמן עובר, עלולות להחריף ולהשפיע לרעה האחת על השנייה. תמיכה, סבלנות ואהדה מצד ההורים במקביל לאיבחון ע"י רופא והמלצת טיפול בהתאם הם המרכיבים לגמילה מהרטבה ולפתרון התופעות הנפשיות הנלוות לה.