מסך קטן גדול

האם גם אתם שאלתם את עצמכם פעם מי, לעזאזל, צריך את הקופסה הענקית הזו, שמחוברת לאחורי צג הטלוויזיה בסלון? שימו לב: מתקרב היום שבו נוכל להתחיל לכתוב הספדים לרהיט המגושם הזה. המכשיר שמלווה את העולם כבר למעלה מ-75 שנה, יוציא בעשור הקרוב את נשמתו באופן איטי אך עקבי, ויפנה את המקום למולך החדש - טלוויזיית הפלזמה.

טלוויזיות הפלזמה הדקיקות והחטובות סבלו בשנים האחרונות מתדמית של מוצר מותרות וממחיר שלא מאפשר נגישות. אולם חמש שנים בלבד מאז שחברת פיוניר טילטלה את עולם הבידור הביתי בהמצאת טלוויזיית פלזמה ענקית בגודל 50 אינץ', מפתיע לגלות, שדווקא בעידן של האטה וקושי כלכלי, מוצר היוקרה הזה הוא אחד העסקים הצומחים ביותר בעולם: אם לפני שנתיים נמכרו 50 אלף צגי פלזמה ברחבי העולם, המומחים צופים שהשנה כבר יימכרו 500 אלף.

יש, אומנם, עוד כברת-דרך עד להפיכת טלוויזיית הפלזמה לאביזר ביתי עממי, אבל כמו בכל מכשיר אלקטרוני נפוץ - הגרף ברור: ככל שהזמן עובר, הטכנולוגיה משתכללת, המחיר יורד, והתפוצה גדלה בהתאם.

עד קצה גבול החדות

במה החוויה בצפייה במסך פלזמה שונה מטלוויזיה רגילה? לא רק העובי (או יותר נכון - הדקיקות של הצג, לא רק צורת המסך) יחס של 16:9, כמו במסך קולנוע, אלא בעיקר השיטה: הטלוויזיה הרגילה מתבססת על קרן השולחת אותות למשטח זרחני, ויוצרת את הנקודות על המסך. מסך הפלזמה מתבסס על גז, המשייט בין שני לוחות זכוכית, המרושתים בקווים מוליכי חשמל: על לוח אחד קווים אנכיים, על השני - אופקיים.

נקודת המפגש ביו שני קווים יוצרת פיקסל - נקודת אור. השיטה מאפשרת ליצור מיליוני צירופי צבעים, שבזכותם מגיעים לאיכות התמונה המרשימה.מסכי הפלזמה נחלקים לשתי קבוצות: מסכים הכוללים טיונר פנימי ומשמשים כמכשיר טלוויזיה לכל דבר, ומסכים שהם למעשה צגים בלבד (כמו מסכי מחשב), ולהם יש להוסיף מערכת הפעלה של קליטה והקרנה.

חברת פיוניר פיתחה גם טכנולוגיה הנקראת סריקה כפולה, לפיה המסך נסרק 100 פעמים בשנייה, לעומת 50 פעם בשנייה בטלוויזיה רגילה. טכנולוגיה זו מבטלת את אפקט הריצוד, המוכר מהמסך הרגיל. בחודש שעבר השיקה פיוניר באירוע ענק בבלגיה את מסך הפלזמה החדיש ביותר שלה, שיכול להכיל כמיליון פיקסלים ונחשב לאחד האיכותיים בעולם. הצפייה במסך החדש חושפת תמונה טלוויזיונית לא תיאמן: הרזולוציה מושלמת, עד שלצופה נדמה שהוא חוזה בהתרחשות אמיתית, ממש מול העיניים. זה כל-כך מתעתע, עד שנדמה שניתן ממש להכניס את היד לתוך המסך ולגעת בעצמים המוקרנים.

לא מדובר רק בחדות, שהיא כמובן אבן-יסוד חשובה באיכות התמונה. האיכות מתבטאת גם בהפרדת האובייקטים בתמונה, בניגודיות, ובעובדה שהדמויות הנעות במסך אינן נושאות עימן את הצל, המוכר לנו היטב מהטלוויזיות של היום, או משידורי לוויין באיכות נמוכה. דגל מתנפנף, למשל, נחשב לאובייקט המושלם לבחינת איכות וחדות התמונה. אם הדגל לא ברור ואחיד, כנראה שלא מדובר בליגת-העל של המסכים.

במסך פלזמה מודרני כבר ניתן להבחין בעוצמה גבוהה של צבעוניות המחלישה השתקפויות, ובזווית צפייה של קרוב ל-180 מעלות, שמאפשרת לצפות בתמונה גם מהצד. זאת בניגוד לצגי מחשב דקים, שמעלימים את התמונה מזווית צדדית.

פיוניר המציאה גם טכנולוגיה חדשה לבהירות וצלילות, המשכללת את הנוסחה שלפיה כל תא במסך הוא יחידה עצמאית, שאיננה מושפעת מתיפקוד שכנותיה.

סמל סטטוס

בשנתיים האחרונות הפכה טלוויזיית הפלזמה הענקית לסמל של מודרניזם. זו כבר לא סתם טלוויזיה, אלא מרכז בידור ותרבות. על-פי הנחת העבודה של פיוניר, אוכלוסיית היעד בעלת האמצעים רואה במסך הגדול הזה יותר מסתם טלוויזיה, ומתייחסת אליו גם כמכשיר-יוקרתי, כסמל סטטוס. מכיוון שאותו קהל יכול להרשות לעצמו יותר מצג אחד כזה בבית, מנסים היפאנים לאפיין את הצג כבעל פוטנציאל מימוש מגוון ככל שניתן.

על-פי פיוניר, בטלוויזיית 50 האינץ' החדשה אפשר לצפות בערוצי טלוויזיה; לצפות בסרט די-וי-די או וידאו; ואפשר לשחק בה משחקי מחשב (מניסיון, צג הפלזמה ממש מכניס אותך לתוך מסלול המירוצים). את הצג ניתן לחבר למחשב נייד או נייח לצורך מצגות או סתם לגלישה באינטרנט. אפשר להציג על גביו שיקופיות שמקורן בצילום דיגיטלי ממוחשב; וגם סתם להקרין תמונות-רקע מתחלפות.

מסכי הפלזמה הגדולים החלו לפשוט באחרונה על אולפני טלוויזיה, בתי-חולים, שדות תעופה ומוסדות גדולים, הפתוחים לציבור רחב. אבל זה לא נגמר כאן. במסגרת הניסיון להרחיב את נתח השוק, עלו בפיוניר על רעיון מפתיע: שיווק מסכי פלזמה ל...קתדרלות וכנסיות. אנשי השיווק מצאו, שבאירופה קיימות הרבה מאוד קתדרלות, שבהן מתקיימים אינספור טקסי חתונה. הכוונה היא להציב בקתדרלות מסכי פלזמה משני צידי הבימה, שיעבירו את הטקס בשידור חי לקהל המוזמנים המצטופף הרחק מן המזבח, ממש כמו בקונצרט רוק. הנחת העבודה היא, שבמהלך הטקס האורחים מתעניינים גם בעגילים של הכלה ובפפיון של החתן. המסכים הגדולים יוכלו לתת מענה הולם לסוגיה.

אגב, במסגרת מערכת השיווק האגרסיבית טוענים היפאנים, כי הפלזמות הגדולות מסייעות לאיחוד מחדש של המשפחה. וזאת כיצד? אם בשנים האחרונות חל תהליך של התפוררות בתא המשפחתי מכיוון שהילדים העדיפו לצפות בטלוויזיות כל אחד בחדרו הוא, הרי שהפלזמה הענקית בחדר המגורים כבר מחזירה אותם לסלון, וכך המשפחה מתלכדת מחדש סביב אותה מדורת שבט חדשה-ישנה...

ישראל: 150 מסכים בחודש

למרות המחיר, פיוניר מתגאה בנתון מרשים של נתח שוק המגיע ל-84 אחוז מקרב מסכי הפלזמה בגודל 50 אינץ'. על-פי תחזיות החברה, באירופה לבדה צפוי שוק צגי הפלזמה שלה לגדול פי 15 בתוך שנתיים, ולהגיע עד ל-1.3 מיליון מסכים. הצפי של המחיר ב-2005, אגב, עומד על 100 יורו לאינץ' מסך.

במילים אחרות, מסך אולטימטיבי בגודל 50 אינץ' יעלה 25 אלף שקל במונחים של היום. לא מאוד זול, אבל כבר נגיש לאוכלוסיות שמחוץ לעשירון העליון. בישראל נמכרים, על-פי הערכות, כ-150 מסכי פלזמה בחודש (גם כטלוויזיות וגם כצגים בלבד לצרכים תעשייתיים). שחקנים הראשיים בשוק הם פנסוניק, נק, פיוניר ופוג'יטסו, השולטת בנתח הגדול ביותר. טלוויזיית הפלזמה הזולה ביותר שאפשר להשיג בישראל מגיע למחיר של 25 אלף שקל לגודל של 24 אינץ'.

כיום, מחירו של צג 50 אינץ' של פיוניר מדגם PDP 503 HDE מגיע ל-80 אלף שקל (מדובר במקלט טלוויזיה הכולל טיונר חיצוני - יתרון משמעותי על-פני מסכים שמשמשים על תקן מוניטור בלבד). עם גיבוי של מערכת שמע מאסיבית, זה כבר יכול להסתכם ב-100 אלף. אגב, מחירו של דגם תעשייתי, הכולל מסך בלבד בלי טיונר, מגיע ל-70 אלף. ה-43 אינץ' הביתי של פיוניר - שקיבל את תואר מוצר השנה בירחון הטכנולוגיה הנחשב ביותר באירופה - כבר יורד למחיר של 60 אלף, והתעשייתי ל-55 אלף.

ואחרי שמשלמים כל-כך הרבה עבור טלוויזיה, הרי לכם סוגיה מדאיגה: מה קורה כאשר מסך הפלזמה היקר מתקלקל? השירות למסכים הענקיים מביא בחשבון את העובדה שכל תיקון הופך לעסק יקר למדי, ולפיכך החלו היבואנים לפעול בשיטה השאולה מחברות ההשכרה: רכב חלופי. הטלוויזיה התקלקלה? לבית-הלקוח יגיעו שני אנשי אחזקה, יסירו את המסך המקולקל מהקיר ויתלו מסך חדש חליפי. אם המסך תוקן, הוא יוחזר. ולא, הלקוח יישאר עם החדש. על-פי דיווח היבואן, זה מעולם לא קרה. בינתיים, אפס תקלות, אפס תיקונים.

הכותב היה אורח פיוניר בבלגיה