שירות מקפיא

ד' צפה בערוץ הקניות והשתכנע לרכוש מקרר מסוג די-פרוסט, המיובא לארץ על-ידי חברת בלרס. השדרנים תיארו את המוצר כבעל מנגנון הפשרה אוטומטי".

כשלושה חודשים לאחר שסופק המקרר, הוא החל לפלוט, לטענת ד', אדים כבדים מתא ההקפאה ודפנותיו כוסו בשיכבת קרח. ל-ד' הוסבר שעליו לנתק את המקרר מזרם החשמל כל 4-3 חודשים כדי לבצע את פעולת ההפשרה.

כשפנה בתלונה לערוץ הקניות, נאמר לו, כי התשדיר היה מבוסס על אינפורמציה שנמסרה על-ידי חברת בלרס. חברת בלרס הסבירה, כי במקרר מסוג די-פרוסט יש צורך בניתוק מהחשמל כדי לבצע את פעולת ההפשרה. לעומת זאת, אם ד' היה רוכש מקרר מסוג נו-פרוסט, הסבירה החברה, לא היתה נוצרת שכבת קרח.

ד' דרש מערוץ הקניות ומחברת בלרס לבטל את עיסקת הרכישה ולהשיב לו את כספו. כאשר השתיים דחו את דרישתו, הגיש נגדן תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

בלרס טענה להגנתה, כי שלחה לתובע הוראות שימוש עם המקרר, בהם נאמר כי רק בדגמי נו-פרוסט לא נוצרת שכבת קרח ואין צורך בהפשרה. השופט בנימין קהלת, שדן בתביעה, צפה בקטע המצולם מערוץ הקניות. בקטע נאמר במפורש, כי המקרר הוא בעל מנגנון הפשרה אוטומטי. היתה בכך הטעיה, שכן כל אדם סביר יכול היה להבין שההפשרה במקרר מתבצעת מאליה ללא צורך בפעולה מיוחדת, כמו ניתוק אספקת החשמל", כתב השופט.

עם זאת, קיבל השופט את טענת ערוץ הקניות כי הוא שידר את הפרסומת על סמך אינפומציה שקיבל מחברת בלרס ולכן הוא אינו נושא באחריות להטעיה.

השופט הטיל את האחריות להטעיה על בלרס וחייב אותה לשלם לתובע 2,750 שקל שגבתה מהתובע עבור המקרר וההובלה. בלרס חויבה גם לשלם פיצויים של 400 שקל עבור עוגמת הנפש והוצאות שונות שנגרמו לתובע ועוד 350 שקל - הפרשי הצמדה וריבית על הוצאות משפט.

בנימוקים לפסק הדין כתב השופט, כי התובע היה רשאי לבטל את עיסקת הרכישה ולדרוש בחזרה את כספו, שכן מדובר בהפרה יסודית: "שיטת הפשרת מקרר היא עניין יסודי". הנתבעת, קבע, הפרה את חוק הגנת הצרכן הקובע, כי כאשר מדובר בעיסקת מכר מרחוק, חייב הספק לגלות לצרכן את התכונות העיקריות של המוצר הנמכר.