אפילו אמא שלו לא חשבה שהוא גאון

התערוכה החדשה על חייו ופועלו של אלברט איינשטיין במוזיאון להיסטוריה של הטבע מגלה שאפילו אמא של איינשטיין לא חשבה שבנה יהיה גאון. יתרה מכך, בילדותו המוקדמת אובחן המדען לעתיד כבעל איי.קיו ממוצע. התערוכה תוצג במוזיאון עד אוגוסט 2003, ואז תצא למסע נדודים בין מוזיאונים ברחבי העולם.

רבים מהמסמכים המוצגים בתערוכה הגיעו מהבעלים החוקיים, האוניברסיטה העברית בירושלים. באופן מפתיע, דווקא שרשרת הנוסחאות שהובילה את איינשטיין לפיתוח תורת היחסות, עבורה קיבל ב- 1921 את פרס נובל, לא תורגמה מגרמנית לאנגלית. אבל אם נתעלם מכך, "איינשטיין" היא תערוכה מקיפה, מעניינת, ובעיקר ידידותית למשתמש.

אוצר התערוכה, ד"ר מיכאל שעיה יהודי וציוני נלהב, עמד בפני אתגר אדיר: להציג את הגילויים המדעיים של איינשטיין באופן שלא ירחיק קהל ויובן גם על ידי הילדים הרבים שמבקרים במוזיאון. שעיה וצוות עוזריו עמדו במשימה בכבוד. התערוכה לא רק כוללת הסברים פשוטים וארציים לתיאוריות המורכבות שפיתח איינשטיין, היא אף משלבת פעילויות קלות, שממחישות את הדברים. כך למשל, משחק עם כדורים מסביר את תיאוריית החור השחור ולוח עם חישובים בסיסיים מסביר באופן מפורט וברור את תיאוריית מהירות האור.

מבנה התערוכה ידידותי למבקר: גלריית הכניסה כוללת הסברים על חייו המוקדמים של איינשטיין. החלל המרכזי מוקדש להסבר מפורט על כל אחת מארבע התיאוריות שיפתח, והחלק האחרון עוסק בחייו של איינטשטיין מחוץ למעבדה. שפת ההסברים, הדוגמאות הממוחשבות והמבנה ההגיוני של התערוכה הופכים אותה לחוויה מרתקת גם לאלה שאין להם כימיה עם פיזיקה.

e=mc2 ושות'

1905 היתה שנה מוצלחת במיוחד עבור אלברט איינשטיין, ואף זכתה, ברבות השנים, לכינוי "שנת הקסם". במהלך השנה ההיא חשף איינשטיין ארבעה גילויים מהפכניים ומנוגדים לכל התיאוריות המדעיות המקובלות עד אז. הגילוי הראשון היה תורת היחסות, שטענתה העיקרית היא שמהירות האור, העומדת על שלוש מאות אלף קילומטרים בשניה, היא קבועה בכל מקום על כדור הארץ, אבל לעומת זאת, זמן וחלל הם יחסיים בהתאם לנקודת המבט של הצופה. המשמעות המעשית של הגילוי היתה למעשה שלילת ההנחה כי הזמן הוא קבוע. איינשטיין הצליח להוכיח כי אם שני בני אדם ייוולדו באותה נקודת זמן במקומות בהם מהירות האור שונה, גילו של כל אחד מהם יהיה שונה.

התגלית השניה של איינשטיין הוכיחה כי חומר יכול להפוך לאנרגיה, כיוון שיש פקטור שמחבר בין שניהם. במילים אחרות: חומר הוא אנרגיה ואנרגיה היא חומר. המשמעות המעשית של הגילוי הובילה מאוחר יותר לפיתוח האטום. ההסבר שהציע איינשטיין הוביל להוכחת ההנחה כי מכמות מתכת הזהה לגודל סנט בודד אפשר להפיק חשמל שמספיק להאיר את מנהטן במשך שנתיים. ההסבר לווה בנוסחה המדעית המפורסמת e=mc2. גילוי נוסף בתחום היה ההוכחה כי האנרגיה היא מקורן של תופעות פיזיקליות ייחודיות, מהכוכבים ועד פצצת האטום. התיאוריות שאיינשטיין פיתח במהלך העבודה המחקרית על גילוי זה, הקשורות באנרגיית השמש והכוכבים, איפשרו, למעשה, את הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי בתום מלחמת העולם השנייה.

התגלית הרביעית שאיינשטיין חשף במהלך "שנת הקסם" היתה מה שנהוג לכנות "החור השחור". איינשטיין חקר, בדק ומצא כי אם יש חומר כבד דיו, הוא יכול לקרוע את המרחב וליצור חור שחור. בגלקסיית הכוכבים מופיעים חורים שחורים רבים, המשפיעים על תנועת הקרינה המגיעה ממרכזה.

הוא היה גאון

"איינשטיין היה גאון ומבריק בצורה מתקדמת יותר מהמח הממוצע", אומר האוצר, ד"ר שעיה. קורות חייו של איינשטיין וקצב התפתחותו כילד, ומאוחר יותר כנער, הם מוטיב קבוע בסיפורים אודותיו. העובדה כי איינשטיין החל לדבר בגיל מאוחר יחסית והתוצאות שהשיג במבחני האיי.קיו בנעוריו (מבחנים ש"הוכיחו" כי רמת האיי.קיו שלו נמוכה מהממוצע) ממנחמות אמהות צעירות רבות, שלא לומר אמהות יהודיות, כשהן מבקשות לא לאבד תקווה בגלל התפתחותו האיטית של הילד שלהן.

פרויקט מנהטן

איינשטיין עזב את גרמניה, ארץ הולדתו, בגיל 16, לאחר שחויב להתגייס לצבא, צו שנגד את מצפונו הפצפיסטי. יחד עם בני משפחתו היגר לאיטליה, משם נדדו לשוויץ, שבה התיישבו לבסוף. עשרים שנה לאחר מכן שב איינשטיין לגרמניה, הפעם כפרופסור חבר מן המניין באוניברסיטת ברלין.

כמו גרמנים רבים אחרים, מלחמת העולם הראשונה השפיעה עמוקות על תפיסת עולמו של איינשטיין. בעוד מרבית הגרמנים הפכו ללאומנים קיצונים, המלחמה עיצבה את הפציפיזם של איינשטיין, עיקרון שליווה אותו כל ימי חייו ופעמים רבות השפיע על ההחלטות שקיבל. כמו למשל, בהחלטה לעזוב את גרמניה בשנית ולהגר ממנה לארצות הברית, ב- 1932, החלטה שלמעשה הצילה את חייו.

הנאצים ראו באיינשטיין מדען שקר, שכל פרסומיו הם "מדע יהודי" כוזב, שנועד לשרת את ההשתלטות הכוללת של היהודים על העולם. ספריו, שהיוו עבור הנאצים סמל בולט ליהדות באשר היא, נשרפו בטקסים חגיגיים. במלחמת העולם השנייה שינה איינשטיין את גישתו והחליט להירתם לטובת התחמשותו הגרעינית של צבא ארצות הברית. איינשטין היה אחד מחלוצי "פרויקט מנהטן", השם הסודי שניתן לתוכנית לבניית פצצות האטום. הוא כתב מכתב לנשיא רוזוולט, בו הביע דאגה מהמתרחש בגרמניה והסכנות הצפויות לארצות הברית מהתחמשותה המהירה והיסודית תחת השלטון הנאצי. רוזוולט הודה לאינשטיין על הדאגה הכנה והחליט לייסד את "פרוייקט מנהטן".

בתערוכה מופיע מכתב שנשלח לאיינשטיין בעיצומה של מלחמת העולם השנייה על ידי גבר צעיר, שתהה וביקש לדעת כיצד הוא, איינשטיין הפצפיסט, מעורב במלחמה. איינשטיין ענה לו תשובה קצרה: "אם כל הצעירים בארצות הברית היו כמוך, אמריקה היתה נותרת ללא מגן ונופלת בקרב". מאוחר יותר הסביר איינשטיין כי הוא סייע לאמריקה רק כדי לנצח את הכוח הגרמני המשחית. לצורך כך אף העמיד למכירה פומבית את אחד המסמכים החשובים שכתב ב- 1905 על תורת היחסות, כשאת הכסף שהרוויח מהמכירה, שישה מליון דולר, תרם למאמץ המלחמתי של מולדתו החדשה.

שתי פצצות האטום שהטילו הטייסים האמריקניים על נגאסקי והירושימה באוגוסט 1945 המיתו כ- 400 אלף בני אדם. טרם הטלת הפצצות כתב איינשטיין מכתב לנשיא רוזוולט, בו הביע דאגה מהתפתחות הלחימה. הנשיא נפטר ולא הספיק לקרוא את המכתב. מחליפו, הארי טרומן, קיבל את ההחלטה להטיל את הפצצות. בשנים שלאחר הטלת הפצצה התייסר איינשטיין עמוקות על ההתפתחות הלא צפויה שחלה בעקבות הנוסחה המדעית שכתב ארבעים שנה קודם לכן.

אזרחי כל העולם

איינשטיין היה אשף תקשורת נבון והרבה לנצל את מעמד הסלבריטי שקיבל באמריקה לקידום נושאים בוערים, זכויות האדם היה אחד העניינים שחפץ לקדם. אחד הרעיונות בהם תמך בעיקשות היה איחוד העמים. איינשטיין הציע, ברצינות מוחלטת, שכל בני האדם הרחבי העולם יתאחדו ויהפכו לעם אחד ומאוחד. תהליך כזה, גרס, צריך להתחיל בפירוק צבאות ארצות הברית וברית המועצות מנשקן. כמו כן, הציע איינשטיין להקים צבא חיילים בינלאומי שיכלול נציגים מכל המדינות. לא פעם הוא השתמש בתוצאות מלחמת העולם השנייה לחיזוק רעיונותיו בדבר האומה הגלובאלית. "כתושב גרמניה, ראיתי לאן לאומנות יכולה להוביל", אמר. באופן דומה התייחס באופן דומה לשאלת זהותו האישית. "על פי המסורת אני יהודי, שוויצרי באזרחותי, אך מעל לכל אני בן אדם, רק בן אדם, בלי קשר מיוחד למדינה או לאום כלשהו".

ניתוח פסיכולוגי של אישיותו ונסיבות חייו של איינשטיין היה מגלה התאמה מלאה בין האדם והמדען. העובדה כי חי את חייו בצל גילויים מהפכניים והתנגד לא אחת לרעיונות פופולריים שהיו מקובלים בסביבתו, היא תוצאה ישירה של גאונותו. מלבד סיסמאותיו בדבר אזרחי כל העולם, הוא יצא בלהט נגד הקפיטליזם האמריקני, שזכה בפיו של איינשטיין להגדרה "אנרכיה כלכלית". ב- 1933, מיד לאחר שהתיישב בפרינסטון, ניו ג'רזי, עבר איינשטיין לתמוך באופן גלוי במאבק הזכויות של שחורים. "כולם בני אדם", הוא השיב למי שטענו כי צריך להותיר את המצב הקיים ואת האפליה על כנם.

ריגול מדעי

הגילויים החשובים של איינשטיין, פרס הנובל, התהילה והפרסום העולמיים שלהם זכה. כל אלה לא עמדו לזכותו בשנות הטרור של המקרתיזם. עוד טרם ימי המלחמה הקרה נחשד איינשטיין על ידי גורמים בארה"ב כמי שתומך בברית המועצות והיו אף שהאשימו אותו בריגול לטובת הרוסים. חבר הקונגרס ג'ון רנקין הציע להשליך את המדען לכלא בעוון מה שהוגדר כ"פעילות עוינת ושיתוף פעולה עם האויב". הוא נאלץ להיחקר שוב ושוב על ידי אנשי האף.בי.איי, את חלקם הכיר מחקירות קודמות שעבר, עוד בשנות השלושים. על אף אזרחותו האמריקנית ספג איינשטיין חקירות משפילות ופולשניות, שכללו ציתות למכשיר הטלפון בביתו. למרות הכל, הוא מעולם לא שיתף פעולה עם הקלגסים של מקרתי והיה לאחד ממתנגדיו החריפים ביותר. הוא זה שהעניק לו את הכינוי "האויב הגדול ביותר של הדמוקרטיה וחופש הביטוי". מאוחר יותר יצא איינשטיין להגנתו של רוברט אופנהיימר, המדען שפיתח הלכה למעשה את פצצת האטום והואשם בריגול לטובת ברית המועצות.

הצעה מפתה

התערוכה על פועלו של איינשטיין התאפשרה בזכות האוניברסיטה העברית בירושלים. רוב המסמכים האותנטיים המוצגים בה הם רכוש האוניברסיטה העברית, ירושה שקיבל המוסד האקדמי מאיינשטיין עצמו, שהורה בצוואתו להעביר את כל החומר המדעי שלו לרשויות האוניברסיטה. המדען המחונן היה אחד ממייסדיה של האוניברסיטה. ב- 1925. הוא השתמש בקשריו והפציר ביהודים עשירים באמריקה לתרום לטובת הקמת מוסד אקדמי עברי על הר הצופים.

לאחר הרמת התרומה הנדרשת הגיע איינשטיין לביקור היחיד שלו בישראל, ב- 1923. במהלך הביקור הוא נתן את ההרצאה הראשונה שהתקיימה אי פעם באוניברסיטה העברית (שנפתחה רשמית רק שנתיים מאוחר יותר).

ב- 16 בנובמבר 1952 למד איינשטיין מידיעה שהתפרסמה בשער ה"ניו יורק טיימס" כי הוא עתיד לקבל הצעה מפתה: להתמנות לנשיא מדינת ישראל. ידיעה ב"טיימס" בישרה כי "המוסדות הממונים בישראל" הגיעו להחלטה בדבר זהותו של הנשיא הבא של המדינה הצעירה - אלברט איינשטיין. למחרת קיבל מכתב רשמי משגריר ישראל בוושינגטון, אבא אבן. המכתב נכתב בלשון הפאתוס שהיתה אופיינית לישראל הצעירה. עוד באותו היום ישב איינשטיין לכתוב את מכתב הסירוב. התירוצים הרשמיים: חוסר נסיון בניהול ובריאות רופפת. הסיבה האמיתית, שאותה חשף מאוחר יותר: "אם הייתי נשאי מדינת ישראל, הייתי אומר דברים שהישראלים לא היו אוהבים לשמוע", הכוונה לעמדתו הנחרצת כנגד מדיניות ישראל כלפי תושביה הערבים.

על אף תמיכתו המובהקת והנלהבת בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, הוא חזה את הנולד והשמיע ביטויי דאגה בנוגע למעמדם העתידי של הערבים במדינה. כך, למעשה, פספסה מדינת ישראל את ההזדמנות לזכות בפוליטיקאי גאון באמת.