עצבני בלי הפסקה

"מה יש לך להגיד לעם"? אני שואלת את נתן זהבי, כשאני בעשר דקות איחור והוא כבר מ-מ-ש עצבני. זהבי עונה: "אני רוצה להגיד לו שיקשיב טוב לשיר 'מחכים למשיח' של שלום חנוך, שנוגע אליו ישירות, ש'הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם'... זה מה שהיה, זה מה שיש וזה מה שיהיה בעתיד. נכון להיום, מדינת ישראל זאת רפובליקת נקניקיות, שבה החיבור בין ההון לשלטון הוא כבר לא משהו שעלול לקרות אלא משהו שקיים, ששולט, וגורם לכך שהמדיניות היא מטומטמת. והתוצאה הישירה של מדיניות מטומטמת זה מה שאנחנו רואים בחיי היום יום בכל נושא: ביטחון, כלכלה, חברה, תרבות, ערכים והיחס של מדינות העולם ה'נאורות' אלינו. אנחנו חברה כוחנית שמקושרים בה קבלנים עם אלופים, אלופים עם תעשיינים, תעשיינים עם ח"כים, ח"כים עם בעלי מועדוני הימורים, בעלי מועדוני הימורים עם נשיאים, והנשיאים נראים כמו קולב שיצא מהמספרה של שוקי זיקרי לפני שלוש דקות. וככה נראית המדינה".
כל פוליטיקאי היה נותן הכל כדי לזכות באהדה שלה זוכה זהבי, 56, ברחוב בשל הופעותיו בטלוויזיה או ברדיו, בגירסה הפחות מעודנת של "זהבי עצבני", ארבע פעמים בשבוע ב-103FM, בין עשר לשתיים בצהרים, כשהוא חוזר על המנטרה "הכיבוש משחית" ומגדף בעיקר את הימין - עד שהוצמד לו אפילו שומר ראש על ידי מנהל התחנה.
תיק הארכיון של זהבי גדוש ומלא. טראבל מייקר וותיק, נער שעשועים חתיך, צלם, עיתונאי (בגיל 17 החל לצלם ולכתוב ל"העולם הזה"), עורך "מוניטין פנטהאוז", שחקן, שדרן רדיו. איש אינטליגנטי ורב פעלים ומעללים. מעין נביא זעם, מטיף בשער, עם ניחוח פרולטריון ואהבת האדם הפשוט. בתמונה שלו מיוני 72', תחת הכותרת "בוא תקבל כסף לקנות אוכל לשבת", זהבי הוא איש "הפנתרים השחורים" המחלק תלושי קנייה למשפחות מעוטות יכולת בירושלים.
למרות אהבתו לנשים, ואולי בגללה, זהבי לא נשוי, אין לו ילדים והוא חי עד היום בגפו לא רחוק מכיכר המדינה, מחוז ילדותו. אז היו שם עוד שדות ירוקים וגדולים, עד לרחוב אבן גבירול, מקום מרוחק שאבא שלו קנה בו דירה קטנה כשכולם הרימו גבה. "קולנוע בית ליסין זה סינמה פרדיסו בשבילי", אמר פעם. אביו הגיע לפלסטינה ב-1925. כמה שנים אחר כך נסע לפולין להביא יהודים, ושם פגש את אמו. האב עבד בפרדסים, בכבישים ובייבוש ביצות בחדרה.
אולי בגלל זה זהבי אוהב את הפשטות, את האדמה, את הים. בעברו היה בין היתר מציל. הוא הספיק גם לשבת בכלא, על שוד יהלומים בגרמניה ולהיות מעורב בשריפת ארכיון "העולם הזה". בצינוק עשה את ההחלטה החשובה בחייו, "לעזוב את הפשע ולעשות דברים כדי לכפר על מה שעשיתי". אבל יותר מכל, חלם תמיד להיות משהו בין הרוזן ממונטה כריסטו, רוזה לוקסמבורג וז'אן ד'ארק.

- יש לך רעיון מהפכני שיכול לעשות פה סדר?

"יש לי הרבה רעיונות, אבל זה לא המקום וזה לא הזמן, כי אני לא יכול להשקיע יותר מדי זמן בחשיבה יצירתית ל'פנאי פלוס'. יש הצעה שאני מריץ כבר שש שנים, כנראה רשמו אותה גם גופים פרטיים, וגם כל מיני ח"כים נדלקו והתחילו לעשות את זה בצורה רצינית: חזרה לתלבושת האחידה, כדי למנוע אפליה בין תלמידים עניים לעשירים שיסתלבטו עליהם, ויום לימודים שיימשך עד 17.00 אחר הצהריים ויכלול ארוחת צהריים. וזה על פי תוכנית שבסוף שנות הארבעים הנהיגה רוזה כהן, אמו של יצחק רבין, במה שנקרא אז 'בתי ספר לילדי העובדים' בכל מיני מקומות בארץ. השיטה היתה גאונית.
"בתוך בתי הספר צריך להחזיר את מה שהיה בזמנו תנועות הנוער, אבל ברמה שכל אחד יהיה חלק מפעילות שתכלול בין השאר באופן מהפכני גם לימודי נהיגה מכיתה ח', תיאוריה ופרקטיקה - והכי הכי להחדיר למוחם של תלמידים שכלי הרצח מספר אחת במדינת ישראל זה לא אקדח, רובה או טנק, אלא המכונית. דבר שני, במקום לבזבז את הזמן על טונה חופשות, לייצר מחנות עבודה ועבודה חקלאית, כדי ליצור קשר מינימלי בין בני האדם לבין האדמה שהם חיים עליה ואולי גם קצת רוח של 'חברותא', לשבור קצת את הנטייה לאגואיזם טוטאלי בנוער של היום".

- אבל אתה בנערותך בילית הרבה בים, עם חבורת "מציצים".

"בין השאר, אבל גם הייתי בכל ההפגנות של האחד במאי ובהפגנות למען אחווה יהודית-ערבית וכל מה שנדרש מאדם נאור שעיניו פקוחות. אני לא מופתע ממה שקורה. בשנת 1990 המצאתי את הסיסמה 'מושחתים נמאסתם', שכבר שנים היא להיט, ולא קיבלתי עליה גרוש אחד, בגלל שגם אני מטומטם. אנשים אפילו לא זוכרים ממה זה התחיל. זה התחיל מנסיון מעבר של אנשי התנועה הליברלית, שהיו חלק מהליכוד ומפלגת העבודה, תמורת מה שהיה אז בזמנו 'התרגיל המסריח', שזה היה שררה פלוס כסף. ואז פירסמתי את זה בעמוד הראשון של 'חדשות' כמודעה בתשלום, ויחד עם כמה חברים שלי הפצנו אותה בכל רחבי הארץ על בדים ענקיים. מאז קיימת הסיסמה 'מושחתים נמאסתם', ומאז כל מושחת משתמש בה למען מושחת אחר".

- אתה באמת חושב שיש בכוחך לשנות?

"אני עושה מה שאני עושה, כי אני לא סומך על אף אחד. אני לא יכול לעשות דברים בגדול, אלא במסגרת מצומצמת, שאני יודע כל רגע לאן הולך כל דבר ממה שאני עושה. שלא כמו כל מיני שרלטנים שמשחקים אותה אירגוני צדקה ואירגוני חלוקה למען העניים, ובצורה מאוד מוזרה גם מתעשרים מזה".

- אתה מפנה כאן ביקורת למנהלי העמותות למיניהן, למשל?

"אין למשל".

- אתה חושב שעוד ידבק בך איזשהו דימוי חוץ מאשר "זהבי עצבני"?

"לא. לא יהיה שום דימוי. לא בחרתי בו. אני עושה מה שאני מרגיש. כל החיים עשיתי את מה שחשבתי לנכון לעשות".

- יש בך משהו מנביא זעם המוכיח בשער.

"נביא היה איש שקרא תמונת מצב, שהיה מספיק אינטליגנטי להבין שהמצב הזה יוביל למצב ב', ג', ד'. אנשים אמרו על ישעיהו ליבוביץ' שהוא נביא זעם. הוא אמר מה שעוד אנשים אמרו, רק שהוא צעק את זה. אין חילוקי דעות על כך שהכיבוש משחית, ואנחנו רואים את זה, ולא צריך להתפלא שהחברה, בתוקף היותה מדינה כובשת, הפכה להיות מושחתת".

- למה אתה מוביל?

"זמן קצר לאחר הכיבוש אני ועוד שני אנשים עברנו ממקום למקום במכונית וכתבנו על הקירות 'הלאה הכיבוש', עם חץ לכיוון יציאה מהשטחים. אז אמרו שאנחנו בוגדים, שמאלנים, דבילים. מי שידע שזה אנחנו, ידע שצדקנו".

- תן דוגמה לדברים שצפית שיתרחשו ואכן התרחשו.

"בספטמבר 2001 כתבתי בעיתון 18 דברים שלדעתי יתרחשו במהלך השנה וקצת קדימה. 16 מהם יצאו נכונים, כולל דברים קשים מאוד שנכתבו בהפוכה על הפוכה. זה לא היה בגלל השראה אלוקית, אלא בגלל שניתחתי את המצב נכון. בין היתר כתבתי שהדולר יגיע ל-5 שקלים כשכולם אמרו להפך.
"בניגוד להרבה אחרים אמרתי שייהרגו פחות אנשים בתאונות דרכים, בגלל שפחות אנשים ייסעו בדרכים מהפחד שהטרור יתגבר; אמרתי שייסגרו חמישים אחוז מבתי המלון וגם פה צדקתי.
"כששר האוצר סילבן שלום אמר שהתל"ג (תוצר לאומי גולמי. ר.ג.) יהיה 4 אחוזים, אמרתי שהוא לא יגיע לאחוז וחצי, בלשון המעטה. גם בזה צדקתי, למרות שלא למדתי כלכלה ואין לי תואר כמו לסילבן... נביא זה לא איזה אלוהים. זה בן אדם שיש לו אינטליגנציה מעל לממוצע ויודע לנתח דברים".

- אתה פוחד מהזיקנה? בכלל, אתה פוחד ממשהו?

"מהזיקנה לא. מהתקפת הניקוטין הבאה כן, והיא מתקרבת. ככל שקצב העבודה גדל, ככה קצב העישון שלי גדל (הוא מעשן ארבע קופסאות ליום). הזמן היחיד שאני לא מעשן זה כשאני ישן, ואני ישן מעט מאוד, שלוש-ארבע שעות ביממה".

- אתה יודע שמחקרים מראים שהאופטימלי זה שש שעות שינה בלילה.

"תשמעי, הגעתי למסקנה שמי שעושה את כל הדברים השליליים הבאים - עובד קשה, אוהב נשים, אוהב אלכוהול, אוהב לעשן, אוהב את הים ואת השמש - מאריך חיים, בניגוד לכל המחקרים.
"כל אלה שעושים דיאטות כל הזמן, עושים סקס עם קונדומים, נזהרים מלשתות יותר מכוסית אחת בשבוע ולא מתקרבים למעשנים. אלה בדרך כלל מתים בגיל חמישים-שישים גג".

- המוות מעסיק אותך?

"זה לא מעניין אותי. זה שטויות. יש לי אד"י בכיס, שיפרקו אותי לחלקים, שיקחו מה שהם רוצים ושיתנו למי שהם רוצים, רק שייזהרו שמי שמקבל את זה לא יקבל הרעלת ניקוטין או הרעלת אלכוהול. תארי לך, בן אדם שלא מעשן מקבל איזה חלק מהריאות שלי: הוא יהפוך להיות מעשן כפייתי".

הגיע לו

מאחורי הזעם מסתתרים גם מעשים, ולנתן זהבי יש בבית כמה פרסים על מעשיו:
- בשנת 2000 קיבל את פרס סוקולוב על עבודתו העיתונאית ועל תרומתו לחברה.
- בכנסת קיבל את פרס אירגון "בזכות", על היותו לוחם למען נכים ומוגבלים.
- זכה בפרס "מיקרופון הזהב" של הרדיו האזורי.
- זכה בפרס אנשי השנה בקטגוריית רדיו.

לראיון עם אפרת רייטן