גיבור מלחמה

אתם מביטים במסך הקטן, והוא שם. פותחים עיתון, והוא מככב בעמודי החדשות. צופה לעבר מערב עיראק, מתקדם עם הכוחות בדרום, מוצנח ממסוקים, מושט על אוניות ובכלל, חולש על מדבריות עיראק. ולא, אנחנו לא מתכוונים לאהוד יערי בסקירה מקיפה ומייגעת של מלחמת המפרץ, או יגאל צור שעדיין ממתין להצלבת קוארדינטות.

האמווי ו…אקשן!

ההופעות המרובות על מסך הטלוויזיה במלחמת המפרץ הראשונה, החדירו את ההאמווי - האמר, בשבילכם - למודעות האמריקנית כחץ מחודד ויעיל. אחרי הכל, כבר אז גילו כולם כי יש בו את כל מה שצריך, בארה"ב לפחות. הוא גדול ממדים, גבוה מאד, עובר בכל תוואי, מרובע עד כאב ובראשו תת-מקלע. מה עוד יכול גבר אמריקני לבקש?
אבל, מדובר היה ברכב צבאי יעודי, ללא תחזית אופטימית מדי לשיווק אזרחי. אז איך הפך בכל זאת לנחשק כל-כך? ובכן, האגדה מספרת שבמהלך נסיעה לסט צילומי הסרט "שוטר בגן ילדים", אי שם בתחילת שנות התשעים, נתקל ארנולד שוורצנגר בשיירת האמרים של המשמר הלאומי האמריקני.
השליח הקטלני עצר במקום, סימן לאחד הנהגים לעצור ובדק במה מדובר. "זה האמווי" סיפרו החיילים לארנולד המוקסם, והוסיפו כי השם נגזר מהמונח – HMMWV (או High Mobility Multipurpose Wheeled Vehicle). עוד הם סיפרו לו כי את ההאמר אי אפשר להשיג בחנויות. ולא, גם לא באמצעות הזמנה טלפונית.

שמישהו יעצור אותו

אז מה? האיש הגדול הרי לא נרתע מתירוצים מסוג זה. ולכן החליט לטוס למישיוואקה (יש מקום כזה), אינדיאנה, ולנסות לשכנע את חברת איי.אמ.ג'נרל, יצרנית ההאמווי, לייצר גרסה אזרחית. זה לא ממש הלך. ב-איי.אמ.ג'נרל הסבירו לכוכב המאוהב כי פשוט אין להם כסף לייצר גרסה כזו. אבל, בגלל שהוא נחמד כל-כך, הבטיחו לשקול זאת בעתיד.
בינתיים פרצה המלחמה, וההאמווי עשה הופעת בכורה מחוף לחוף, בפריים-טיים ועם רייטינג היסטרי. פתאום היה בכל מקום. על גבעות והרים, משייט בדיונות עירקיות ומיטב בניה של אמריקה מנווטים אותו לעבר בגדד. האמריקאים, מיותר כמעט לציין, התאהבו במקום.
ואיי.אמ.ג'נרל? זו שכחה אולי את ההבטחה "ההיא" לארנולד, אבל זכתה למבול פניות מכל עבר. כוווולם רצו אחד כזה. מה ששיכנע כמובן את אנשי החברה, ובשנת 1992 הוחלט לייצר את הרכב הגדול לשימוש אזרחי.

רגע לפני האזרחות

אז אנחנו יודעים כבר כי את הפרסום השיג ההאמווי במלחמת המפרץ, אבל למעשה, זו אינה תחילת הקריירה שלו. סיפורו מתחיל במכרז שפרסם הצבא האמריקני לכלי רכב רב-תכליתי בעל עבירות גבוהה (HMMWV, זוכרים?) עוד בשנת 1979. המטרה הייתה הוצאה לגימלאות של כלי רכב טקטיים אחרים דוגמת ה-M151, ששירת בצבא האמריקני כבר כמה עשרות שנים.
שלוש חברות התמודדו על בניית רכב שיענה לדרישות הצבא האמריקני – "ג'נרל דיינמיקס", "טלדיין" ו"איי.אמ.ג'נרל". ניסויים באב-טיפוס של ההאמווי החלו במדבר נוודה ביולי 1980, פחות משנה לאחר שתכנון ראשוני הוצע על-ידי מהנדסי איי.אמ.ג'נרל.
במרץ 1983 פורסמו תוצאות המכרז, וכפי שוודאי ניחשתם, התכנון של איי.אמ.ג'נרל זכה. ההזמנה הראשונה עמדה על לא פחות מ-55,000 יחידות, בחמישה דגמי-אב ו-15 גרסאות שונות. מה שנהוג לכנות "חוזה-לא-רע-בכלל". בין הגרסאות והדגמים ניתן למצוא הסבות שונות ומשונות, החל מיעודי הצלה, דרך תקיפה מהירה, יחידת פיקוד עצמאית, הובלת חיילים ועוד.
כדאי רק להזכיר כי ההאמווי צויד למשימתו הראשונה - במשבר תעלת פנמה - במנוע דיזל עתיר נפח (6.2 ליטר) אך צנום הספק (140 כ"ס). מאז עבר הרכב אמנם שינויים, אך לא משמעותיים. זאת, תוך מסירת כמעט 200,000 יחידות לצבא האמריקני ול-30 מדינות אחרות ברחבי העולם, כולל ארצנו הקטנטונת.

עבר מפואר, עתיד מזהיר

ההיסטוריה של ההאמווי, כסמל אמריקני מובהק, מובטחת זה מכבר ואפילו העתיד נראה ורוד. להאמווי האזרחי, המכונה "האמר", מוניטין של רכב קשוח ונטול פשרות. מה שאפשר לחברת איי.אמ.ג'נרל למכור את זכות השימוש בשם המותג לענקית הרכב האמריקנית - ג'נרל מוטורס.
ההסכם הזה, שנחתם עוד ב-1999, אפשר בין היתר לפתוח מפעל חדש בו מיוצר האמר H2, גרסה אזרחית ומתורבתת יותר, שתוכננה ומשווקת על-ידי קונצרן הענק ג'נרל מוטורס והקשר שלה לרכב המקורי אינו הדוק. למרות זאת, ועם כל הכבוד ל-H2 המצליח ול-H3 שיבוא כנראה בעקבותיו, ההאמווי המקורי הוא מושא ההערצה האלמותי. וכך זה ככל הנראה ישאר.