עסקת החיים של נוחי דנקנר

המנצח הגדול של הסאגה המתמשכת ששמה עסקת אי.די.בי הוא ללא ספק נוחי דנקנר. חמש שנים לאחר שמכר את מניותיו בחברת ההשקעות המשפחתית דנקנר השקעות, הוא עתיד ליטול את המושכות של הקונצרן הגדול בארץ, שאחראי לבדו על כ-9%-8% מהתלג שמייצרת מדינת ישראל.
לאורך כל הדרך מיעט דנקנר לפזר הצהרות, אך חזר ואמר כי הוא נחוש להשלים את העסקה. לעתים נראה היה שמדובר
בתיק שקצת גדול על מידותיו הפיננסיות, אבל הוא נהנה גם ממידה לא מבוטלת של מזל. קריסת שוקי ההון אפשרה לו
לקבל מהרקנאטים הנחה נדיבה במחיר העסקה. מאוחר יותר הוא חזר אליהם עם בקשה דומה, והפעם כבר נענה בשלילה, אך קיבל במקום הלוואה של 40 מיליון דולר בתנאים נוחים.
בחודשים האחרונים השתנתה המגמה בשוק ההון, והצבע הירוק חזר למניות קבוצת אי.די.בי במסכי הבורסה. נכון למועד כתיבת שורות אלה, עומד הפער בין שווי העסקה לבין שווי המניות בבורסה על קצת יותר מ-10% בלבד לטובת מחיר
העסקה. מי זוכר שרק לפני שלושה חודשים עוד ניתן היה לקנות שני אי.די.בי במחיר שנוחי קונה בו אחת.
השיפור בשווי אי.די.בי חסך לדנקנר כאב ראש עצום הקשור לחיזוק הבטחונות אצל הגורמים המממנים - בנק לאומי
וקרן הפנסיה מבטחים. אם לא די בכל אלה, גם שער הדולר שיחק לטובתו. בחודשים האחרונים נחלש שערו של המטבע
האמריקני כמעט בחצי שקל לדולר, ומכיוון שהעיסקה נקובה בדולרים (הרבה מאוד דולרים), לדנקנר נחסכו תשלומים בהיקף של מיליוני שקלים.
כעת גם נראה כי העסקה מתבצעת בתזמון כמעט מושלם. למרות התוצאות הגרועות שפרסמה בסוף השבוע רשת שופרסל שבבעלות אי.די.בי, נראה כי המשק הישראלי עומד בפני נקודת מפנה לאחר יותר משנתיים של מיתון מתמשך. אז מה עוד נותר לו לבקש? בקשה צנועה, אם אפשר: יציאה מהירה של המשק מהמיתון תהפוך את העסקה לאחת המדהימות שנחתמו כאן בשנים האחרונות.

הפראיירים הגדולים

משפחת רקנאטי פשוט מאסה באי.די.בי, הקונצרן המשפחתי שייסד סבם לפני יותר מ-80 שנה, והיא שידרה זאת לאורך
כל השנתיים האחרונות. זה החל במעבר המפתיע של אודי רקנאטי, פעם הרוח החיה בקבוצה, לשווייץ, ונמשך באדישות
הניהולית שהפגין בן דודו ליאון, ובהתעסקות של בן הדוד השלישי, לני, ביקב שהקים ואשר נושא את שמו. הסרבול הרב
הכרוך במכירת מניותיהם ושרשרת האישורים שאמור להשיג כל קונה פוטנציאלי רק מתחו עוד יותר את עצבי בני המשפחה, שממילא היו כבר מתוחים. נוחי דנקנר, כך נראה, קלט מהר מאוד עם מי יש לו עסק.
כאמור, הוא לא היסס לבקש הנחה גדולה במחיר העסקה כאשר ראה כי מחירן של המניות בבורסה נופל, והוא לא היסס
לבקש הנחה נוספת כאשר גילה שחסרים לו עוד כמה עשרות מיליוני דולרים לחבילת המימון. בין לבין, נדחה מועד השלב
מת העסקה לא פחות משלוש פעמים. בכל פעם עמדה בפני המוכרים אופציה לממש ערבות של 12.5 מיליון דולר שהפקידו הקונים, אבל הם בחרו שלא לעשות כן, מה שהיה מאלץ אותם להתחיל את כל תהליך המכירה המייגע מההתחלה.
הרקנאטים לא גילו בשנים האחרונות כל זיקה רגשית לחברה המשפחתית, ולא אחת נטען כי היא נשלטת בפועל
על-ידי מנהליה, שגם מושכים ממנה משכורות עתק. בשנתיים האחרונות צברה אי.די.בי הפסד מצטבר של יותר ממיליארד
שקל, שיצר תחושה כי בחברה הגדולה במשק חסרה יד מכוונת וכי שוויה האמיתי יהיה גבוה בהרבה משוויה הבורסאי, אם אכן יבוצעו בה המהלכים הנכונים.

יועץ הסתרים

שמו של ד"ר בועז שוורץ, מנהל הפעילות של דויטשה בנק בישראל, אינו אומר הרבה לקוראי העיתונות הכלכלית בארץ.
אבל ממשרדיו בקומה ה-21 של מגדל אלרוב בתל-אביב היה שוורץ חתום בשנתיים האחרונות כמעט על כל עסקאות העב
נק במשק: עסקת פלאפון-שמרוק (שאילצה את בזק למחוק 1.2 מיליארד שקל(, עסקת כלל-CRH ) 150 מיליון דולר), וגם עסקת אי.די.בי היא בת טיפוחיו. שוורץ היה זה ששידך בין קבוצת גנדן של דנקנר (שגם משרדיה שוכנים במגדל אלרוב) לבין משפחת רקנאטי, תפר את עיסקת המימון, וגם גילה אקרובטיקה מדהימה בכל הקשור לפתרון בעיות סבוכות.
אחת מהן היתה ההיפרדות של דנקנר מגרעין השליטה בבנק הפועלים, למורת רוחו של בנק ישראל. שוורץ רקח
עסקה סיבובית סבוכה, שבמסגרתה רכש דנקנר באופן אישי את חלקו היחסי במניות הבנק, תוך הסתייעות במשפחת אריסון (בעלת המניות הגדולה בבנק) שהסכימה להיכנס לנעליו בגרעין השליטה.
בעיה סבוכה אחרת היתה הדרישה החד-משמעית מצד מבטחים שמחיר העסקה יופחת ל-750 מיליון דולר לפחות.
גם כאן גילה שוורץ יצירתיות יתר, כשתפר למעשה שתי עסקאות: הראשונה היא העסקה עם הרקנאטים שנחתמה לפי
שווי של 840 מיליון דולר. העסקה השנייה היא עסקת המימון שנחתמה לפי שווי חברה של 750 מיליון דולר. איך
זה בדיוק מסתדר מבחינה הגיונית? הפתרונות לשוורץ, והעיקר שכולם מרוצים.

הכבשה השחורה

ממשרדיו האפורים בבניין מיושן בלב תל-אביב הפך השר לשעבר שמוליק אביטל, יו"ר קרן הפנסיה מבטחים, לאחד
מאנשי המפתח בכל הקשור לעסקת אי.די.בי. ללא תמיכתו הנחרצת בהעברת מימון של 55 מיליון דולר, דנקנר ושותפיו
לא היו מצליחים להפוך לבעלי הבית העיקריים של המשק הישראלי.
ניכר על אביטל שהוא נהנה מהחשיפה התקשורתית ומהעובדה שתמונותיו מתפרסמות בעמודי הכלכלה על בסיס כמעט יומי. אבל לחשיפה הזאת היה גם מחיר, והוא לא היה נעים במיוחד. אביטל ספג בחודשים האחרונים קיתונות של ביקורת
על תמיכתו הנלהבת למדי בסיכון כספי העמיתים במה שעלול להפוך לפיאסקו גדול. דירקטורים במבטחים, בהם גם כאלה שחברים בוועדת ההשקעות של הקרן, ידעו לספר על לחצים שונים ועל אין-ספור תרגילים שנועדו, לטענתם, להכשיר את העסקה.
בסופו של דבר נתנה מבטחים את ברכת הדרך לעסקה, אך לא לפני ששלושה חברים חדשים מונו לדירקטוריון, וכבר
בישיבתם הראשונה תמכו בה פה-אחד. אביטל עצמו, יש לציין, ניהל קרב מאסף תקשורתי מרשים. הוא הציג שלל הוכחות
שמדובר בעסקה מצוינת, בעלת סיכון נמוך, שהמרוויחים האמיתיים בה יהיו, איך לא, עמיתי מבטחים. אם מדובר בעסקה
טובה למבטחים או לא - ימים יגידו. עד אז יוכל אביטל להתהדר בכינוי החדש שהודבק לו: הדיל-מייקר.

יצא בזמן

נראה לך שבתקופה של נוחי דנקנר יבוא מנהל וייקח ככה בונוס של 4 מיליון שקל? תהה השבוע באוזננו אחד מהמקורב
בים לעסקה. גם בלי לציין במפורש, ברור כי הדובר כיוון את דבריו לעמי סגיס, עד לא מזמן המנהל המאוד-מאוד מוערך
של רשת שופרסל.
האלוף במיל' סגיס, לשעבר ראש ענף טכנולוגיה ולוגיסטיקה במטכל, הספיק להפוך בקריירה האזרחית הקצרה שלו
בשופרסל לאחד השכירים היקרים במשק. סגיס הוא סמל לרמת התגמול המאפיינת את קבוצת רקנאטי. עלות שכרו אשתקד, שהיתה דווקא אחת מהשנים הקשות לשופרסל, עמדה על לא פחות מ-4.2 מיליון שקל, כולל בונוס מיוחד של 2 מיליון שקל שטיבו עדיין לא ברור. במהלך ארבע שנותיו ברשת צבר סגיס שכר בעלות כוללת של 13.2 מיליון שקל. לכן, מה רבה היתה ההפתעה כאשר סגיס בחר לפני כחודשיים לפרוש במפתיע מתפקידו, לטובת ניהולה של גרנית הכרמל (בעלת השבליטה בחברת הדלק סונול ויצרנית הצבע טמבור).
בסוף השבוע האחרון התחלפה ארשת ההפתעה בארשת תדהמה. סגיס, התברר, ידע היטב מתי לנטוש את הספינה.
שופרסל דיווחה על הפסד תפעולי, ראשון זה שנים ארוכות, של 4 מיליון שקל. סגיס עצמו כבר לא היה שם כדי לחתום
על הדוחות. קדנציית הניהול שלו מוארת עכשיו באור אחר, הרבה פחות מחמיא.

איש השרירים

גם לאחר שחצה מזמן את גיל 89, חיים קרסו עדיין לא שכח איך עושים עסקים, ובעיקר איך עומדים על המיקח. חיים הוא הדמות החזקה והוותיקה במשפחת קרסו, השותפה השקטה של משפחת רקנאטי באי.די.בי. במהלך החודשים האחרונים
הוא עלה לא פעם ולא פעמיים לכותרות. הזקן (כינויו בקרב המעורבים בעסקה) היה זה שהתנגד להנחה הגורפת שהסכימו
אודי וליאון רקנאטי להעניק לקבוצת דנקנר, והוא זה שבזכותו נסגרה העסקה על 840 מיליון דולר ולא על 810 מיליון או
פחות, כדרישת הקונים.
הוא לא היסס להביע את אכזבתו מדרך ניהולה של אי.די.בי על-ידי בני הדור הצעיר, בני הדודים אודי, ליאון ולני, שמאסו בחברה המשפחתית. הוא הביע ספקות באשר ליכולתו של דנקנר להשלים את העסקה, ותמה איך קרה שאיש עסקים מכובד חותם על הסכם ואחר-כך בא לבקש הנחה.
אפשר בהחלט לסכם כי הזקן היה זה ששמר על כבודם האבוד של בעלי הבית הקודמים של הקונצרן הגדול. את התמורה אמורים הוא ובני משפחתו לקבל בקרוב. מעכשיו משפחת קרסו תזוהה בעיקר עם סוכנות יבוא הרכב רנו וניסאן שבבעלותם, לצד עסקי הנדל"ן הענפים.

נשארו מאחור עם הצרות

איך שגלגל מתהפך לו, ועוד באיזו מהירות. רק לפני חמש שנים היו עסקי משפחת דנקנר בשיאם: עסקי התקשורת (חברת הכבלים מתב, חברת השיחות ברק וחברת הסלולר פרטנר) זכו לשווי פנטסטי בשוקי ההון, רכישת בנק הפועלים העניקה
למשפחה עוצמה חסרת תקדים במשק המקומי, וגם עסקי הנדל"ן סחבו בעלייה.
אבל בשנתיים האחרונות השתנתה הסביבה העסקית של הדנקנרים במהירות מסחררת. עסקי התקשורת יצרו הפסדי
ענק, בנק הפועלים סבל מירידה חדה ברווחיו בעקבות ההאטה במשק, והפרויקטים הנדלניים כבר לא מוכרים כמו פעם.
צריך להוסיף לכל אלה את החובות האישיים האדירים שרובצים על בני המשפחה כדי להבין, שמשפחת דנקנר מודל 2003
שונה בתכלית מזו של סוף 1999.
כעת נותר לבני המשפחה רק להסתכל בעיניים כלות על הדנקנר האחד שיכול לומר בפה מלא כי הוא דווקא כן נהנה מתקופת שיא עסקית: היקף עסקיו של נוחי דנקנר עתה (לאחר השלמת העסקה) גדול מזה של כל בני המשפחה גם יחד. גם מצב עסקיו איתן הרבה יותר, לעומת הגירעון הענק בהון שמלווה את חברת דנקנר השקעות כבר יותר מחצי שנה. בני משפחת דנקנר (ללא הפלג של נוחי) נותרו כעת עם חובות של מיליארדים לבנקים ועם עסקים שידעו ימים יפים הרבה יותר.