הכנסת מידרדרת
דווקא משום שלא שקל, חשב והחליט, אלא פעל כמעט אינסטינקטיבית כאשר גנב קול, מעיד ח"כ גורלובסקי על ההידרדרות של בית המחוקקים הישראלי
תשעה מבין עשרה קוראי רשימה זו ימשכו בכתפיהם, ינודו בראשיהם, יצקצקו בלשונם ויאמרו לעצמם או לאחרים: אז מה הביג-דיל? על מה המהומה ועל מי הוא מתנפל?
המדובר הוא במעשה הבלתי-חשוב-לכאורה, הפעוט וחסר-הערך, של ח"כ בשם מיכאל גורלובסקי בשבוע שעבר, בעת ההצבעות בכנסת. האדון הנכבד הצביע במקומו של ח"כ אחר. נו, תאמרו, אז מה העניין?
הנה התשובה: דווקא משום שלא השקיע שעות ארוכות בתכנון ההצבעה, דווקא משום שלא שקל, חשב והחליט – אלא עשה מה שעשה תוך שנייה או שתיים, כמעט אינסטינקטיבית, מתוך חדרי בטן. יש בכך כדי להעיד על האיש עצמו ואם תרצו גם על שפל התחתיות שאליו הגיע בית המחוקקים של מדינת ישראל. על המוסד החשוב הזה השתלטה חבורה של אנשים ונשים שגורמים לח"כים אחרים ולרבים במדינת ישראל להליט עיניהם מבושה, להסמיק לנוכח המראות והקולות. מר גורלובסקי, ייאמר כאן במפורש, גנב קול.
אם מישהו חפץ לבדוק את עקומת ההידרדרות של בית המחוקקים הישראלי, כדאי להזכיר לו כי בימים לא רחוקים, לפני שנים אחדות, שקלו אנשי הליכוד, אותו ליכוד שגורלובסקי שייך לו, להביא להצבעה בכנסת את ח"כ חיים קופמן עליו השלום, גוסס, נוטה למות, על ערש דווי. רק מחווה של ח"כ פורז, שהבטיח – וקיים – לא להצביע, מנעה את המראה הנורא של אדם, ערב מותו, מוּבל אל האולם באלונקה. לפני שנים רבות יותר נקשר סיפור דומה בח"כ אריה בן-אליעזר (מ"חירות", אם הליכוד), ורבים יזכרו בוודאי איך מדינה שלמה עצרה את נשימתה בימי ממשלת בגין כאשר ח"כ דרור זייגרמן הוזעק מדרום אמריקה וניהל מרוץ נגד הזמן רק כדי להרים אצבע לשנייה או שתיים.
גורלובסקי עשה מה שעשה כמעט אינסטינקטיבית משום שנוהגים פסולים מן החיים הובאו בשנים האחרונות לכנסת והם גורמים עוד ועוד להתבהמות החיים הפוליטיים, להמאסת הפוליטיקה והפוליטיקאים על הציבור. לפני שנים, בוודאי שנות-דוֹר, לא היה ח"כ מעלה על דעתו לעשות כמעשה הזה. הח"כ הנכבד הרשה לעצמו להצביע במקום אחר רק, ואך ורק, משום שהוא או דומיו שברו כבר מזמן נורמות אחרות בחיים הפוליטיים, ויש בהם גם על גבול הפלילים. אז מה כבר הביג-דיל הזה? בסך הכל ללחוץ על הכפתור? מה אתם עושים רעש? רק רציתי לעשות טובה לחבר ולחזור הביתה – ולחברי המרכז – בשלום.
הבעיה איננה ח"כ גורלובסקי, אלא שפל התחתיות שאליו אנו מידרדרים בחדווה גדולה, ואשר מקורו, אין ספק בכך, בשיטה הפוליטית הנוכחית: הפריימריס, חברי המרכז. מי שרימה, תיחמן, שיקר, שילם במזומן להיכנס לכנסת, אין שום סיבה שלא ימשיך במתכּוֹן שהביא אותו לבית המחוקקים בירושלים.
על רקע זה, ועם כל הטעויות והטענות נגדו, שבחלקן הן צודקות ונכונות, בולט עדיין בית המשפט העליון כמי שמנסה לבלום את נוהלי העולם התחתון מלחדור לכנסת ישראל. בימים אלה, בית המשפט העליון הוא כמו מגדלור בתוככי מפעל השפכים של גוש דן, השפד"ן.
נ"ב. אני ער לעובדה שזו התנפלות על ח"כ חדש וחלש. בפעם הבאה נחפש – ונמצא – קורבן בכיר ו"חזק" יותר.