טיול לכורזים: שתיקת אבני הבזלת

כורזים, או כורזיים, או כרזין, וגם ח'רבת אלכראזה - כטוב בעיניכם. היום זו חורבה ענקית שמשתרעת משני עברי נחל כורזים, הזורם מצפון, חוצה את מישורי הבזלת של כורזים ונופל אל הכנרת. בשפכו נבנתה כפר נחום הקדומה, אחותה הדייגת של כורזים הקדומה.

סמוך לעין כורזים הקימו היהודים בימי הבית השני עיר ואם שהיתה בנויה מבזלת שחורה, שהקנתה לה חזות קודרת למדי. מן הסתם התפרנסו תושביה ממרעה באפרים הדשנים שבסביבה, אלה שבהם פזורים מאות מבני אבן - דולמנים - קדמוניים. ללמדנו, שכבר בתקופה פרהיסטורית מצא האדם חפץ במקום עתיר האבנים השחורות הזה, אלא שעיר של ממש נבנתה כאן רק בימים שהחלו לכתוב את המשנה.

לבד ממרעה, התפרנסו בני כורזים מגידול תבואה, שנודעה ככזו שחז"ל חפצו אף לקחתה לאלומות העומר בבית מקדשנו. לדאבון ליבם מן הסתם, עיסוקם באותה תקופה לא היה דווקא עם בית המקדש אלא עם ישו הנוצרי, שבעקבות גירושו על ידי אנשי כפר נחום עלה לכאן וניסה לדבר את תורתו היפה באוזני אנשי כורזים. אלה, בדרכם, עשו כמעשה השכנים וניסו לשלח את ישו לאותו מקום שממנו בא. בתגובה, הבטיח אוהב האדם הזה שהעונש שיבוא על כורזים על אטימותם יהיה קשה מהעונש שהוטח משמיים בסדום החטאה.

אבל מהשמיים לא נפל על כורזים שום דבר הדומה לאש ולגופרית. נהפוך הוא. דורות רבים אחרי ישו עוד היה בידי העירונים כאן די ממון כדי לבנות רחובות נאים ובתי מידות, כיכר עיר ובית בד, ובעיקר היה להם ממון לבנות בית כנסת מפואר ובו אבנים עם גילופים של חיות ועופות ומדוזה מיתולוגית מספרותם של עכו"ם, וגם אריה ומזלות. אפילו כיסא אבן נאה מצאו בחורבותיו, שעליו חקוקה כתובת עברית-ארמית המשבחת את התורם, יודן בן ישמעאל. באותה כתובת יש גם איחול לאותו יודן שיישב עם הצדיקים בבוא עליו יום עולמו. הכיסא אגב נלקח מכאן לבית הנכות הלאומי בירושלים, ונקרא בלשון חכמים "קתדרה דמשה".

חלום הגיור

במעבר מימי שלטונה של ביזנטיון, היא רומי הרשעה, לימי שלטונם של הערבים, אי שם בסביבות המאה ה-7, חרבה כורזים היהודית ונגוזה. בימי הביניים המאוחרים תיארו צליינים נוצרים את חורבות המקום ככאלה שביניהם נולד האנטי-כריסט. תואר מגודף זה ניתן רק לכאלה שדמם מותר בכל העולם הנוצרי ואשר מארת אלוהים מכוונת אל ליבם. לתואר כזה זכה למשל ג'ינגיס חאן שהטביע את אירופה בנחלי דם, ממשיך דרכו תימור לנק שיידה את גולגולות שבוייו בבליסטראות, וכיוצא באלה רשעים.

רק צרפתי אחד, מהמאה ה-16, סיפר שבחורבות יושבים יהודים ומעבדים את אדמתם. קשה להאמין שהדו"ח הזה הביא דברי אמת, אך עובדה שהוא נכתב. מאות שנים אחר כך ישבו כאן הבדואים של א-שמאלנה, קרי הצפוניים, שעסקו במרעה בקר דל בשר ודגו דגים בכנרת. בכניסה לאתר בית הכנסת הקדום של כורזים ניצב קברו הצנוע של שייח רמדאן, קדושם. המצבה עטופה בדי תפילה ונדר וחוסה בצילם של אלון גדול ושיזף אדיר ממדים.

סיפור נאה הוא סיפורם של הא-שמאלנה, שבשנות העשרים במאה שחלפה חלם ראש שבטם שהוא וכל עדתו חייבים להתגייר, שאם לא כן לא ייוותר מהם שריד ופליט. את שאיפתו לעבור טקס גיור משפיל שטח בפני מנהיגי היהודים של טבריה, בתואנה שבאותו חלום התברר לו שהוא מזרע יהודים שנאנסו לאיסלם. באותן שנים רעשה הארץ ורגזה על הפרעות שפרעו מוסלמים ביהודים, וכל אותו עניין נשאר בגדר חלום בלבד והשייח נותר במוסלמיותו.

משתמה מלחמת העצמאות, הלכו השמאלנה לסוריה בעקבות קלגסיה ונעלמו אי שם בעומקה של הארץ ההיא, וכאילו התגשם איום החלום.  

איך מגיעים

במפת הטיולים וסימון השבילים 'הגולן ועמק החולה' (מס' 1) ו'הגליל העליון' (מס' 2). עוד בסביבה: פארק הירדן; הלגונות של בקעת בית ציידה; כפר נחום; טבחה.

שיעור בחשבון

כאשר הסתיימה מלחמת העצמאות נפנתה מערכת החינוך הישראלית להחדיר לראשינו שבמלחמה הזו ניצחנו שבע מדינות ערביות. הצבאות שנשלחו להילחם בנו ב-1948 היו של מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ועיראק. אז איפה עוד שתי מדינות? לא יותר צנוע לספר שבלמנו את צבאות עיראק, ירדן וסוריה, ושניצחנו את כל המיליציות העלובות של הפלשתינים ואת הצבא המסכן של הלבנונים ואת המצרים? זה כבר מכובד מאוד. אז איך השתחל כזב שבע המדינות? לא יפה.