3 קופסאות

פסטיבל מאזדה טרם הסתיים. למעשה אנחנו ממש בעיצומו. כי במכונית שאמורה להימכר בכמויות כאלה, כל גרסה חשובה. ולמרות שכבר טעמנו מהאחות הספורטיבית למראה, הרגשנו חובה לבדוק גם את הגרסה המשפחתית. אחרי הכל, זו הרי היורשת האמיתית ללאנטיס, ומי שצפויה להפוך תוך זמן לא רב למכונית הנמכרת ביותר בארץ.

מראה שונה

בניגוד לרבים וטובים, בחרו בסטודיו של מאזדה שלא להסתפק בהדבקת ישבן לקומפקטית, או לקפד עכוז משפחתי. במקום זאת ייצרו סדאן (ארבע דלתות) שנראית שונה מהותית, כולל חלקי מרכב אחרים לגמרי. ובכלל, המראה פחות רעשני והרבה יותר הרמוני ונעים לעין, ומזכיר לא במעט (ולא במקרה) את ה-6.

בסך הכל ה-3 הזו מעט פחות בולטת, גם אם אינה אנונימית כלל ועיקר, כפי שניתן לזהות לאחר שמעמידים אותה לצד לאנטיס וותיקה. המשפחתית הבינונית של מאזדה מעניקה תחושה קלילה וזורמת, בעוד הלאנטיס נראית לפתע ארכאית באופן מביך. ולא רק היא, גם כמה מתחרות יפניות נוספות ומודרניות בהרבה.

הפרט הבולט מעבר לאחוריים הוא החרטום ומכסה המנוע שמרכזו מעט שקוע, בניגוד לזה התפוח שבקומפקטית. ישבן קצרצר וקורה אחורית המשתפלת ברכות ומקומרת לאחור, יוצרים מראה אתלטי ומושך. גם יחידות תאורה אחוריות שקופות בסגנון ה"יפני-עצבני", תורמות לתחושה שמדובר במכונית דינמית. רק לחצן זול למראה - למרות פעולה חשמלית - לפתיחת תא מטען, פוגם ברושם.

פנים דומה

כצפוי, בתא הנוסעים ההבדל קטן יותר. סביבת נהג, אבזור, גוונים וריפוד ייעודי זהים, וכל שכתבנו על חמש הדלתות נכון, שריר וקיים. ובכל זאת, נראה כי איכות הפלסטיקה עדיפה כאן. כאילו חלקי הפלסטיק בסדאן מחוברים בהקפדה יתרה, נראים מעט יותר טוב. חוץ מזה, נותרנו עם אבזור נאה, ומראה ותפעול מקוריים, לצד שימוש בחומרים פשוטים למראה ולמגע ורעשנות מסוימת. נמחד היה לגלות כי  מכסה מנוע נמוך מעט, משפר את הראות לפנים עבור נמוכים.

גם מאחור אין שינוי מהותי. למרות המראה, קו הגג המשתפל אינו גוזל מרחב ראש באופן משמעותי, ורק פוגע במקצת בראות לאחור. וגם כאן המרחב לנוסעים אינו מרשים ביחס לבסיס הגלגלים הארוך. תא המטען גדול משמעותית, ועמוק בהרבה. התשלום על כך הוא פתח העמסה צר, שיקשה על שליפת חפצים ממעמקי התא.

שידוך טוב

מבחינת ביצועים אין כמעט כל הבדל. כזכור, מנוע ה-1.6 עם 105 כ"ס אינו החזק בזירה, אבל הוא עדיין משדר תחושה פעלתנית. במקביל, שידוכו לתיבה הנמרצת מצוין. התיבה המציעה גם תפעול ידני הולם, תפקדה לטעמנו טוב מכפי שזכרנו בקומפקטית. מן הסתם, הבדל הגיוני בין מכוניות. הסדאן אגב קלה ב-22 ק"ג, ומעט אירודינמית יותר. זה מתבטא במהירות מרבית גבוהה בשלושה קמ"ש (177 מול 174 קמ"ש) מהקומפקטית. צריכת הדלק שהשגנו הפעם הייתה 8.5 ק"מ לליטר.

הסנטימטר החשוב

ולאחר שהסברנו כי למעט הבדלים במראה, יש לאחות יכולת זהה, הופתענו בכל זאת. בשום פנים ואופן לא ציפינו לשינוי משמעותי בהתנהגות, ובכל זאת, ההבדל בין שתי הגרסאות הוא בפירוש מורגש וכלל לא קטן, למרות שאין הבדלים (לפחות רשמיים) במערכת המתלים או בצמיגים.

זה מתחיל בהגה שמרגיש מעט קל יותר ופחות מדויק, בעיקר סביב המרכז. אבל זה ממשיך עם התנהגות כללית רכה יחסית, פחות "מהודקת" וקשיחה. התחושה היא כי הסדאן פשוט פחות נצמדת לכביש, נרפית יחסית עם ריסון פחות מוצלח של תנודות גוף לכל כיוון.

יש כאן נטיית חרטום מורגשת יותר להרחיב קו פניה בתת-היגוי, עד בתגובה עצבנית יותר (מדי) מכיוון החלק האחורי לאחר הרפייה מהמצערת. מצד שני, נוחות הנסיעה משופרת, יש פחות רעשי מתלים, רוח וצמיגים. דווקא מערכת הבלמים הפגינה יכולת זהה לזו של חמש הדלתות, וזה אומר פחות מדי כוח בתחילת הדריכה.

הפתעות

כאמור, למרות הכל מפתיעה גרסת הסדאן, במספר אופנים. בצד החיוב היא מציעה עיצוב נעים, ולטעמנו לפחות מוצלח מזה של חמש הדלתות הצעקנית. היא גם נוחה יותר, שקטה יחסית, וסביר להניח פונה טוב יותר למרכז-מרכזו של הקונצנזוס. משהו כמו "כוכב נולד" כזה, אתם יודעים...

מצד שני, מאכזב קצת לגלות שהיא פחות מהנה לנהיגה. אמנם מבחינה דינמית היא עדיין מהיפניות הטובות שפגשנו, אבל אם מישהו מכם באמת מעוניין לקרוא תגר על פורד פוקוס, רק חמש הדלתות באה בחשבון. האם זה משנה את סיכויי הצלחתה בארץ? ממש לא.

ולכן, עם תג מחיר נוכחי של 121,000 שקלים, מדובר בכל מקרה בחבילה הולמת את תנאי השוק העכשוויים, בדיוק מה שדלק מוטורס מיטיבה כל-כך לעשות בשנים האחרונות. עכשיו, עם גרסה שנראית "כמו שהקהל אוהב", לצד אחת שתביא למאזדה נהגי "פנסים שקופים ואורות ניאון", יתקשה השוק המקומי שלא להכנע למתקפה חזיתית נוספת מאותו יצרן להיטים.