מי יציל את מבט שלי?

"מבט" לאן?

היו זמנים שבהם מהדורת "מבט" של הערוץ הראשון היתה בגדר חובת צפייה בכל בית בישראל. מהדורת ערוץ 2 כבר דחקה אותה מזמן לפינה, אבל אם בשנים שעברו "מבט" עוד היתה נותנת לה פייט בכל הקשור לרייטינג, הרי שבחודשים האחרונים חלה הידרדרות משמעותית באחוזי הצפייה של התוכנית המרכזית של הערוץ הראשון.

נתוני הרייטינג של אתמול, שבהם עברה לראשונה מהדורת ערוץ 10 את זו של "מבט", מלמדים על מגמה עקבית שמתחוללת בחודשים האחרונים, ושאם תימשך - תהפוך בעתיד הלא רחוק את "מבט" למהדורת החדשות השלישית של ישראל. 

בקרוב תציין מהדורת ערוץ 10 שנה לקיומה. עם ההשקעה המחודשת הצפויה בערוץ ובתוכניות שסביבה, היא עשויה לקבל שדרוג רציני, שדומה לו לא צפוי ל"מבט", ועשויה בהחלט לעבור אותה.

לפיכך - ייטיבו לעשות פרנסי ערוץ 1 אם יקדימו תרופה למכה, ויתחילו לחשוב כיצד ניתן לשדרג ולרענן את המהדורה, שמסתמכת, כמו הערוץ כולו, בעיקר על צופים מבוגרים, שבוחרים בה בעיקר מכוח ההרגל. פרנסי רשות השידור אינם יכולים עוד להתכחש למצבה העגום של מחלקת האקטואליה שלה, שמיטב כוחותיה היצירתיים נטשו אותה - ונשארה בידי אנשים שהבינוניות והשמרנות היא דגלם. למהדורת חדשות ציבורית נטולת אינטרסים מסחריים יש חשיבות גדולה במדינה דמוקרטית. חבל שסכסוכים פנימיים ואישיים יגרמו לה להיעלם מהתודעה הציבורית. (גבע קרא עוז)

מה עושים עם החתונה של יגאל עמיר?

סטופ דה פרס: יגאל עמיר מתחתן! יגאל עמיר מתחתן! ועוד עם עולה מחבר העמים! ועכשיו כשנרגענו, האם באמת יש מקום למהומה הגדולה הזו? האייטם הזה לא סתם שולב בחדשות, אלא פתח את המהדורה המרכזית של ערוץ 2 וקיבל כותרות ראשיות בכל מקום כמעט. וזאת על שום מה?

יחס התקשורת כלפי יגאל עמיר וסביבתו הוא אמביוולנטי. לא מבחינת אהבה-שנאה, כמובן, אלא בבחינת איך מתעסקים עם הסיקור, עד כמה, אם בכלל, צריך לתת במה לאיש, ובאיזה אופן. הרי זהו מקרה ייחודי, של רוצח ראש מדינה שנמצא בחיים. יש למשל מספר מראיינים שיראו בראיון עם עמיר הישג עיתונאי מזהיר ושאיפה שיש לחתור אליה, ויש מי שלא יגעו בו גם עם מקל.

קחו לדוגמה את הראיון שעשה בזמנו גיל ריבה עם גאולה עמיר. הדעות כלפיו נחלקו: היו שפסלו את עצם הראיון, שנתן לעמיר פן אנושי; היו שאמרו שיש מקום לראיון אבל לא ריבה הוא האיש המתאים; והיו שהחמיאו ואמרו כי הדבר מוסיף נדבך להבנה הפסיכולוגית של רוצח ראש הממשלה.

אם כבר רוצים להתעסק בלגיטימציות לעמיר, יש דרכים טובות, מטרידות ומקוממות הרבה יותר, כמו למשל לבדוק את השטח בו גדלים ומתרבים העשבים השוטים, כפי שעשה רינו צרור ב"דין וחשבון" האחרון. כי מה יבוא עכשיו? קטעי מצלמה נסתרת מתוך רגעי ההתייחדות? סיקור מיוחד של החתונה? של הברית? איפה עובר הקו שבין רכילות לחדשות? האם הוא עובר בכלל? חבל לתת לו את הפריבילגיה בהעלאתו לכותרות בעניינים שכאלה. הוא רוצה להתחתן? בבקשה, שיסבול מחיי הנישואין כמו כולם. אני מקווה שחמותו העתידית פולנייה במיוחד. (זוהר ישראל)

עד מתי רשעים יעלוזו?

ככל שנקף הזמן, חבילות הבסיס של הכבלים והלווין הפכו לבית קברות טלוויזיוני, שחוזר על עצמו בלופ של שידורים חוזרים ושוב חוזרים חלילה. קחו למשל את ערוץ 3, פעם הפריים טיים הקיומי של מדורת השבט, היום עיסה סבונית רקובה, או לחלופין ערוץ 5, שנותן יותר כבוד להחלקה על הקרח מאשר המחליקים עצמם נותנים. שלא לדבר על עשרות הערוצים בגרוזינית עממית. 

היום, כדי לראות טלוויזיה סבירה, צריך להיפרד בצער רב וביגון יחסית קודר מלא מעט שקלים, וזה עוד לפני שהכנסנו לחבילת ההוצאות החודשית ביקורים בקולנוע או די.וי.די וטלפונים ניידים ונייחים ואינטרנט מהיר והשד (או הבנק) יודע מה. 

לפני כשבועיים נכנס לתפקידו כיו"ר מועצת הכבלים והלוויין יורם מוקדי, וברוב ייאושנו הצרכני נפנה אליו בבקשה לעשות כל שביכולתו להוריד את המחירים הבלתי פרופורציונליים של חבילות הבסיס, כי אחרת, אחרת עוד נקרא למרד צרכנים (כן בטח, הרי גם את עצמנו לא נצליח לשכנע להצטרף אליו). (עמיחי שלו)

לא נורא שהקונדום נקרע?

"מעכשיו לא צריך לדאוג", מבשרת בראש חוצות הפרסומת לגלולת "היום שאחרי". הקונדום נקרע? אין בעיה אחותי, קחי גלולה וצאי מהסרט. "הגלולה אינה מהווה תחליף לאמצעי מניעה", מבשרת שקופית קטנה הממהרת להעלם מהמסך. איידס? מחלות מין? תופעות לוואי חמורות וכלל לא נעימות? אלה לא קיימים על המסך הקטן.

מחקרים וסקרי דעת קהל שנערכים מדי שנה ברחבי העולם מצביעים על עליה מתמדת בשיעור בני הנוער שאינם מקיימים מין בטוח. במקביל, נרשמת עליה מקבילה במספר הצעירים הנדבקים במחלות מין - החל בהרפס וזיבה, דרך כלמידה וכלה באיידס. במבוך הסטטיסטי הלא פשוט הזה צועדים עשרות אלפי בני נוער בישראל. חלק מהם ימעדו, בין היתר, תודות לפרסומות מטעות וחסרות אחריות שמוכרות, בחסות הבורות והצורך הטבעי שלנו ב"יהיה בסדר", תחושה מזוייפת של ביטחון.

"הכל בסדר", הן אומרות, "בלי פאניקה". עזבו אתכם מחיידקים ונגיפים. לנו זה לא יקרה. ואם כן, שטויות. לוקחים גלולה אחת, והכל עובר. לא צריך להיכנס לסרטים. המפרסם לא טורח כלל לציין ש"אמצעי המניעה" מונעים, מלבד הריון בלתי-רצוי גם מחלות מין קשות שאפילו ה"קלות" בהן, מהן איננו מתרגשים, עלולות לגרום נזקים חמורים לטווח הקרוב - וגם הרחוק. זיבה, למשל, היא מחלת מין נפוצה ביותר, שעלולה לגרום לנזקים בלתי-הפיכים למערכת המין, דלקות חוזרות ונשנות ובמקרים חמורים אף לעקרות. וזה בלי להזכיר מחלות חמורות לא פחות שעליהם כמעט שלא מדברים בפריים-טיים.

הקונדום נקרע במהלך יחסי המין? הפרטנר גמר בפנים? עצה ידידותית אחת לי לאותה נערה - רוצי למרפאה למחלות זיהומיות כדי להיבדק - ואולי גם לקבל טיפול מונע. לא ברור איך הרשות השניה, המצהירה על כך שהיא כאן בשבילנו, לא מנידה עפעף ומתירה פרסומות מסוכנות מהסוג הזה. יכול להיות שמישהו במסדרונות הרשות זקוק לשיעור או שניים בחינוך מיני? (טל איתן)

קצרה הדרך לתהילה?

תוצאה אחת כבר נרשמה למעשה שגרירנו בשבדיה, שנרעד ונזעם לנוכח מראה המיצב ה"אמנותי" במוזיאון. התקשורת רועשת וגועשת, גם בארץ וגם בעולם. הוויכוח עלה לראש סדר היום הציבורי - והיצירה, שבימים כתיקונם לא הייתה זוכה לחצי איזכור, הפכה לבעלת שם עולמי.

אקט השגריר, שבסך הכל הוציא את החשמל מהמנורה ודחף אותה למים - דבר הניתן לתיקון בשניות (מה, באמת חסרות מנורות תאורה בשבדיה?), הביאה פרסום אדיר ליצירה וליוצר, ואפילו אמו של האמן פיילר אמרה ש"דרור צריך לשלם לשגריר תמלוגים".

במעשהו יצר השגריר צבי מזאל תקדים לפרסום אמנים ויצירות. מעכשיו כל מי שרוצה ששמו יתנוסס מעל דפי העיתונות, צריך רק לעצבן אותנו כמה שיותר. זה לא יפתיע אם בקרוב יוצרים אלמונים החושקים בתהילה יתחילו לחקות את מעשה פיילר, וליצור עוד ועוד פרובקציות נחותות אמנותית, ושכרנו ייצא בהפסדנו. (נמרוד ניר שלום)