מחפשים רק לכלוכים

ההתאחדות לכדורגל מכרה במשך שנים את זכויות השידור, וכל זמן שהזכויות היו שוות מעט כסף לא התעוררו בעיות. כאשר התחיל הכסף הגדול וכאשר היה ברור שהקבוצות האטרקטיביות לשידורי טלוויזיה הן בראש ובראשונה מהערים הגדולות – תל-אביב, חיפה וירושלים – החלו חילוקי הדעות. ובכל זאת, ההתאחדות חילקה את הכספים בתבונה ובצורה הוגנת (בסיס קבוע שווה, ועל-פי מיקום בליגה ורייטינג).

ההתאחדות גם דאגה לליגה הלאומית וכולם הסכימו לחלוקה. עיתונאים, יושבי-ראש וסתם אוהדים ויושבי בתי-קפה, קוראים את עיתונות הבוקר, שומעים את הקריינים והפרשנים ברדיו, ובדרך-כלל מקבלים תמונה מעוותת על מה שנעשה בנושא זכויות השידור של הכדורגל הישראלי. כאשר רוב הדברים מתגלים כלא נכונים, כבר מגיעים הסיפורים החדשים. אין רגע דל. כל הזמן סקנדל או פסטיבל. מה שחשוב זה למכור עיתונים, ולשם כך מתנהלת יום-יום מלחמה של עורכים וכתבים על כותרות וסקופים. מחפשים רק לכלוכים.

אנשים שכרו משרדי חקירות כדי לעקוב אחרי וצותתו לשיחות הטלפון שלי. הפכנו מלאי קנאה, צרי עין, עוסקים בטפל ולא בעיקר. לכן אין לנו זמן לעשות דברים טובים ויצירתיים למען הזולת, למען הספורט. אני מכיר אישית את כל העיתונאים שסיקרו באופן שוטף את ההתאחדות לכדורגל, ומכיר פחות מקרוב את אותם כותבי הטורים והמדורים, שרובם לא לומדים את החומר וגם לא רוצים ללמוד. יכול להיות שלא מתאים להם להעמיק וללמוד, כי אם ילמדו אולי יתחילו להסתכל על המצב בצורה אחרת – הגיונית יותר, חיובית יותר – ואז זו לא תהיה כותרת טובה, כי מי רוצה לשמוע דברים טובים? רכילות, רוע, רשע, זה מה שמוכר.

פרשנים בישראל בנו קריירה שלמה על שנאה ומלחמה אישית ללא גבולות. עיתונאים מתחבאים מאחורי העיתון. כותבים דברי ארס וממשיכים הלאה לענייניהם. אבל אנחנו צריכים לקחת את מה שהם כתבו איתנו הביתה, למשפחה, לילדים, לשכנים, לחברים. קרה לא פעם ולא פעמיים, שנפגשתי בראיון או בפאנל פנים אל פנים עם עיתונאי, והוכחתי לו באופן ברור שאין לו מושג על מה הוא מדבר, שהוא בכלל לא מכיר את גברי לוי, שהפעילות הענקית של גברי לוי תימדד לאורך זמן.

למעלה מחצי מיליארד שקל הבאתי לכדורגל רק מהטלוויזיה, ועוד סכום דומה מהכנסות אחרות, כולל הסכמים מיוחדים עם הטוטו, הרדיו, אימוץ הליגה ועוד. הצלתי את רוב הקבוצות מקריסה טוטאלית, העליתי את הרייטינג של הכדורגל הישראלי לפסגות שלא היו כמותן – ועדיין העיתונות לא אובייקטיבית וכפויית טובה. הסיבה האמיתית לטענות העיתונאים כלפי היא, שלא הסכמתי שהם ינהלו אותי ואת ההתאחדות. לקחתי החלטות טובות, ולפעמים פחות טובות, אבל עמדתי באומץ ובגאון מול כל המלעיזים ולא נתתי לאיש לשנות אותי. יושר וכבוד עמדו תמיד לנגד עיני, ולא הסכמתי מעולם למכור את נשמתי לשטן. לא נכנעתי לפוליטיקה של מתן וילנאי וכמה מחבריו, לא נכנעתי לוועדות כנסת כאלו ואחרות שרצו לתפוס טרמפ על גב הכדורגל – ולא נכנעתי לעיתונאים.

נולדתי במדינה הזו, עברתי כל מה שכל צעיר ישראלי עובר, ייצגתי את ישראל בארץ ובעולם, קיבלתי פרסי "כינור דוד" ו"ורד הכסף", הכנתי מכביות וכנסי הפועל, חינכתי דורות של רקדנים בכל הארץ והקדשתי 15 שנים רצופות מחיי לכדורגל. ואני עדיין שם. איך אמר לי ירון לונדון: אני לא יכול להבין מה הם רוצים ממך, הרי נתת את נשמתך לכדורגל.