כל הדרכים להיפטר מריח רע מהפה

מהם הגורמים?

קיימת סברה שמדובר בבעיה תורשתית, אולם הדבר לא הוכח מעולם באופן חד-משמעי. מדובר בדרך כלל בתגובה לפעילות חיידקית בפה ובתוצר לוואי של פירוק חלבונים בחלל הפה. זרימה קבועה של רוק מסלקת את החיידקים ותוצרי הלוואי שלהם, לכן נשימה דרך הפה, צום, דיבור ממושך ותרופות שונות (להורדת לחץ דם, למשל), המוכרים כולם כגורמי יובש פה, אחראים גם להחמרתו של ריח פה רע.

אצל אנשים בריאים הצטברות החיידקים אופיינית בעיקר לחלקה האחורי של הלשון, לשם מגיע פחות רוק, וזהו גם אזור שזוכה לתשומת לב מועטה בזמן ניקוי הפה והשיניים, ומכאן שזאת הסיבה העיקרית אצלם לריח הרע. אצל מי שמזניח את היגיינת הפה מקור הריח עלול להיות גם אבנית, דלקת חניכיים, תותבות לא נקיות, מורסות ואפילו טיפול שיניים לא מוצלח, כזה שמותיר רווחים שבהם מצטברים החיידקים.

במקרים נדירים הבעיה נגרמת בגלל הפרעות במערכת העיכול או אפילו בגלל שילוב בין כמה גורמים. אלה כוללים מחלות כבד או כליות, סוכרת לא מאוזנת או בעיות אף-אוזן-גרון, אולם בדרך כלל מדובר בריח שונה מזה המאפיין את ההליטוסיס.

מי שתוהה מה השפעת העישון על ריח הפה, ומרגיע את מצפונו בכך שהעשן מצמצם את פעילות החיידקים, כדאי שיידע שזה אמנם נכון, אולם למרות זאת עישון מחמיר בעיות ריח פה, משום שגם הוא גורם ליובש פה וכן להחמרתן של בעיות חניכיים.

איך מאבחנים?

שתי שיטות פשוטות יבהירו לכם אם אתם סובלים מריח פה רע עוד לפני שהסובבים אתכם יתחילו להתרחק. האחת היא ללקק את גב כף היד ולהריח את שכבת הרוק שנותרה, והשנייה היא להריח חוט דנטלי שהעברתם באזורים שונים בפה. בשני המקרים - אם אתם סובלים מהבעיה, תחושו ריח עז שמקורו בחלל הפה.

דרכים נוספות, מקצועיות יותר, כוללות שימוש ב"שופט ריח" או מדידה של אנזים בתא-גלקטוזידאז ברוק.

"שופט ריח" הוא מכשיר השואב אוויר מחלל הפה ומודד באמצעות חיישן את כמות הגופרית המצויה באוויר שנשאב. את הבדיקה עושים לאחר צום של שעתיים וחודש ללא אנטיביוטיקה, ולפני ביצועה מריח הרופא את חלל הפה כדי לוודא שיש בה צורך.

מדידת אנזים ברוק עשויה אף היא להעיד על בעיה של ריח פה. הבדיקה מתבצעת באמצעות דגימת הרוק מאזורים שונים בחלל הפה ומדידת רמת האנזים ברוק. יתרונה בכך שהיא מסייעת לזהות מיקומים מדויקים של מרבצי חיידקים בפה, מה שמאפשר אחר כך לסלק אותם ביתר יעילות.

מה הסיכונים?

בעיית ריח הפה היא אסתטית בעיקרה, אם כי חלק מהטיפול בה משפר גם את בריאות החניכיים. כיוון שהיום כבר ידוע על קשר בין מחלות חניכיים למחלות אחרות ובעיקר מחלות לב, יש חשיבות רבה גם לטיפול בריח רע מהפה.

איך מונעים ואיך מטפלים?

הטיפול בבעיית ריח הפה ומניעתו - זהים. אם התברר שמקור הבעיה בחלל הפה, הטיפול הוא מקומי יומיומי ונעשה באמצעות שימוש במנקה לשון, בחוט דנטלי ובטיפות פה מיוחדות, הקוטלות את החיידקים יוצרי הריח.

כיוון שפעמים רבות נגרמת בעיית ריח הפה משאריות מזון הנאספות בחריצי הלשון, השימוש במנקה לשון עשוי לפתור את הבעיה כליל או להפחיתה באופן ניכר. השימוש בו צריך להיעשות מדי בוקר וערב, למשך דקות אחדות. אפשר לנקות את הלשון גם באמצעות מברשת השיניים.

שאריות מזון נותרות גם במרווחים הקטנים שבין השיניים. כדי למנוע התפתחות מרבצי חיידקים ברווחים אלה יש לסלק את שאריות המזון באמצעות חוט דנטלי. השימוש בו ייעשה לאחר כל ארוחה ולפני השינה.

מי פה המכילים שמן, כמו "אסותא", מושכים את החיידקים, מה שמרחיק אותם מחלל הפה ומונע התפתחות ריקבון ועמו ריח רע.

מה האלטרנטיבה?

גם כאן, כמו במקרים רבים, דוגלת הרפואה המשלימה בהקדמת תרופה למכה: הימנעו ממזונות מתובלים מדי כמו גבינת רוקפור, קממבר, שום, בצל, פסטרמה, סלמי וטונה, המותירים שומנים בפה. אלה משחררים ריח שנשאר עד 24 שעות ואינו מתנדף גם לאחר צחצוח שיניים או שטיפה במי פה.

בירה, קפה, ויסקי ויין, לעומת זאת, משאירים משקעים שנצמדים לשיניים. התוצאה: בכל נשימה משתחרר ריחם לחלל האוויר.

הימנעו גם ממזונות הנוטים להשאיר שאריות שנתקעות בין השיניים, או מזונות הגורמים לריקבון בשיניים, ובהם בשר בקר וממתקים דביקים.

צמחי מרפא: אלפלפה ופטרוזיליה מכילים כמות רבה של כלורופיל, המנקה את מערכת הדם והמעיים, מה שעשוי לעזור במקרים שבהם מקורו של הריח הרע במערכת העיכול. כיוון שלצמחים אלה יכולת לנטרל ריחות, לעיסתם מסייעת גם כשמקור הבעיה בחלל הפה (כשם ששפשוף הידיים בפטרוזיליה מנטרל ריחות של שום או דגים).

גם שתייה של חליטות צמחים כמו מרווה, מנטה, רוזמרין ודומיהם פעמיים עד שלוש ביום תסייע רבות למניעת ריח רע מהפה.

תוספי מזון: נטילת קו-אנזים Q10 (100 מיליגרם ביום) תסייע למניעת דלקות חניכיים, וגם ויטמין E יגן עליהם אם תעסו אותם בתוכן הכמוסה ותבלעו אותה פעם אחת ביום.

להגיד או לא?

אחד ההיבטים המביכים יותר של בעיית ריח רע מהפה הוא ההתלבטות של מי שעומד ממול, כלומר של מי שחש בריח וסובל ממנו. ד"ר שאול שרייבר, מנהל השירות הפסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב, דוגל בגישה הפתוחה: "הדבר הנכון ביותר הוא להגיד בפנים", הוא מסביר, "בטקט, בנעימות, ולא בנוכחות קהל. זהו אל"ף-בי"ת של התנהגות נאותה, להתריע בפני מישהו שישנה בעיה שעלולה לגרום לו עוד יותר אי-נעימות, ולתת לו הזדמנות לטפל בה".

לדברי שרייבר, ברוב המקרים אין כל חשש שחברכם ינתק קשר אם תעירו לו על כך בצורה מתחשבת. "ברוב המקרים הפחד שהוא ייעלב או ינתק קשר גדול מהעלבון עצמו", אומר שרייבר. "פעמים רבות זה מעיד יותר על מי שחושש להעיר מאשר על מי שיש חשש שייעלב, שכן זה אומר אולי מה אני עלול לעשות אם מישהו יאמר לי שאני מדיף ריח רע. בפועל - כלום לא יקרה, ובטווח הרחוק חברכם רק יבין שעשיתם לו טובה גדולה". 

ייעוץ מקצועי: ד"ר שאול לין, רופא שיניים; ד"ר מוטי פופקו, ממונה על המרפאה לחולים בסיכון גבוה במרכז הרפואי רמב"ם, חיפה; ד"ר מוטי לוי , מנהל שירותי רפואה משלימה בשירותי בריאות כללית.