שתי הצגות זכו ב"תיאטרונטו"

פסטיבל התיאטרונטו להצגות יחיד הסתיים אמש (א') בטקס חלוקת הפרס על שם ניסים עזיקרי להצגות "ככה אני פאם פטאל" בבימויו של איסי ממנוב ובכיכובה של גילי בן אוזיליו ולהצגה "בצהרי היום" בבימויו של שמואל וילוז'ני ובכיכובו של יפתח קליין. ציון לשבח ניתן להצגה "הנבלות" על פי ספרו של יורם קניוק ובכיכובו של אלכס אנסקי.

חבר השופטים כלל את המחזאי מוטי לרנר, השחקן יוסי גרבר והבמאי מיכה לוינסון. "התרשמנו מאוד מרמת המשחק של המבצעים", אמרו השופטים, "יש אצלנו שחקנים נהדרים שאפשר להטיל עליהם תפקידים גדולים ולראות אותם נאבקים באומץ ובעומק, ברגישות ובתבונה עם חומרים פוליטיים, חברתיים ואישיים מורכבים. התיאטרונטו הוא הוכחה לכוחו של התיאטרון ולמרכזיותו בתרבות הישראלית". השופטים הוסיפו כי הבחירה היתה קשה במיוחד בשל רמת ההפקות המשתתפות וזו הסיבה שהחליטו להעניק שני פרסים ראשונים.

בטקס הנועל את הפסטיבל צויין גם יום הולדתו ה-75 של מנכ"ל תיאטרון "הבימה" ויוזם התיאטרונטו, יעקב אגמון. השחקנית ליא קניג אמרה בטקס: "השנה היה שיא ב'תיאטרונטו' לדורותיו עם הצגות מצוינות ואני רוצה לברך אותך יענקלה על כך שנתת לנו השחקנים כל כך הרבה אומץ ופתיחות ואהבה לכל האירוע הזה. יצאנו עם רווח גדול ממנו ואנחנו מודים לך על היוזמה להקמת הפסטיבל".

אגמון עצמו אמר: "זו מסיבת פרידה מה'תיאטרונטו' אותו אשאיר בעוד עשרה חודשים עם פרישתי לתיאטרון 'הבימה'. אני מבקש שימשיכו את המפעל הזה גם אם לכתי. הצלחת ה'תיאטרונטו' נמדדת עם ההצגות שממשיכות לרוץ גם אחרי תום הפסטיבל".

והסיכום שלנו:

הפסטיבל, שחזר אחרי הפוגה בת שנתיים בשל הקיצוצים בתקציב, התקיים זו השנה ה-13 ונדמה כי הפעם רשם הצלחה כפולה הן ברמת ההצגות המשתתפות בו והן במספר הצופים.

ייחודו של הפסטיבל הוא בכך שהוא מאפשר לשחקנים להתמודד עם הטקסט ולהציג את עצמם עירומים-נטו לשיפוט הקהל, בלי פירוטכניקה ובלי עזרים נלווים להסתתר מאחוריהם. יש בו ערך נוסף לקהל שמקבל תיאטרון נטו, שכמו בימיו הראשונים, מתמקדים העומדים בו על הבמה בכיכר העיר או בבימרתף בלספר סיפור ובלעורר לחיים את המילים הכתובות.

טוב יעשה תיאטרון "הבימה" אם ישקול לאפשר לקהל שלא הפסיק לבקר ב"תיאטרונטו" להיחשף להצגות גם בהמשך, על מנת שהייבול המצוין יזכה לחשיפה גדולה ככל האפשר. אפשר לשקול גם שיתופי פעולה עם בימות הפרינג' של "תמונע" או בית ציוני אמריקה או אפילו מכירת כרטיסים לערבים שיציגו שתי הפקות אחת אחרי השנייה כמו שנעשה עם הצגות פסטיבל עכו לתיאטרון אחר.